ביל על הגריל
וויליאם שאטנר, קפטן קירק האגדי, היה אמור להיות הכוכב שניצב במוקד הפרק של "רוסט". היה ערב עמוס בבדיחות גזעניות וגסות כראוי לאירוע, אבל משום מה הקומיקאים העדיפו פשוט לרדת אחד על השני
ליד המונח "משחק מוגזם" במילון מופיעה תמונתו של וויליאם שאטנר. הוא הופיע בסדרות וסרטים איזוטריים במהלך הקריירה שלו, אך פרץ בגדול כקפטן ג'יימס טי קירק האגדי ב"מסע בין כוכבים" בסוף שנות ה-60'. במבט לאחור ברור כי הבחירה בו לסדרת המדע הבדיוני היתה מושכלת - משחקו המוגזם הסית את תשומת הלב של הצופים מתפאורת הקרטון בסדרה, שהייתה אמורה להיראות כמו גלקסיות רחוקות.
בימים אלה, מגלם שאטנר בן ה-76 את דמותו של דני קריין בסדרה "בוסטון ליגל" (המשודרת אצלנו בערוץ 3) - עורך דין זקן, חרמן ורפובליקני שואהב בעיקר לצעוק את שמו. משחקו המוגזם של שאטנר, במקרה זה, נועד כנראה להסית את תשומת הלב מהתסריט עשוי הקרטון של הסדרה.
הפרדוקס המפתיע הוא שלמרות חוסר הכשרון הבולט הזה, שאטנר הוא דווקא אחד השחקנים המבריקים והמצחיקים באמריקה היום. זאת, בין השאר, בשל יכולותיו לשחק מוגזם אפילו את עצמו באין ספור הופעות אורח שהוא נתן בתוכניות ובסרטים במהלך השנים, ובהגשה מוגזמת של שירים בדיסקים שהוציא (וכל מעריץ שלו חייב לעצמו עותק של הדיסק האחרון - “Has Been”). גם ה"טרקי'ז" – אותם מעריצים גיקים כפייתיים של "מסע בין כוכבים" - ממשיכים לחבק בחום את שאטנר ב-40 השנים האחרונות, למרות שאהבתו חזרה אליהם מתבטאת, למשל, בפנייתו אליהם בביטוי "לכו תמצאו חיים".
שאטנר. שכחו אותו בבית
הרבה יכול להיאמר על האיש הזה, אך מעט מדי נאמר עליו ב"רוסט" ("Roast", "הירידה הגדולה" בעברית) שעשו לו. מדובר במסורת שבה מקיפים את כוכב הערב במה חברים וקומיקאים, וכל אחד בתורו אומר את הדברים הכי נוראים ומצחיקים שהוא כתב עליו ועל הנוכחים האחרים. בסוף הערב מוזמן סוף סוף הקורבן להחזיר להם. שאטנר הצטרף בזאת למועדון מכובד של נצלים שכולל בין השאר את פמלה אנדרסון, דניס לירי, דרו קארי ומו"ל פלייבוי יו הפנר (ורבקה מיכאלי, אם תתעקשו לכלול ברשימה את הגרסה העברית).
הרוסט על שאטנר, ששודר אמש (ד'), היה מצחיק מאוד ועמוס בבדיחות גזעניות וגסות טובות כראוי להתכנסות כזאת של קומיקאים וכמיטב המסורת. אבל לא אחת לאורך הערב, נראה שהם שכחו משאטנר והתמקדו האחד בשני - כל הדוברים התעניינו יותר בלדבר על חיבתה של ליסה למפנלי לגברים שחורים ומצויידים במיטה, למשל, ועל חיבתו של ארטי לאנג לטיפה המרה. אם אתם מוצאים את עצמכם מגרדים בראש ותוהים מי האנשים הללו ומה הקשר שלהם לוויליאם שאטנר, אתם לא לבד. הערב, שאותו הנחה ג'ייסון אלכסנדר, אומנם כלל כמה אישים מפורסמים (שחלקם לא טרח להגיע אלא הופיע בקטע מצולם מראש), אך על הבמה ישבה גם קבוצה של קומיקאים המוכרת רק בתוך גבולות חבילת הבסיס של הכבלים בארה"ב.
ההתעסקות העצמית ופינג פונג הירידות הם כמובן חלק מהמסורת של הרוסט, ומטרתם לחמם את הקהל ואת הצולים האחרים לפני שהם עולים לתת את הקטע שלהם. אבל לפעמים היא פשוט נמשכה קצת יותר מדי - ממש כמו הקריירה של שאטנר. או במילותיה של בטי ווייט, שמשחקת לצדו ב"בוסטון ליגל": "איפה ספוק? ג'יימס ספיידר... ו'בונס'... וסקוטי?, הו ביל... כל החברים שלך מתים או שונאים אותך". היא לא יכלה לנסח את זה יותר טוב.
"וויליאם שטנר: הירידה הגדולה", +yes, רביעי 22:00
