שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    כל מה שרציתם לדעת על כלבת
    התקנות אומרות שכל בעל-חיים שנשך או ננשך חייב להיות בהסגר עשרה ימים. בעלי החיות חוששים מהסגר ונמנעים מכך מתוך התחשבות בחיה, אולם יש בהתנהגות זו סיכון ממשי. ד"ר ליליאן מציע אפשרות אחרת

    מחלת הכלבת הנה מחלה קטלנית ביותר. למעשה, זו המחלה הקשה, האיומה והנוראה ביותר בעולם, היא לבטח תופסת מקום מכובד בחמישייה הפותחת מבין כלל המחלות המוכרות לאדם. הסיבה לקטלניותה של המחלה היא העובדה של גרימת מוות וודאי, תוך שיתוק שרירים מסויימים מחד, וכאבי תופת מאידך. המחלה מלווה בשינויים התנהגותיים בולטים, במיוחד תוקפנות רבה של החיה הנגועה, פחד ורתיעה ממים (הידרופוביה) , ריור מוגבר, שינויי קול, ושיתוק גפיים. המוות יקרה למי שנדבק קלינית במחלה (כלומר שהוא חולה בפועל, ולא "רק" נשא של המחלה). 

     

    לצורך הבהרה – אדם או בע"ח שננשך, הנו בגדר נשא, וניתן לטפל בו בעזרת נוגדנים ספציפיים, בבתי חולים, ולמנוע את התפשטות המחלה בגופו של הנשוך, והפיכתה למצב קליני.

     

    ידוע למדע כי הוירוס מתקדם ממקום הנשיכה לעבר מוחו של הנשוך, בקצב של 1 ס"מ ליום, הוירוס לא עובר בדם (וירמיה) אלא מתקדם בתוך סיבי עצב קרועים, ממקום הנשיכה לכיוון המוח ולפיכך יש חשיבות קריטית למיקום הנשיכה, ולמהירות הפינוי של הנשוך לרשויות הבריאות המתאימות.

     

    אדם או בע"ח, שננשך ולא קיבל נוגדנים וטיפול רפואי בזמן, ימות וללא אפשרות הבראה בייסורים קשים תוך פרק זמן קצר הנמדד בימים.

     

    השירותים הוטרינרים

     

    השירותים הוטרינריים בעולם כולו הוקמו בראש ובראשונה להילחם במחלת הכלבת, ולמנוע את התפשטותה לבעלי חיים ולאדם. בשפה העברית יש לנו "בעיה" עם שמה של המחלה, המכיל את השורש כ.ל.ב. ולפיכך רבים בציבור חושבים שזוהי מחלה של כלבים, כאשר למעשה המחלה פוגעת בכל היונקים, כולל בבני אדם.

     


    חיסון שנתי מגיל שלושה חודשים

     

    המחלה עוברת אך ורק בנשיכה עד זוב דם, מבע"ח הנגוע קלינית במחלה לבע"ח אחר או לאדם . אין למחלה מרפא, אולם ניתן להתחסן כנגדה. בגלל שהמחלה כל כך נוראית, דין שריטה כדין נשיכה ואנו מתייחסים לשריטה של בעל חיים ממחלקת היונקים כאל אפשרות פוטנציאלית להעברת כלבת.

     

    תפקידו הראשון במעלה של כל רופא וטרינר, בארץ ובעולם, הינו למנוע הדבקות של בני אדם בכלבת וכאן אנו באים לדון בסוגיית הסגרת כלבים לתחנת הסגר במקרים של דיווח על נשיכה. בנושא זה קיים בלבול גדול בציבור , עקב ערבוב של חצאי אמיתות, אמוציות ובורות.

     

    בכל מדינה מתוקנת קיים חוק ספציפי למחלה זו, ובישראל "חוק הכלבת" הנו ממשיכה של "פקודת הכלבת" המנדטורית משנת 1934. חובתו של האזרח המחזיק כלב לחסנו כנגד כלבת ע"י מחסן מורשה, מגיל 3 חודשים, ומדי שנה בשנה.

     

    במקרה של נשיכה, חובת הבעלים של הכלב להסגירו לתחנת הסגר בתוך 24 שעות, גם אם לא קיבל על כך הוראה רשמית מרשויות הבריאות. ההסגר הוא ל- 10 ימים בכדי לוודא האם הנשיכה התבצעה על רקע מחלת הכלבת, או שמא הייתה זו נשיכה על רקע התנהגותי.

