שתף קטע נבחר

להתחיל מבראשית: עשר עצות מההפטרה

באחרונה הסתיימה קריאת התורה בשבתות בספר בראשית. בהזדמנות זאת מעלה עו"ד בני דון-יחייא עצות ולקחים מתוך פרשיות החומש הראשון, העוסק בהתפתחות הצדק האנושי והאלוהי ובזוגיות הראשונה בעולם, זו של אדם וחוה, שכבר אז השתבשה בגלל - כמה מפתיע - פיתויים

1. פרשת בראשית

אחרי שהאדם הראשון אכל מפרי עץ הדעת, בניגוד לאיסורו של הבורא, דבר ראשון - הוא תפר לו חליפה מעלי תאנה, ודבר שני - הוא הסתתר בגן עדן. אלוהים חיפש אותו, ואדם השיב לו: "ואירא כי עירום אנוכי - ואחבא".

 

תקף אותו ה': "מי הגיד לך כי עירום אתה? המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?"

 

מה ענה אדם לבוראו? הוא אמר, בעצם, זה לא אני, זו היא. "האשה אשר נתתה עמדי - היא נתנה לי מן העץ ואוכל". במילים אחרות: מה אתה רוצה ממני? אני הלכתי לישון, והנה בבוקר, לא זו בלבד שחסרה לי צלע - פתאום אשה לידי. אני ביקשתי אותה? תבוא אל עצמך בטענות...

 

המחשה לכלל הקלאסי: ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.

 

אגב, על הזוג הראשון חרז חנניה רייכמן: "כשאדם מסכן נרדם - נוצרה חוה מגוף אדם; ותהי שנתו הראשונה - למנוחתו האחרונה".

 

2. פרשת נח

פרשה זו מספקת אף היא רעיון איך להתחמק משאלה לא נוחה של הצד השני. אם אין בפיכם תשובה לעניין, מה תאמרו?

 

בגמרא מסופר על חכם אחד שחברו הטריד אותו בשאלות רבות. יעץ לו חכם שלישי: אמור לשואל "עורבא פרח!", ביטוי ארמי שפירושו "עורב פורח", דבר שאין בו ממש. כלומר - ממני לא תקבל תשובה.

 

במחשבה שנייה, אם אתם לא רוצים להרגיז את בן הזוג, אולי עדיף לא להשתמש בביטוי הזה לעיתים תכופות מדי.

 

3. פרשת לך לך

אברהם לא הסתדר עם לוט, "ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו, כי היה רכושם רב". אמר אברהם ללוט: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך, כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך: היפרד נא מעלי. אם השמאל - ואימינה, ואם הימין - ואשמאילה".

 

מכאן עצה טובה בהלכות משא ומתן גם בזוגיות: כשיש בעיה, לא לקפוץ מיד ולהציע הצעה, אלא לתת לצד השני להציע את ההצעה הראשונה. מעלה נוספת לשיטה זו: הצד השני עשוי להשתכנע בתום לבכם אם אתם מאפשרים לו לבחור בין אפשרויות שונות.

 

4. פרשת וירא

כאן מסופר על אחד העימותים המיוחדים בתנ"ך - המשא ומתן בין אברהם לה' על השמדת סדום. אומר אברהם לאלוהים, שרצה לכלות את חמתו בכל אנשי סדום החוטאת: "האף תספה צדיק עם רשע? אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר... חלילה לך מעשות כדבר הזה... השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!"

 

אפשר ללמוד מאברהם אבינו פרק חשוב בהלכות המשא ומתן ולהשתמש בו כשמתגלע סכסוך ביחסים. המטרה היא לגרום לצד השני להודות קודם כל בעיקרון. במקרה של סדום, העיקרון שהענשת רשעים אינה יכולה לבוא על חשבון חפים מפשע. מרגע שהסכים ריבונו של עולם לא להשמיד את העיר בגלל 50 אנשים ישרים שבה - דחק אותו אברהם לפינה: ומה אם יהיו 40 צדיקים, ו-30, ו-20, וכן הלאה.

 

המסקנה: מרגע שביססנו את העיקרון, ההמשך הוא רק שאלה של מחיר.

 

5. פרשת חיי שרה

לקח באמנות המשא ומתן ניתן ללמוד גם מעפרון החיתי. אברהם בא אל עפרון כדי לרכוש ממנו את מערת המכפלה לאחוזת קבר. אברהם התמים עושה כאן שגיאה של מתחילים: הוא נותן לעפרון להבין שיהיה מוכן לשלם כל סכום שהוא תמורת השדה.

 

עפרון מבין שאין בעיה כספית ודורש סכום עתק - "ארבע מאות שקל כסף" - ומוסיף במתק שפתיים: "ביני ובינך מה היא, ואת מתך קבור". אחרי הביני-לבינך הזה, איך אפשר לבקש הנחה?

 

כלומר, כשאתם רוצים מישהו, עדיף לא לגלות התלהבות יתרה בהתחלה. וכשאתם רוצים משהו ממישהו, עדיף שלא יידע מה אתם מוכנים לתת בשביל זה.

 

6. פרשת תולדות

יצחק הזקן, שראייתו נחלשה, מבקש מבנו עשו לצאת לציד ולהכין לו "מטעמים כאשר אהבתי". תמורת שרות טייק-אוויי זה מבטיח יצחק לברך את עשו.

