שליש מהתלמידים שהותקפו מינית - האשימו מורים

המורה תקף אותי: דווקא אנשי הצוות במוסדות החינוך, שאמורים לשמור ולהגן על הילדים, הם במקרים רבים אלה המואשמים בתקיפה מינית. יותר מ-29% מהתלמידים בגילאי 13-18 שדיווחו כי הותקפו בתוך בית הספר ציינו כי התוקף היה איש צוות הוראה (מנהל, מורה, רכז וכדומה). ואילו בקרב תלמידי בתי הספר היסודיים עד גיל 12, 23% ציינו כי הותקפו על ידי צוות הוראה, יותר מ-48% על ידי מכר או ידיד, 18.5% על ידי אדם זר, ו9.6% על ידי 'אחר'. 

הנתונים האלה ואחרים מופיעים בדו"ח איגוד מרכזי הסיוע, שסוקר את פעילות המרכזים בקרב ילדים ונוער ובמערכת החינוך בישראל. בשנת 2005 הגיעו למרכזי הסיוע 33,424 פניות, מתוכן 8,970 פניות חדשות. כמחצית מהנפגעים והנפגעות היו מתחת לגיל 18 כשבוצעו כלפיהם העבירות. הנתונים בדו"ח אינם מתייחסים לתלונות שהוגשו במשטרה לגבי עבירות מין.

עוד עולה מהנתונים כי 51.4% מהפונים מדווחים כי נפגעו או הוטרדו מינית בהיותם קטינים (לפני היותם בני 18). יותר מ-62% מהנערים שדיווחו על פגיעות מיניות, ציינו כי הותקפו על ידי מכר או ידיד, ורק כ-3% ציינו כי הותקפו על ידי זר. השאר, כ-5% ציינו 'אחר'.

יותר מ-12% מהפגיעות המיניות עליהם מדווחים ילדים עד גיל 12 מתרחשות בין כתלי בית הספר. בקרב גילאי 13-18, אחוז הפגיעות המדווחות מגיע ליותר מ-16% בבתי הספר ובמוסדות חינוך. מבין הפגיעות המתרחשות בין כתלי בית הספר בגני הילדים, יותר מ-76% הם מעשים מגונים ויותר מ-10% הם מעשי אונס (אונס, ניסיון אונס ואונס קבוצתי).

בבתי הספר היסודיים מדווחים על יותר מ-40% מהפגיעות כמעשים מגונים ומספר דומה הם מעשי אונס. בחטיבות הביניים יותר מ-67% הם מעשי אונס ויותר מ-11% הם הטרדה מינית. מהדיווח על המתרחש בתיכונים עולה כי יותר מ-55% הם מעשי אונס, ויותר מ-21% הם הטרדה מינית. כמו כן, מבין דיווחים אלה יותר מ-10% ציינו ישיבה תורנית כמקום הפגיעה ו-13% דיווחו על פגיעה מינית שהתרחשה בפנימיה. 

מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל, טל קרמר-ודעי כתבה בדו"ח: "הנתונים המדאיגים על הירידה בגיל הנפגעות, הנפגעים וגיל התוקפים, כמו גם העלייה התלולה בדיווחים על אלימות מינית בין מתבגרים בקרב בני הנוער, צריכים להחסיר פעימה בלב כולנו".  לדבריה, "אל לנו לעמוד ולצקצק בלשוננו, להגיד עד כמה התמונה קשה ולהחריש. יש מה לעשות".

קרמר-ודעי קוראת לראשי בתי הספר לערוך סדנאות הסברה מקצועיות בנושא האלימות המינית. "כפי שמורים מחוייבים ללמוד החייאה ועזרה ראשונה במסגרת לימודיהם בסמינרים לחינוך, כך אסור שמורים בישראל יקבלו תעודת הוראה ללא השתלמות בנושא אלימות מינית".

גם שרת החינוך, יולי תמיר, התייחסה לנושא ואמרה: "הטרדות מיניות, אלימות מילולית ואלימות פיזית קיימות בבתי הספר ועל מערכת החינוך להיות מסוגלת להתמודד עם המורכבויות והקשיים הרגשיים של התלמידים הנפגעים בכדי ליצור אקלים מוגן עבורם. מעבר לכך, יש לאנשי החינוך תפקיד מכריע במניעת התופעות הקשות האלה וביצירת עמדה המבטאת את שלילתן החד משמעית".  

אבל האם המורים אכן ערים מספיק לתופעה? מנתוני מחקר חדש שערכה פרופ' ענת זוהר, יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, שנערך בקרב 328 מורים המלמדים בחטיבות ביניים ובחטיבות עליונות, עולה כי רק 2.9% מהמורים מציינים "הטרדה מינית והתנהגות סקסיסטית" כסוג מובחן של אלימות הקיים בבית ספרם.

נתון חמור נוסף: שני שליש מהמורים כלל אינם "רואים" את ההטרדות המיניות. רק 37.8% מהמורים דיווחו על היתקלות באירועים של הטרדה מינית בקרב

 תלמידים. זוהר הוסיפה, כי "כשמצליבים ממצא זה עם הממצאים שתוארו בנוגע לשכיחות הדיווחים של ילדים שנפגעו מהטרדות מיניות בבית הספר, עולה פער בלתי נסבל".

מטרת המחקר היתה לבדוק את מודעותם של מורים בישראל לתופעת ההטרדה המינית בתוך בתי הספר, עמדותיהם לגבי הנושא והיקף הידע שיש להם על חובותיהם, כמו למשל חובת הדיווח על פגיעה מינית בתלמידים. לטענת פרופ' זוהר, "הדבר מעיד על רמה נמוכה של מודעות המורים לסוג זה של אלימות ולמאפיינים המייחדים אותו מסוגי אלימות אחרים. ממצא זה מצביע על כך שהרוב המוחלט של המורים אינם מודעים להטרדה המינית כסוג מובחן של אלימות הקיים בבית הספר".