     

    מרבית הנשיכות של כלבים בישראל ובעולם מתבצעות על רקע "התנהגותי" כתגובה להתגרות כלשהי בכלב. עלינו להבין כי הכלב, או כל בע"ח איננו ישות משפטית. מטרת ההסגר אינה "ענישה" של בעל החיים הנושך, הוא ממילא לא יכול לעשות את ההקשר שבין ה"פשע" ל"עונש", כפי שקורה בבני אדם.

     

    כלב מושם בהסגר, לא לצורך ענישה ולבטח לא לצורך שיקום, אלא אך ורק לצורך הרחקה ובידוד מאנשים ובע"ח בריאים, מתוך מטרה אחת ויחידה, לוודא האם הוא חולה בכלבת, אם לאו.

     

    זכויות בעלי החיים

     

    אני טוען מזה שנים כי לבעלי חיים אין "זכויות" אולם, לנו , בני האדם, יש חובות כלפיהם. ביום שהמין האנושי "לקח" את בע"ח מהטבע וביית אותם, למעשה הוא לקח על עצמו את עול הטיפול בהם, והחובה לדאוג לרווחתם ובריאותם. אולם עדיין, כאמור, בעלי החיים אינם שווים לנו מבחינה משפטית, מוסרית וערכית ולפיכך אין מוקנות להם זכויות כלשהן וכל עול גידולם ואחזקתם, כולל האחריות לתוצאות מעשיהם , נשיכות, נביחות, ולכלוך הרחובות מושת על הבעלים, ועליו בלבד.

     

    אני יוצא מנקודת הנחה שלכולם ברור כי ההתנהלות הנוכחית למול מקרי נשיכה של בעלי חיים הנה ארכאית, מיושנת, ולא מתאימה לימינו אלה. כלומר, לפי התקנות הנוכחיות, כלב, חתול או קוף שנשך או ננשך, חייב להיות מוסגר לתחנת הסגר עירונית או מחוזית לפרק זמן של 10 ימים. במידה שבעל החיים מת בתוך תקופת ההסגר, גופתו נשלחת למעבדה לכלבת של השירותים הוטרינריים, היא היחידה המוסמכת לבצע את הבדיקות המעבדתיות לגילוי כלבת. לצערנו, כלבת ניתן לזהות אך ורק לאחר המוות.

      

    התקנות הישנות, לא מבדילות בין כלב משוטט ללא בעלים, לבין כלב ביתי, מחוסן ומטופל היטב. מבחינת חוק הכלבת הנוכחי דינם הוא אחד, דהיינו, הסגר. כאשר באים ליישם תקנות וחוקים ישנים, הדבר פוגע בציבור בכלל, ובציבור אוהבי ומגדלי הכלבים בפרט, והמטרה העליונה, של שמירת בריאות הציבור, ניזוקה.

     

    הדבר נובע כיוון שאנשים רבים מנסים למנוע מכלביהם את רוע הגזירה, מחביאים את הכלבים לאחר אירוע מצער של נשיכה ועושים ככל האפשר בכדי שלא לכלוא את כלביהם האהובים במכלאות העירוניות. התנהלות זו בוודאי שכוונתה טובה, אולם יש בה משום סיכון ממשי לבריאות הציבור.

     

    תופעה זו , של נסיון "לתחמן" את השירותים הוטרינריים, גרמה לכך שכיום נהוג להכניס את הכלב להסגר ל- 10 ימים מיום ההסגרה ולא מיום הנשיכה.

     

    לכל האמור לעיל נוספה בשנים האחרונות גם סוגיית הכלבים המסוכנים, עקב מקרי המוות המצערים, של אנשים ובמיוחד ילדים, שננשכו למוות ע"י כלבים שונים. כלל הסוגיות האלה, יצרו "סלט" תקשורתי, אשר רק הגביר את ההיסטריה הציבורית ולמעשה מנע את הטיפול הנאות בכל סוגיית אחזקת הכלבים ע"י אזרחי המדינה בישראל.

