אנדורה: עם הפנים לשלג

לאחר מסע מפרך שהחל בשדה התעופה בברצלונה, הגעתי לאנדורה. החושך כבר כיסה הכל. רק בזכות מנורות חג המולד שדלקו בכל מקום ניתן היה להתרשם מהמדינה הקטנטנה הזו, שלולא היו מזכירים לנו בדרך שפנינו אליה כלל לא היינו שמים לב שיצאנו מגבולות ספרד.

גם בבוקר כשקמתי והגפתי את הווילונות בחדר, עדיין היה חשוך. לאחר מקלחת וארוחת בוקר, האור הפציע, ואז הבנתי איפה אני נמצאת. בלב עמק יפייפה שמסביבו הרים מכוסים ירוק ופסגות מושלגות. לימיני קרונות הרכבל המוביל לאתר הסקי (גונדולה בשמו ה"מקצועי") ולשמאלי סכר שנבנה על מנת לבלום מפולת שלגים, מה שלא צפוי לקרות השנה. קירבתו של המלון לגונדולה מעיד גם על מחירו, ככל שבית המלון קרוב יותר כך הוא יקר יותר. מחיר ממוצע ללילה במלון 4 כוכבים הסמוך לגונדולה מתחיל ב-50 יורו לא בעונה ומגיע עד 140 יורו בשיאה (חג המולד).  

תופסים קצת שמש (צילומים באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית אנדורה)

לאנדורה שטח הסקי הגדול בפירנאים המתרכז בשבעה אתרים עיקריים. החל מ-2005 האתרים התחלקו לשני מרחבי גלישה: ואל-נורד (VallNord) וגרנד ולירה (Grand Valira). לראשון כ-100 ק"מ של מסלולי גלישה לכל הרמות, ולשכנו כפול ממנו - 200 ק"מ של מסלולים לכל הרמות, ולכן הוא גם יקר יותר. אני ביליתי באתר הסקי ארינסל השייך למרחב ואל-נורד.

הנוף הנשקף מבעד לחלונות הגונדולה בעלייה לאתר עוצר נשימה והאתר מציע אטרקציות שלג רבות, כמו אופנועי שלג, מזחלות עם כלבים, רחיפה בכדור פורח, טיסה במסוק להר עם שלג בתולי וגלישה במורדו, בניית איגלו ואפילו סקי לילה. כמויות השלג המעטות לא היו לטובתי ולא הצלחתי לחוות מעבר לגלישה עצמה.

קדימה לשלג

אז אחרי ששמעתי אינספור מעשיות וחוויות של אחי וחבריי החלטתי לצאת לחווית הסקי הראשונה שלי. ההתחלה כמו תמיד היא בהשכרת הציוד, רגע גורלי, שעשוי להכריע את כל השבוע. צריך לבחור בין סנובורד למגלשיים ולהתאים נעליים. לעצמי אמרתי, שאם כבר לגלוש, אז בסטייל ולקחתי סנובורד. מיד עלה חיוך רחב על פניי, בלתי נשלט. אחרי שלושה צעדי הליכה עם הציוד, החיוך ירד.

המשימה שלי הייתה לגלוש במדרון שצריך רכבל כדי להגיע אליו. האמצעים

 שהיו לי זה הסנובורד והמדריך הצ'יליאני. עד שעליתי לשלג הייתי די בטוחה בעצמי שעוד באותו היום אני כבר אקפוץ מקפצות. תוך שנייה התברר לי שהעסק לא פשוט. הייתי צריכה ללמוד לעמוד, לזוז ולהסתובב, ובאמת זה לא מה שחשבתי. מה שטוב זה שקשה ליפול כשמתחילים על הסנובורד כי הכול נורא איטי, ובתום היום הראשון גלשתי על מדרון שתחילה היה נראה לי כמעט בלתי אפשרי.

בבוקר למחרת גופי היה כואב, עייף ומלא באלכוהול מהלילה הקודם. עליתי להר עם קצת פחות מוטיבציה אבל עם נחישות. אחרי כמה פעמים שחזרתי על המדרון שאתמול נראה כמו פסגה רצינית והיום כמו גבעה קטנה, אמרתי לצ'יליאני שייקח אותי למדרון הגדול, זה שצריך רכבל כדי להגיע אליו. הצ'יליאני חייך ואמר קדימה.

העניין הוא שצריך ללמוד גם איך לעלות על הרכבל. אבל אחרי הפאניקה שבלעלות עליו מתיישבים ופותחים את העיניים והכול נהיה שקט. הנוף מדהים והמצלמה מיד נשלפת. רק התרגלנו לשקט ומייד שוב אני נתקפת בפאניקה בירידה ממנו. את המדרון ירדתי בחתיכה אחת, עם כמה עצירות בצד הדרך. הסיפוק היה אדיר. עליתי עוד שלוש פעמים יחד עם הצ'יליאני תוך כדי שאני עושה פוזות לאלו שישבו בבית הקפה. בסוף, כבר לא נשאר לי כוח והחלטתי לוותר על סיבוב נוסף על המדרון המושלג. נשארתי עם זיכרון טוב, שאני מקווה שישמר לזמן רב, כי אני עוד לא מתכננת את חופשת הסקי הבאה שלי. 

לטובת השרירים הכואבים

סנובורד בפירנאים. זאת לא הכתבת

שווה גם להתעכב מעט ברחובות העיר לטובת שופינג. מאוד משתלם לקנות באנדורה אלכוהול, קוסמטיקה ובשמים, ואחרי חג המולד, זמן הסיילים, שווה לקנות ציוד סקי ולעיתים גם מותגים. אבל בכל הנוגע לביגוד, עדיף להתפרע בברצלונה בדרך חזרה הביתה.

בלילה הברים המקומיים מתמלאים באנדוראים סימפטיים ובתיירים אנגלים, רוסים, צרפתים וספרדים. גם שם ניחנת רוח הסקי, ברבים מהם תוכלו למצוא מגלשיים התלויים על התקרה. לא מדובר בדקורציה אלא באחד ממשחקי האלכוהול שבבר. תולים את אחד היושבים בבר למגלשיים והוא צריך לשתות שליש בירה עד הסוף כשהוא הפוך. מצחיק בטירוף. הלהיט האחרון בחיי הלילה הוא הבודהה-בר החדש והמושקע שנפתח באנדורה לה ולה ושווה ביקור.

ההכנה לארץ הייתה מושלמת, החלפת אוטופיה אירופאית מושלגת בארבע שעות של טיסת ארקיע מייגעת, צפופה, בלי מיזוג אוויר ובמקום ארוחת ערב חולק סנדביץ' רוסטביף שחומם יתר על המידה. ומה מייצג יותר את ישראל מאשר הסרט שהוקרן במהלכה, "תעלת בלאומליך". אפרים קישון בחר היטב לגור באלפים ולכתוב על ישראל, בשונה ממני, שחוזרת לארץ עם רשמים על אנדורה.

• הכותבת היתה אורחת חברת איסתא וממשלת אנדורה.