כשהמעצבת הבריטית שירי צין מדברת על צעצועי מין הוט־קוטור, אין לה שום בעיה להשוות אותם לתיק של פראדה, נעליים של גוצ'י או מסחטת מיץ של פיליפ סטארק. האמת, יש בזה היגיון; מבחינתה, אביזר מין לא אמור להביא אותך לאורגזמה ולחזור לקופסה, אלא גם לשדר יוקרה, ארוטיקה ורומנטיקה. מה שעומד מאחורי הרעיון הזה הוא הרצון לשבור את התפיסה השלילית כלפי צעצועי מין, ולגרום לנו להתנסות בחוויות יותר מגניבות ממיסיונרית – ואת זה, היא טוענת, אפשר לעשות רק כשמקשרים סקס לאיכות.
למשל, בשביל מי שהצימוד "סקס אנאלי" עושה רע על הנשמה היא הגתה את ה"פינק מולטן" - ויברטור אנאלי ורוד מזכוכית יצוקה, שמשובצות בו אבני קריסטל סברובסקי ומחובר לו זנב פרווה. מבחינתה זאת הדרך להפוך את העסק האנאלי לחוויה נעימה וידידותית שמתחשק להתנסות בה.
"צעצועי מין בחנויות סטנדרטיות משדרים משהו זול מבחינה חומרית, מחופף מבחינה עיצובית ופרקטי מדי מבחינת המטרה שהם אמורים לשרת", היא אומרת. לכן את הצעצועים באוסף שלה היא עיצבה בדיוק להפך: הם עשויים מחומרים יקרים ועולים בסביבות 1,000 פאונד לדגם, נחים בקופסת עור מרופדת בסאטן, ולכל אחד מהם מצורפת חתימה, תאריך, וכן מכסף שמאפשר להציג אותם לראווה - בדיוק כמו כל יצירת אמנות אחרת.
אורגזמה של 1,000 פאונד
אפשר לומר ששירי צין היא חלוצה בנישה של צעצועי מין יוקרתיים. היא היתה הראשונה שהתייחסה לעיצוב שלהם כאל עיצוב עילי, וראתה באביזרים עצמם יצירות אמנות. את הקונספט היא גיבשה בקורס לעיצוב תכשיטים בבית הספר "סיינט מרטינס" בלונדון. תכשיטים לא כל כך עשו לה את זה, היא מודה, והמרצים הציעו לה לחשוב על דרך לשלב בין אבנים יקרות לאופנה.
היא מספרת שבאותה תקופה עלו בה כל מיני שאלות על מיניות. "הרגשתי שאני סובלת ממחסום מיני", היא מסבירה, "ולא מסוגלת להתמסר לגברים שאיתי. האמת היא שאפילו שמאז ומתמיד הייתי מאוד נועזת בלבוש שלי, עד גיל 22 הייתי בתולה".
בשביל לפתוח את הסתימות היא הלכה למטפל טנטרי, שבין השאר הניח עליה קריסטלים. היא לא סגורה על מה קרה שם בדיוק, אבל מאותו רגע החסימה הרגשית נעלמה. דרך הטיפול היא התחברה לקריסטלים, ומכאן נולד צעצוע המין הראשון שלה, שבבסיס שלו היא שיבצה קריסטלים מקוורץ.
צין אמנם מאמינה שלקריסטלים יש כוח מרפא, אבל הלקוחות שלה יכולים ליהנות מהם גם אם הם לא מאמינים באנרגיות או בסקס ניו-אייג'י, אלא סתם אוהבים לראות דברים מנצנצים במיטה. מה שאי אפשר להתווכח עליו זה העובדה שקריסטלים הם חומר אורגני, ומהבחינה הזאת הם הרבה יותר מתאימים לגוף ממוצרי פלסטיק או גומי. חוץ מזה, יש להם תכונה יעילה אחרת - הם מעצימים את רטט המנוע.
צין, מכל מקום, מצאה את עצמה עובדת על פיתוח צעצועי מין קסטום־מייד, ובתום שמונה חודשים הציגה קולקציה שלמה בתערוכת הגמר בבית הספר. הביקורות היו מצוינות, אבל היא כבר רצתה להפוך את הצעצועים לכסף. בשלב הראשון היא השקיעה את כל מה שהיה לה בכמה עשרות צעצועים יקרים במיוחד, ונסעה להציג אותם במועדון במונטה קרלו. זה לקח בקושי לילה אחד - וכל האביזרים נחטפו עד האחרון. במילים אחרות, די מהר התברר לה שיש עם מי לעשות עסקים.
שירי צין. בני המשפחה היו שמחים אם היתה לה קריירה אחרת (צילום: (Ferrari Press Agency (UK)
בהמשך היא התחילה לעבוד עם חנויות היוקרה "קוקו דה מר" בלונדון ו"קיקי דה מונפרנס" בניו יורק. ל"קוקו", שנפתחה ב־2002, היא קוראת "חללית האם שלי". מדובר בחנות ידידותית לנשים שמנוהלת בידי נשים, ומבטאת מגמה חדשה בתעשייה: הרבה חנויות מין התנערו בשנים האחרונות מהדימוי הסליזי והפכו למקומות רחבים, נקיים ומוארים, שמציעים ללקוחות להיכנס ולדסקס את כל מה שרצו לדעת על סקס ותמיד התפדחו לשאול.
