כל השמות המפוארים, "נחל צין", "הור ההר" ו"מעלה עקרבים", ומן הסתם גם שמות נוספים שכרגע אינם עולים בדעתי, מתייחסים למקומות המוזכרים בתנ"ך, הן בפרשת נדודי ישראל במדבר והן בתיאורי גבולותיהן של נחלאות שבטי ישראל אחרי כיבוש הארץ. הסיכוי שנחל צין של היום שייך למדבר צין מספר שמות זהה לזה שהור ההר, הניצב בלב מכרות הפוספט, הוא המקום שבו אהרון הכהן, אחיו של משה רבנו, השיב נשמתו לבוראו.
גם מעלה עקרבים האמיתי, שהוא גבול שבט שמעון והאמורי, נעלם מאיתנו יחד עם שני קודמיו, אלא שכבר יותר מדור חלף מאז שמגיירי מפת הארץ ומוהליה שגו והטעו, אפילו את סיירי הפלמ"ח, אז מי אנו שנתגולל עליהם היום.
זאב משל, שהוא ארכיאולוג וסייר ותיק, גיאוגרף ומורה בדרכי הארץ לבני תשחורת וגם לכאלה ששיערם כבר סב, סיפר לי פעם שיש מקום במורד נחל צין שנקרא "עין זוזו". תמהתי. הוא אף סיפר שבנעוריו חנה במסע ממסעותיו במקום, שהוא כולו גבים לבנים שגון מימיהם ירוק כאיזמרגד ושממת ליל חורף גדולה מסביבם. היות שכולם היו מתוחים ומבוהלים בליל המסע, שמא יבוא שטפון פתע וייטול אותם ואת מטלטליהם, ואולי חלילה יסחוף עמו גם נשמות רכות אל עמק הערבה, הייתה שנת הלילה ההיא קלה.
נחל צין. זוזו, השטפון מגיע (צילום: גלית קוסובסקי)
באישון לילה שמע מי ששמע המייה מרחשי המדבר, הקיץ בהלה וצווח בקולי קולות - "זוזו, השיטפון מגיע". כיוון שקמו כולם בבעתה גדולה וכמעט שדרסו איש את אחיו, זכרו לימים את המקום ואת האירוע וקראו למקום עין זוזו.
משנקפו השנים ואורחות הטיול במדבר שינו צורה וכיוון ומקום, נשתכח השם עין זוזו ונעלם, ולא חזרו עוד להגותו אלא יודעי ח"ן ומכריו של זאב משל.
לפי כל הסימנים, לעין זוזו קוראים היום גבי שיש, ועל אף שאין השם הזה דרמטי ואינו מסעיר את העצבים, יפה הוא עד מאוד, שעל כן פינה היא באפיקו של נחל צין התיכון - ואדי אלפוקרה בפי הבדואים, כלומר "נחל הבורות" - והיא מלבינה כשיש מטופח ונאה.
פינה אחת היא, תחתונה בטור של פינות העושות את נחל צין לנאה ומהודר. הנחל צולח את כרבולות ההרים - משוננות כסנפירי כרישים מצד המכתש הקטן ושטוחות מן העבר האחר - ומותיר מאחוריו את הבורות הענקיים של מכרות הפוספט בשדה צין והור ההר, שפוערים פצעים צהובים וצלקות חיוורות באדמה. בורות אלה תכליתם להביא ברכה לחקלאי כל העולם, ולימים ייראו בוודאי מן החלל, כאותן גממיות גדולות על פני הירח שנקראות "לועות" ו"מכתשים" ו“אוקיינוסים".
מן האבק העולה נצח ממעשנות מפעל הפוספט, גולש הנחל ונבלע ביער של שיחי ינבוט ענקיים וחורשות של דקלים, שכל רווח ביניהם נחסם מיד בסבך של שיחים - מלוח וימלוח ואוכם וטיון. גם חיות רבות מפלסות דרכן בסבך - חתולי בר וחתולי בצות, קרקלים ושועלים, זאבים ואף נמר או שניים - והן טורפות כל מיני מכרסמים הנוברים בשורשים ואת הציפורים הבאות לקנן ביער המדברי הזה.
לא הייתה תקומה לאלה הצומחים והרומשים, המעופפים, הזוחלים והטורפים, אלמלא זרמו מים באפיקו של הצין. ואכן, עין צין ועין עקרבים הם המקורות, אלא שזה שהוא עקרבים מלוח מימי בראשית, ולכן הינבוטים, האשלים המלוחים ושאר בני מלח. מעיין צין זך וטהור הוא, ועל מימיו עלו הקנה והסוף. באו אנשי הפוספט, שכדי להעשיר ולנקות את מחצבם שוטפים את העפר, והם משלחים בזרם את פסולתם ומותירים בידיהם את העידית.
כיוון שמי השטיפה הללו זורמים באין מכלים באפיקו של הצין, וכיוון שהמים מלוחים עד עי מארה בהם, מומלח גם עין צין. אמנם גון מימיו ירוק כאבן חן והם שקופים, וקרקעית גומות הסלע נראית בעדם כבעדשה מלוטשת, אלא שטעמם נורא ומגעם מיירא, ואין עוד אכזבה בנחל כאכזבתו של ההולך הצמא למי מעיין זורמים וזכים, ובא אל המלחה הזורמת ברמייה במקום שלא יאה לה שתזרום.
לא הרחק מן המקום ההוא, במקום שאפיקו של הנחל משתטח כמרבד לבן ורק
עקמימויות וגבשושים כאילו מרטיטים את המרבד, נפערת תהום קטנה, ועוד אחת, ועוד אחת, והן צרות ועמוקות, מפותלות ימין ושמאל כתנועת זנבה של לטאה במרוצתה.
בימים של חורף ברוך מטר זורמים באפיק הצין שיטפונות נוראי הוד. מים עכורים ומקציפים, שנושאים על אדוותיהם עצים ומערבלים בדרכם כל מה שאינו סלע יצוק, גולשים ברעם מחריש אל התהומות הקטנים, ממלאים אותם במערבולות המסתחררות ומסתערים הלאה בדרכם אל החצץ האינסופי של נחל הערבה. שם ימות השיטפון.
יום, או יומיים אחרי המהומה, עוד חומים המים בנקיקים, עד אשר אבקם שוקע ועינם מצטללת וגונם שקוף תכלכל ואחר כך ירקרק עדין, כצבעיו של ציור שיוצרו היה אביון וצבעיו דלים. אז גם מנצנצת מן המים חלקת הסלע הלבנה, זו שמתחת לשטיח שעקמימויות בו וגבשושים, והיא חלקה כלחיו של תינוק ומאירה כעיניים גדולות ותמימות, שאינן יודעות כלל כי אלו הם הבורות שנקראו אלפוקרה והם גבי שיש שנקראו "עין זוזו."
- במפת הטיולים וסימון השבילים “צפון הערבה ומזרח הנגב“ (מס' 14), קנ"מ .1:50,000
- בתחתית מעלה עקרבים חוצה נחל צין את הכביש המוליך אל חצבה (מס' 227), שם יש לפנות אל תוך הנחל - במורדו. הדרך באפיק, אל גבי שיש, אפשרית אך ורק ברכב שטח או ברגל. צבעה על המפה אדום.