     

    אל לנו להתעלם גם מן העובדה המצערת כי מרבית הכלביות העירוניות בישראל נבנו בערך בתקופה בה נחקקה פקודת הכלבת, דהיינו אי שם בראשית המאה הקודמת ואינם מתאימים לסטנדרטים המודרניים של שנות האלפיים. מכאן גם מובנת הרתיעה של אוהבי הכלבים מהכנסת כלבם האהוב למכלאה עירונית, גם אם למעשה מטרת המחוקק הינה לטובת האזרח ובריאותו. לפיכך ברצוני להציע דרך התנהלות חדשה שפרטיה להלן.

     

     


    התקנות אינן מבדילות בין כלב משוטט לכלב ביתי

     

     

    בדיקות התנהגותיות

     

    הרעיון הוא להוסיף לרישוי הכלבים גם את נושא הבדיקה ההתנהגותית ע"י איש מקצוע, בכפוף לרופא הווטרינר הרשותי.

    הכוונה היא לרישוי כלבים לפי דרגת "מסוכנותם", על פי החלטה של הרופא הווטרינר הרשותי יחד עם מאלף רשותי.

    הדבר דומה לרישוי של נשק או לחילופין רישוי של כלי רכב לפי הדוגמא הבאה:

     


    רישוי כלבים

    רישוי כלבים לפי דרגה
    סוג רישוי חובת סירוס/עיקור שימוש ברצועה שימוש במחסום פה חובת אילוף
    רישיון א' מומלץ מומלץ מומלץ מומלץ
    רישיון ב' חובה חובה מומלץ מומלץ
    רישיון ג' חובה חובה חובה חובה
     

     

    כיום המצב מוגדר כך שחובה לסרס רק כלבים המוגדרים מסוכנים לפי גזע בלי שכלל "פשעו", בעוד שגזעים אחרים, לא פחות נשכניים, לא כלולים בחובה זו. להערכתי, תוכנית כפי שהצעתי, תהייה טובה יותר לציבור אוהבי הכלבים. היא מבוססת על חקיקה קיימת ואף תכניס לקופת העיריות כספים נוספים עקב הפיקוח ההדוק יותר על הרישוי.

     

    תוכנית זו יכולה גם להשתלב במערך הסברה חינוכי בבתי הספר בעיר על בעלי חיים בכלל ונושאים בריאותיים בפרט. לגבי הכלבת באופן ספציפי, כל הכלבים חייבים בחיסון, כפי שהיה תמיד. בשונה מההתנהלות שהיתה עד כה, כלב מחוסן שנשך ייכנס להסגר עירוני אך ורק אם האזור בו אירעה הנשיכה מוגדר ע"י מנהל השירותים הוטרינריים כאזור נגוע בכלבת ואם הכלב שייך לקבוצה ג'.

     

    במידה והאזור אינו מוגדר רשמית כנגוע בכלבת, ההסגר יתבצע בביתו של הבעלים של הכלב, תוך שהוא מחויב להגיע מדי יום, במשך 10 ימים, לבדיקה אצל רופא וטרינר, פרטי או רשותי, לפי בחירתו.

     

    עלות הבדיקה היומית, אשר להערכתי היא כ-30 ₪ בממוצע, תמומן מתקציב הרשות המקומית הגובה לפי כל דין את אגרת הכלבת.

     

    הסדר מסוג זה, שבו במקרה של חשד לנשיכה ההסגר והאחריות מוטלת על הבעלים, בעוד האבחנה והבדיקה מוטלת על וטרינר מקצועי השואב את סמכותו החוקית מן הווטרינר הרשותי, יביא לפיקוח מקצועי הדוק יותר על בעל החיים הנושך, ימנע את טראומת ההסגר מבעל החיים ובעליו, ישפר את השירות הניתן לציבור ויביא בהכרח לשמירה מיטבית על בריאות הציבור.

     

     

    ד"ר אבי ליליאן הוא וטרינר של מגן דוד ירוק ומנהל את פורום טיפול באדם בעזרת בע"ח  ופורום לימודי וטרינריה  בקהילת הפורומים הרפואיים באתר ynet.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "כל מה שרציתם לדעת על כלבת"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    באדיבות צער בעלי חיים ת"א
    תקנות חדשות שיעזרו לכלבים ולבעליהם
    באדיבות צער בעלי חיים ת"א
    באדיבות צער בעלי חיים ת"א
    גם הם יכולים לחלות בכלבת
    באדיבות צער בעלי חיים ת"א
    מומלצים