חלונות, חלומות ומציאות

כפנסיונר היפראקטיבי, שחרת על דגלו את עיקרון הזמינות כערך מוביל בפרק זה של חיי ושל עיסוקיי, אני 'מבלה' הרבה בפינה על יד הקיר. זה יכול להיות בארץ, או גם בעולם. המחירים בחו"ל מרקיעי שחקים, עד כדי התלבטות של ממש.

בארץ, למשל, זה מוביל לאחווה של ממש: "הצלחת להתחבר?..." זו מנטרה די שגורה בבתי קפה מסוימים באזור המרכז, כאלה, שגם כאשר הלפטופ שלך מזהה את הרשת האלחוטית במקום, ואפילו מתחבר אליה - עדיין לא ניתן לגלוש ברשת. שלא לדבר על כאלה שחסמו את 'פורט 25', ואז אפשר רק 'להוריד' דוא"לים אך לא לשגר עם ה-Outlook המותקן בלפטופ שלך...).

במוסף 'גלריה' של עיתון 'הארץ', בסוף השבוע האחרון התפרסמה כתבה של רותה קופפר, 'חלונות ליד החלון', המציגה את התופעה, מנתחת אותה ומביאה דוגמאות גם מהעולם. בתור אחד שעוסק בניהול ידע, שיתוף ויצירת ידע חדש, שלחתי קישור לרשימה לכמה 'שותפים לדרך', ואחד מהם, צביקה, שלח לי את המקור האמריקני, גם של הכתבה וגם של התופעה, לדבריו.

בתמורה (ככה זה אצלנו ב 'ניהול ידע...) שלחתי לו קישור ל Cappuccino U, קונספט מרתק שראיתי בבלוג של עמיתה שלי, קישקין מרטישקין.

עוד אנחנו מתכתבים לנו, וצביקה כותב לי שבעצם חליפת הדוא"לים ביננו 'שווה פוסט', (ביטוי מעודכן ל 'שווה שקף' מתקופת המצגות). אכן, כתבתי לו, זה בדיוק מה שאני עושה כרגע. מהבית אגב, לא מה-Third place. יש לכם עוד סיפורי 'חלונות ליד החלון?' התגובות ו/או ה TrackBacks, לרשותכם.