אני פונה ללב שלכם

אסי דיין. נכון זה מספיק? עכשיו הוא גם פורש תערוכת ציורים, ועל ההזמנה הוא מבהיר ש"התפיסה האמנותית שלו נובעת מאומללות פיננסית". או במילים אחרות, הוא ממש צריך את הכסף. אל תקחו אותו ברצינות, בבקשה. אל תהיו כאלה כבדים. ותקנו ציורים.

את הציורים (בערך מאה במספר) דיין יצר על מחשב פשוט, והשתמש בכלי גרפיקה מינימליסטיים כמו מכחול-עפרון-מברשת. הוא הדפיס שלושה עותקים מכל ציור, ואז מחק את הקובץ.

התערוכה של דיין תפתח מחר (ה'), ב"ברקפסט קלאב" בתל אביב, מועדון שבקיץ האחרון טיפס על איזו פסגת בליינות קצרת מועד. שמו יצא למרחוק בעיקר בגלל השורות המתחלפות על לוח הנחיתות וההמראות שבשירותים. תערוכת ציורים במועדון שמזוהה עם הדוניזם ממכר זה כמו להגיד "לכו תחפשו את האמנות המיוסרת שלכם במקום אחר".

"הבנות בכובעי ים ירוקים הגברים רק עם הזיין". אסי דיין 2006

אז פנינו לאמן עצמו, כדי לקבל זווית קצת יותר אישית ורחבה על התהליכים שהובילו להעלאת התערוכה. דיין הסביר את עצמו במילים הבאות:

"אבאבא". אסי דיין 2006

"לפני כ-20 שנה היתה לי תערוכה במועדון של רפי שאולי. הצגתי כ-40 ציורי פנדה על נייר. היו בה פורטרטים, אבל בעיקר נסיונות למאטיס, רוסו וגוטמן תוך שימוש במוטיב של 'מלאכים' במצבים שונים. ביום שתליתי את התמונות וצילמתי אותן, כמה שעות לפני הפתיחה, שלח אלי רפי צ'ק על כל הציורים (300 דולר כל אחד). נורא שמחתי כי באופן כללי היה פה איש אחד, דוד אבידן, שהצליח להביס אותי בשני דברים: הוא היה אביון יותר ממני, ומולטי-משורר שעשה לשפה העברית את מה שאינשטיין עשה לאנרגיה. כשנפתחה התערוכה השתנה מחיר הציור ל-600 דולר ועד חצות נמכרו כל הציורים (את הצילומים שנותרו בידי הגדלתי והם יוצגו בתערוכה שלא למכירה).

"דיוקן עצמי במדים ועין אחת מזכירה את אבי שדמה לי". אסי דיין 2006

"כשם שמעולם לא טענתי שאני שחקן (בדרכון אני 'סטודנט'), כך גם לגבי הציור. בשני הנושאים האלה אני פועל על סמך איזה 'ניחוש אינטואיטיבי'. מאחר ואני איטר, ייתכן שמח ימין מנהל את חיי בנתיב שבו המרחב, הצורה, הלוגיקה הפורמאלית ובריחת השפה אל המופשט, כל אלה הם בעצם מין נכות נחמדה במשחק וציור, אך קשה מנשוא בבואי לעבד את הדמיוני למילים. ועדיין יותר מכל אני סופר ומשורר (ותסריטאי שמעולם לא עשה סרט עם אלמנטים ביוגראפיים, פרט אולי ל'שמיכה חשמלית", שאם יש דבר הקרוב לאני האידאי שלי, אז זה הסרט).

"אותלו בצימר של דסדמונה". אסי דיין 2006

"ומכיוון שהזכרתי את אבידן, יש שיר שכתבתי בעניין (בעיני ביאליק-אלתרמן-אבידן הם משולש ברמודה שחיסל את מלאי השירה.. בערך). אז הנה שיר שנקרא 'כמה שאני לא מנסה'":

אני עייף נורא בזמן האחרון אני עייף נורא

אבל כמשורר ותיק אני יודע

שאין בכך עניין מספיק לקורא או לקוראה

ולכן אוסיף

שאני חש בדידות נוראית

ואני עומד לפנות לרופא או רופאה

ואם זה לא מספיק שירה

אז אוסיף שאבי מת

ואין לי גרוש על התחת

והפדחת אצלי התחברה לקרחת

(ואני כבר מוכר כ'חרזן בלתי נלאה')

ואם זה לא מספיק אז נא לקרוא את זה:

אני מת מקנאה בדויד אבידן

שחיסל כאן את מלאי השירה

ולא השאיר משהו בשביל מישהו כמוני

המעוניין להיות אבידן הבא

והוא לא מת יותר עני ממני

ולא היה חולה כמוני

ובדידותו היתה חגיגית משלי

ומות-אביו לא נודע כמות-אבי

אבל אני יודע שגם התירוץ הזה

לא יגרע ממנו קוראה או קונה

ואם אמות כמוהו בטח יאמרו

שגם כאן אני מחקה את דויד

שמותו המוקדם היה די מקרי

ואילו אני, כך יאמרו על מותי

מדדה אחריו באופן לא מקורי

ואיש לא יקנה את ספרי

ששמו יהיה, כנראה:

"מתישהו מישהי בשבילי"

שיהיה.