הצבעים המסחררים, הניחוחות הלא שגרתיים והמראות הססגוניים שלבשה אתמול (שבת) רחבת הסינמטק התל-אביבי, שאירח את חגיגות "יום המהגר הבינלאומי", מסתירים סיפור מקומם של עבדות מודרנית: מהגרי העבודה המגיעים לישראל, ומתנקזים לאזור התחנה המרכזית המוזנח של תל-אביב, מתמודדים לא אחת עם ניצול ציני, גירוש, כליאה והפקרת זכויותיהם הבסיסיות. לאורחי האירוע סיפק המפגש הצבעוני עם המהגרים מליבירה, סודן, קולומביה, אתיופיה, סיירה-ליאון והפיליפינים, הצצה לתרבות לא מוכרת. למהגרים ולפעילי הארגונים המסייעים להם, הוא סיפק הזדמנות לספר על חיים של שקיפות.
מטרת האירוע, מסבירים המארגנים, היא לחבר בין הישראלים למהגרים החיים בינינו, אנשים שהגיעו לכאן בעקבות הרצון האנושי כל-כך להתפרנס בכבוד. "ביום המהגר יש לנו הזדמנות להודות למהגרים ולמהגרות על עבודתם הקשה, ועל התרבות אותה הם מביאים לכאן מעבר לים", אומרים אנשי "מוקד סיוע
לעובדים זרים",
ממארגני האירוע שהתקיים השנה בפעם השישית. "אך בישראל קשה לחגוג באמת כאשר המדינה מתייחסת למהגריה כאל סכנה, רודפת, כולאת ומגרשת אותם, בעוד מעסיקיהם מנצלים אותם והאזרחים פשוט בוחרים להתעלם מהם".
"בישראל אין מדיניות הגירה - יש רק מדיניות גירוש", מוסיפה מנהלת מוקד הסיוע סיגל רוזן. "אנחנו עם שאמור להיות קשוב וסבלני לפליטים ויש לנו הרבה מה ללמוד מהתרבויות המגוונות שלהם, ובמקום זאת אנחנו מתייחסים לכל מי שאינו משלנו כאל איום. ישראל היא זו שהביאה את העובדים הזרים, אבל כעת היא מתייחסת אליהם כאל סכנה דמוגרפית. אפילו להתאהב היא
אוסרת עליהם. כשאנחנו עוברים ברחוב ורואים אדם שחור, חשוב לזכור שזה לא רק המנקה, אלא אדם שעזב את הבית שלו בשל מציאות קשה".
המציאות הקשה אליה מתכוונת רוזן נדמתה אתמול מרוחקת מאוד מרחבת הסינמטק, שקושטה במאות אנשים לבושים בגדים מסורתיים, בלהקות רוקדים ובזמרים, אבל נכחה בהחלט באולמות המקום בהם נערכו הקרנות סרטים תיעודיים ושיחות עם המהגרים. ומה בתפריט? "מאכלים נבחרים מאתיופיה, סיירה-לאון, ניגריה, גאנה, הפיליפינים, ליבריה וקולומביה, ובעצם כמעט מכל מדינה שתושביה הגיעו לארץ", מפרטת ד"ר גליה צבר ממוקד הסיוע, שהופקדה על הפעלת דוכני המזון ההומים. "אני חושבת שדרך האוכל אנחנו הישראלים מתחברים תמיד הכי טוב", היא מחייכת. "ניתנה לנו הזדמנות ללמוד מה יש לתרבות של אלו שאנו מכנים "עובדים זרים" להציע לנו - תרבות אותה אנחנו מפסידים בדרך-כלל".
לצד התקרובת שחוסלה במהירות, הוקדש האירוע למצבם של עשרות הפליטים הליבריים המתגוררים
בארץ ונדרשים עתה לשוב לארצם, והפליטים שנמלטו מאימת
רצח העם בדרפור וכעת כלואים בישראל. נושא נוסף בו עסקו היוזמים הוא התעלמות המדינה ממימוש זכויותיהם הבסיסיות של מהגרי העבודה. "זו לא
| חג לא שמח |
|
| הליבריים יכולים ללכת / מירי חסון |
|
בישראל ובעולם חוגגים את יום המהגר הבינלאומי, אולם עבור עשרות פליטים ליברים המתגוררים בארץ זהו יום אבל. עכשיו, כשהמצב בליבריה נרגע, נדרשו הפליטים לשוב לארצם. אדווין בראוני: "שתי בנותיי נולדו בארץ ולא רגילות לחיות במצב כזה. אני מתחנן בפני ישראל והאו"ם: תנו לנו עוד זמן" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
חוכמה להביא לכאן אנשים שינקו לנו את הבית או יטפלו בסבא וסבתא שלנו, וכאשר הם חולים או שאין בהם עוד צורך לזרוק אותם", מתקוממת נועה קאופמן, מנהלת המרפאה הפתוחה לעובדים זרים של ארגון "רופאים לזכויות אדם".
"לעובדים הזרים אין ביטוח רפואי או שהם מבוטחים בביטוחים פרטיים, שמספקים להם שירותי רפואה בדיוק עד הרגע בו הם מסתבכים וזקוקים לטיפול יקר", היא מוסיפה. "אנחנו מנסים לסייע לאותם מהגרים שלא יכולים לאפשר לעצמם ביקור אפילו אצל רופא המשפחה, ולהצליח במקום בו המדינה נכשלה. הממשלה מביאה אותם בתור כוח עבודה זול ושוכחת שמדובר בבני אדם, אבל אי אפשר להתעלם מהם ויש להגיע לפתרונות אמיתיים ביחס אליהם. לכולנו משותפת הדרישה להפסיק את מדיניות הדלת המסתובבת, במסגרתה מביאים עובדים זרים חדשים ומגרשים את הישנים וחוזר חלילה".
