| |
חפצים בדמות עובדים זרים ועובדי קבלן
חקלאים בדרום הארץ נקנסו ב-1.5 מיליון שקל על העסקת עובדים זרים בתנאים תת-אנושיים. השופט קבעכי המעסיקים התייחסו לעובדיהם כאל חפץ וכלי להפקת רווחים. לא היה זה מקרה יוצא דופן השמור רק לעובדים זרים. כך בדיוק מתייחסים מעסיקים רבים בארץ גם לעובדי קבלן מקומיים
החקלאים מדרום הארץ, שהעסיקו עובדים זרים בתנאים תת-אנושיים, ישלמו קנס של כ-1.5 מיליון שקל. "תפקידנו הוא להוקיע מעשים כאלו, אשר אין בהם מידה של אנושיות, חמלה או מוסריות. חומרת העבירה נובעת מעצם ההתייחסות לאדם כחפץ, ככלי להפקת רווחים. בכך מתקיימת פגיעה אנושה בכבוד האדם, בחירותו, באנושיותו". כך כתב שופט בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, אילן סופר, ואת המשפט הזה ראוי להדפיס, להגדיל, למסגר ולתלות אצל מעסיקים רבים - לא רק של עובדים זרים.
ההתייחסות לאדם כחפץ היא רעה חולה, שהחברה האנושית נלחמת בה מאז ומעולם. היא גם הסיבה העיקרית לקריאתם של ארגונים חברתיים ברחבי העולם לאחריות חברתית ולמלחמה שהם מנהלים נגד התאגידים, המנצלים עובדים וילדים בעולם השלישי, כדי לייצר את שפע מוצרי הצריכה, שהעולם המערבי נהנה לצרוך.
יש הטוענים, כי רק בדרך רומסת אדם אפשר לספק לעולם השלישי עבודה (זולה), ולתת לתושביו סיכוי להתקדם. בלי עבודות אלה - טוענים המקטרגים - עניי המדינות המתפתחות אפילו לא יזכו להכנסות המועטות שמגיעות אליהם.
טיעונים ברוח זו הושמעו ומושמעים גם בישראל, נוכח הניצול הבוטה של עובדים זרים, והיו גם מי שקבעו ביוהרה, שאם זה לא מתאים להם - שלא יבואו לכאן.
מובן שזו איננה הדרך לקיים חברה ראויה. זלזול מהותי בכבוד האדם והתייחסות לאחרים כאילו היו חפץ או כאילו הם שקופים - כל אלו הם תמרורים בדרך המסוכנת ליצירת חברה רעה, פסולה, כוחנית ואדישה. למרות כל המחמאות, שאנחנו אוהבים להרעיף על עצמנו, החברה הישראלית פוסעת מזה כמה עשרות שנים בדרך המסוכנת הזו, ויעידו על כך גילויי האלימות והסכינאות בקרב בני נוער ומבוגרים.
צריך היה כנראה להגיע לקיצוניות בלתי נסבלת, כדי להביא את המערכת המשפטית להתבטא בדרך כה קשה ולגרום לה - סוף סוף - להיכנס עמוק לתוך כיסם של המנצלים אטומי הלב. זה קרה, כשמפקחי משרד התמ"ת גילו, לתדהמתם, כי אנשים מתגוררים בתוך ערימות קרטון בחווה חקלאית, שנמצאת בתוך קיבוץ. מעסיקיהם - שנקנסו גם באופן אישי - לא הודו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. הם - וכל מי שחי שם באזור - מייצגים נאמנה את שלושת הקופים: לא שמענו, לא ראינו, לא דיברנו.
אלא שיש מי ששומע, רואה ומרתיע. החל מעמותות חברתיות ברוכות דוגמת "קו לעובד", ועד חברי הכנסת הנלחמים לזכויות עובדים. הם אחראים לשינויי המגמה, שאנחנו מתחילים לראות גם בבתי המשפט וגם במערכת החקיקה והתקינה.
וכך, באותו שבוע שבו ניתן הקנס הגבוה למתעמרים בעובדים הזרים, הודיע משרד המשפטים, כי יתנה רישיון לחברות אבטחה בכך שהן ישמרו על זכויות עובדיהן. הפעם לא מדובר בעובדים זרים, כמובן, אלא בסקטור העובדים השקופים - עובדי הקבלן.
על פי כל הנתונים, סקטור זה מהווה בישראל פלח תעסוקתי גדול בהרבה מזה שבמדינות אחרות. גם באירופה יש עובדי קבלן, אבל שיעורם נמוך מאוד, ונעזרים בהם בעיקר כדי לווסת צרכי העסקה עונתיים או זמניים. בישראל, שיטה זו לא מיועדת לצרכי ויסות אלא בעיקר להתחמקות מיחסי עובד-מעביד, והמדינה היא המשתמשת העיקרית בשיטה.
בניגוד לטענה השגורה, כוחות השוק אינם יכולים לווסת כל דבר. בטח לא את שיטת עובדי הקבלן בישראל. ולכן, ראוי לברך על כל יוזמה שתכניס סדר לתוהו החברתי הזה - בין אם מדובר בחקיקה בכנסת, בין אם מדובר בפסיקות בית המשפט ובין אם מדובר ברגולציה של משרד המשפטים, שינצל את מתן רישיון הפעולה לחברות השמירה, כדי לפקח על תנאי ההעסקה הפוגעניים שלהן.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