היום מונה האוסף של צין כמה דגמים בסיסיים, שמשווקים כאמור בלונדון, בניו יורק ודרך אתר האינטרנט שלה. הכוכב הכי מבוקש באוסף הוא הפינק מולטן, שהוזכר קודם. את ההשראה לזנב הפרווה, שהפך לאחד מסימני ההיכר שלה, היא ליקטה מסיפור על חבורת בריטים עם פטיש לסוסי פוני. הם היו לובשים אוכפים ורתמות, וכדי להשלים את התמונה הצטיידו גם בזנבות. צין אימצה את הרעיון ושכללה אותו עם זנב מפרווה ורודה. הזנב הזה, אגב, הוא צעצוע בעצמו, כי חוץ מנעים בגב הוא עובד מצוין גם בפור־פליי. את המנוע שלו היא פיתחה במשך שנה, ככה שעכשיו הוא דוהר לאורגזמה בתוך שתי דקות בלבד, לעומת 15־20 דקות בצעצוע מין רגיל.
פריט מפורסם אחר הוא ויברטור דו־ראשי מזכוכית כחולה, שמשובצות בו 60 אבני קריסטל סוורובסקי. כדי לשחק איתו תצטרכי להיפרד מכ־1,000 פאונד, אבל תוכלי לספר לחברייך ההמומים שההשראה שלו מגיעה היישר מהדילדו הדו־ראשי הראשון שתועד בהיסטוריה, אי שם במצרים במאה השישית לספירה. ואם אנחנו כבר מדברות על זכוכית, דעי שלחומר הזה יש לא מעט יתרונות. למשל, הוא מתחמם בשיגעון אם שמים אותו מתחת לזרם מים רותחים, וקופא למוות כשמניחים אותו בפריזר. זה לא שהקטע כאן הוא חוויית אקסטרים של סקס קפוא או רותח, אלא שהחומר יוצר אביזר שמגיב לחום הגוף ולמגע. פלוס נוסף הוא הכובד של הזכוכית, מה שמדמה אותה יותר לדבר האמיתי — בהנחה שעוצמים עיניים, כמובן, ונזהרים לא לשבור. אגב, באופן כללי שירי ממש מתנגדת לשימוש בחומרים לא אורגניים ויוצאת בחריפות נגד גומי, סיליקון, לייטקס ודומיהם.
עוד אינסטרומנט נחשק הוא שוט בשווי 325 פאונד. הוא עשוי מעור עם עיטור שמושפע מהדפסים יפניים, והידית עשויה מעור נחש בצבע טורקיז עם גולה מזהב בקצה. שוט אחר, גם הוא מעור נחש בצבע טורקיז, קריסטלים וגולת זהב, מגיע לאורך מטר ועולה 850 פאונד.
טוב, אבל מה עם אלה מאיתנו שתקועות עם שכר מינימום? ובכן, חוץ מסדרת ההוט־קוטור יש לצין סדרה זולה יותר, שמטרתה להגיע לקהל הרחב ולא להתפשר בסעיף האיכות. כך למשל ה"מינקס" הוא גירסה זולה יותר לפינק מולטן ומחירו כ־160 דולר. משובצות בו 12 אבני קריסטל סוורובסקי, ובמקום זנב פרווה הוא מתהדר בנוצות.
היי, את עם הדילדו באף
אחת השאלות החשובות בכל הסיפור הזה הוא מה מבדיל בין צעצוע מין זול ליקר בכל הנוגע לאורגזמה. לצין, שהתנסתה בצעצועי מין שמופקים בפס ייצור כחלק מהתחקיר שלה, יש תשובה: הם מאוד פונקציונליים, וחלקם משרתים טוב מאוד את המטרה שלשמה נוצרו. אבל הרופאים והסקסולוגים שתכננו אותם לא חשבו על השלב שלפני האורגזמה, כלומר על הגירוי. התוצאה היא שבשביל להפיק מהצעצועים האלה את המיטב את צריכה להגיע אליהם מגורה מאוד, אחרת הם עשויים להכאיב.
חוץ מזה, היא טוענת, ההצלחה של צעצועי הגומי והפלסטיק תלויה במידה רבה בשיווק שלהם כחידוש טכנולוגי: מנועים חדשים, עיקולים, חריצים וכיפופים.
כולם רוצים למצוא את הגימיק שיביא אותך למולטי־אורגזמות. אבל לה נראה שהמרוץ אחר הגאדג'ט החדש בצעצועי מין מופרך מיסודו; אחרי הכל מדובר באחד האקטים הכי עתיקים בעולם, שעובד על עיקרון מאוד פשוט: גירוי נקודת הג'י אצל נשים ונקודת הפי (הפרוסטטה) אצל גברים. מהסיבה הזאת צין לא נעזרת בסוללה של סקסולוגים או גינקולוגים, וגם לא תמצאו אצלה בלו"ז פגישות עם מומחים בתחום. הפרט הטכנולוגי היחיד שמעניין אותה הוא המנוע שמפעיל את הצעצועים שלה. היא התחילה ברכישה של עשרות ויברטורים, ואז פירקה אותם ונברה בבפנוכו שלהם. אז היא גילתה שאיכות הרטט האמיתית, זאת שגם משנה את איכות האורגזמה, לא טמונה בעוצמת המנוע אלא בתדירות הרטט לשנייה. לדבריה, בסוף כמה ניסיונות שערכה על עצמה היא הגיעה למנוע מהיר וחזק פי עשרה ממנוע של צעצוע ממוצע בשוק.
אגב ניסיונות — הרבה לפני שצין בודקת את הצעצועים שלה על חלקי הגוף הייעודיים, היא בוחנת אותם על האף. מתברר שהאיבר הזה הוא אינדיקטור מצוין לבדיקת רטט. את מבחן האמת היא עורכת על עצמה רק לפני שהמוצרים מאושרים סופית ויוצאים לשוק. מעבר למעורבות הזאת היא כמעט לא לוקחת חלק פיזי בעיצוב הצעצועים; היא מעולם לא גילפה או פיסלה מודל, והיא כמעט לא משרטטת סקיצות. את התהליך היא מתחילה כשהיא מדמיינת את הצעצוע, ואז פותחת בתחקיר מקיף: איסוף אינטנסיבי של דימויים ותצלומים של חפצים ישנים, פריטים ארכיאולוגיים או הדפסים עתיקים. העולם המודרני מעולם לא שימש לה השראה.
כשהרעיון הופך לדימוי חזותי ברור בראש, היא מתחילה לעבוד עם המומחים. אם מדובר בדגם מסדרת ההוט־קוטור, ישקדו עליו בין שמונה לעשרה עובדים בשלושה סטודיואים קטנים בלונדון. בין העובדים יש כאלה שבשעות הפנאי אמונים על ייצור הפסלונים הקטנים שמעטרים את מכוניות הרולס רויס, ואת הגביעים של הגראנד פרי. מי שמשבץ את הקריסטלים בוויברטורים אחראי בין השאר לשיבוץ יהלומים בגביעים של "דה בירס".
ולעומת הפרטים שצין מוכנה לנדב על אנשי הייצור, את זהות הלקוחות שלה היא מצניעה. אם ממש תתעקשי היא תספר שאיוואנה טראמפ וקייט מוס קיבלו מחברות טובות דילדו בחתימתה, ושגם בייבי ספייס הופיעה באיזו תוכנית אירוח ועידכנה את האומה בכך שיש לה ויברטור שלה, שהעוזרת נוהגת לאבק בעת הצורך. באופן כללי היא אומרת שרוב הלקוחות הם גברים, שקונים צעצועים לנשים שלהם. לדעתה הם עושים את זה בדיוק מאותה סיבה שגורמת להם לקנות לנשים טבעות יהלומים.
ויברציות טובות
כיום הצעצועים של שירי צין הם אמנם לא פריט חובה בכל בית, אבל היא מתקיימת מהם לא רע בכלל. לא שזה הלך לה בקלות; אם תשאלו את משפחת צין, למשל, הם היו שמחים שתהיה לה קריירה קצת אחרת. אמא שלה אמרה פעם בראיון שהיתה מעדיפה בת חדרנית מאשר מעצבת צעצועי מין. כשזה מגיע לסקס, היא אומרת, המשפחה שלה לא נוהגת לדבר על "דברים כאלה". למעשה עד היום הם לא משתגעים על הסיפור, אם כי הם למדו לקבל את העיסוק שלה כעובדה מוגמרת. "בסופו של דבר", היא אומרת, "הסיפור שלי הוא לא הסיפור של הבתולה הפריג'ידית שהפכה לאייקון בתעשיית המין. זה סיפור על מישהי שרצתה שכל מה שקשור למין יהיה מושלם - לפחות מושלם בשבילה".
ואם גם את לא חוסכת כשזה נוגע לך, ורוצה דווקא סברובסקי שיעשה לך נעים, ובכן – שיהיה לך בכיף. רק אל תחשבי שזה שתשקיעי משכורת של חודשיים נותן לך זכות להטריד את צין בבקשות מיוחדות של אורך, רוחב או טעם; מה שיש באוסף זה מה שתקבלי. מה שכן, אם יום אחד תהפכו לחברות הכי טובות היא תסכים לתת לך טיפים על איך הוויברטור שלך אוהב שמנקים אותו. אחרי הכל, מדובר ביצור שדורש לא מעט תחזוקה. מצד שני, ובניגוד ליצורים אחרים שמתארחים במיטה שלך, אין מצב שהוא ישאל "איך הייתי" או יבקש ממך לגמור עד שתתחיל המחצית.