 

רבקה, אמם של התאומים עשו ויעקב, שומעת את השיחה ומורה לבנה האהוב, יעקב, להקדים את אחיו ולהביא לאביו את המטעמים. יצחק יחשוב שעשו עומד לפניו - ויברך את יעקב. הואיל ועשו היה שעיר, מייעצת רבקה ליעקב ללבוש בגד שעיר, כדי "לעבור" את מבחן המישוש של אביו. אבל יצחק חושד ואומר את המשפט הידוע: "הקול קול יעקב - והידיים ידי עשו". הוא שואל את בנו: "האתה זה בני עשו?" יעקב משיב במילה אחת: "אני".

 

רש"י מתפעל מתשובתו של יעקב, שהפעם (בניגוד למסופר פסוקים אחדים לפני-כן) לא ענה תשובה בלתי נכונה, אלא הסתפק במילה בלתי מחייבת.

 

כלומר, אפשר ללמוד מיעקב איך להתחמק משאלה לא נוחה בלי ממש לשקר. גם כאן מומלץ לא להשתמש בשיטה הזאת יותר מדי פעמים.

 

7. פרשת ויצא 

מה חשוב ביותר בהכנת הסכם? דיוק, בירור קפדני של העובדות, כדי שאחד הצדדים לא יתפתה למצוא פרצות ולהפר את ההסכם.

 

וכך אומר יעקב ללבן בפרשת ויצא בבואם לסכם את דיל השידוכים בין רחל בתו של לבן לבין יעקב, שהתאהב בה: "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה". יעקב לא סמך על לבן הארמי (חז"לינו דרשו "ארמי" = רמאי), על אף היותו דודו. לכן לא הסתפק בהזכרת שמה של רחל בעסקה, אלא, למען הסר ספק, מצא לנכון גם להוסיף את המילים "בתך הקטנה", כדי שלבן לא יביא לו רחל אחרת, חלילה.

 

קפדנותו של יעקב בסופו של דבר לא הועילה לו, כמובן, שכן לבן בכל זאת החליף לו את רחל בלאה. בשיחות בין בני זוג, כדאי אולי לדבר "ברחל בתך הקטנה", כדי להבהיר את הדברים עד תום.

 

8. פרשת וישב

יוסף הוציא באוזני אביו יעקב "דיבה רעה" על אֶחיו. הרב קוק אמר, שלכל אדם יש מעלות ויש חסרונות, ונכון לראות בני אדם כשלמות אחת, ואז ניכר גם הצד החיובי הקיים בכל אחד ואחד.

 

יוסף, בדברו לשון הרע על אֶחיו, גילה נטיה לראות את הצד השלילי שבהם. על כן ציווה עליו אביו: "לך נא ראה את שלום אחיך" - את השלם בהם, ולא רק את מגרעותיהם. אחד מראשי החסידות, רבי אלימלך מליז'נסק, כתב על כך: "אדרבה, תן בלבנו לראות כל אחד במעלת חברינו, ולא בחסרונם".

 

כאשר עורך דין בא לייצג אדם הגדוש כעס על בן זוגו, טוב יעשה אם יפקח את עיני הלקוח שלו לראות את הצדדים החיוביים באדם שאיתו התחתן וקיווה לחלוק את חייו עד זיקנה ושיבה.

 

9. פרשת מקץ

בפרשה זו יש עצה היפה ליחסים במשפחה (וגם לפוליטיקאים, בעיקר בימינו). יוסף, שעלה לגדולה והיה למשנה למלך מצרים, הורה למשרתיו לטמון גביעי כסף בכליו של אחיו בנימין. אחר כך ציווה על המשרתים לערוך חיפוש בחפציהם של כל האחים ו"בגדול החל ובקטון כילה".

 

מכאן ניתן ללמוד, שבשעה שמחפשים פשעים ועוונות, צריך לפשפש תחילה במעשיהם של הגדולים. לא להאשים את הילדים המסתגרים, או מסרבים לשמור על קשר עם ההורים, אלא לבדוק אצל המבוגרים, מה בהתנהגותם עלול היה לגרום למעשי הצעירים חסרי המנוח.

 

10. פרשת ויגש

אחרי שיוסף התוודע לאחיו במעמד המרגש ואמר להם: "אני יוסף - העוד אבי חי?" שילח אותם בחזרה ממצרים לביתם, לא לפני שצייד אותם בעגלות מלאות צידה לדרך, בבגדים ובכסף.

 

אבל, בנוסף למתנות ולרכוש השיא יוסף לאחיו עצה טובה: "אל תרגזו בדרך". פרשנים אחדים ראו בכך אזהרה לאחים לא להתווכח בינם לבין עצמם בדרכם לארץ כנען מי מהם אשם במעשה הנורא של מכירת יוסף לישמעאלים, לאחר שהשליכוהו לבור.

 

גם מהסיפור הזה מומלץ להפיק לקח חשוב ליחסים: כשמגיעים להסכם - בין אם זה הסכם לשלום-בית ובין אם זה הסכם גירושים - יש לראות בכך סוף פסוק, ולא להמשיך בהתנצחויות היסטוריות והיסטריות מי אחראי להתדרדרות היחסים ומי גרם לקרע. ההסכם נחתם - וצריך להתבונן רק קדימה.

 

  • עו"ד בני דון-יחייא הוא מומחה לדיני משפחה. ניתן לשלוח אימייל עבורו, אך לצערנו אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
זה לא אני אשם, זו היא!
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים