בני הזוג ק' ובתם הקטנה הזמינו חבילת נופש בטורקיה, שכללה שהות של ארבעה לילות במלון "מארס" במרמריס, ועלתה 9,000 שקל. כשהגיעו למחוז חפצם הם נדהמו לגלות כי לא המתין עבורם חדר בבית המלון. "מצטערים", אמרו להם פקידות הקבלה והציעו למשפחה להעביר את הלילה בספינה. "למעשה מדובר ביכטה", הזדרזו להסביר לנופשים המאוכזבים.
ספינה או יכטה, ההגדרה המדויקת והנכונה לא היתה ברורה, אך מאחר שהשעה היתה מאוחרת נאלצו בני הזוג לקבל את בררת המחדל ולבלות את לילה הראשון שלהם בטורקיה, בספק יכטה ספק ספינת דיג, שלושה בתא אחד צפוף ולא ממוזג שכלל רק מיטה אחת.
החוויה הים-תיכונית הזאת הובילה את בני הזוג עד לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות. בתביעתם תיארו את הסבל והעוול שנגרם להם עקב מחדלי הנתבעות ובקשו מביהמ"ש לחייב את חברת קשרי תעופה וסוכנות נסיעות מונה טורס לפצותם בסכום של 12,000 שקל.
הנתבעות טענו להגנתן כי הבחירה לשהות במשך יומיים בספינת דיג הייתה ברירת מחדל וכי התובעים עצמם לא פעלו למזער את הנזק ע"י בקשת מלון חלופי. "בהסתמך על מסמכי המלון ועדות הנציג המקומי", טענו באי כוחן של הנתבעות בכתב ההגנה, "המעבר ליכטה היה כרוך בהטבות שונות מעבר ל'הכל כלול' שהציע המלון. למשל, שיט וארוחת גורמה בצהרים".
בדיון בביהמ"ש הבהירו כי בפועל היו התובעים מחוץ למלון כיום וחצי בלבד ולכן הבקשה לפיצוי בסך 12,000 שקל מוגזמת וחסרת יסוד. בדיון נתגלעה מחלוקת עובדתית, שהיא לב העניין, סביב טענת התובעים לפיה עקב תפוסת היתר שנוצרה במלון מארס הם נאלצו לעבור לספינה וכי לא ניתנה להם האפשרות להעביר את הלילה במלון אחר.
באי כוחן של הנתבעות הבהירו כי התובעים נשאלו האם הם מוכנים לעבור ליכטה, יכטה שיש בה בר ומיזוג אוויר ושהשהות בה כוללת הטבות שונות שגם אם חלקן לא מומש על ידי התובעים הרי שעצם נתינתן היתה בהסכמת התובעים.
השופט נווה עדן, ששמע את הצדדים, נתן אמון בגרסת התובעים לפיה לא היתה כל הסכמה מצידם לעבור לאותה ספינה.
"גם אם ניתן להגדיר אותה כיכטה ולא כספינת דיג", כתב בהחלטתו, "התנאים בה לא היו מספקים והולמים בנסיבות העניין, ובוודאי שלא כאשר שילמו התובעים במיטב כספם מתוך כוונה להגיע לבית מלון בדרגה טובה.
"העובדה שאני נותן אמון בגרסתם זו של התובעים מצביעה על כך שלמעשה הם הפסידו לילה אחד מתוך שהות של סך הכל ארבעה לילות", הוסיף השופט וחייב את הנתבעות לשלם לבני הזוג פיצויים בסך 2,000 שקל. (ת"ק 2356/05)
