שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "שתינו קרח שהמסנו בגזיה"
    עם מזון לארבעה ימים וחשש קל ממזג האוויר יצאו שלושת המטיילים הישראלים לטרק ב"ארץ האש" שבצ'ילה. ואז בא השלג. איך שורדים יומיים של שלג בלי הפסקה? ynet שוחח עם איתמר, אחד המטיילים, ושמע על החוויה, שהפעם הסתיימה בטוב. ומה המסקנה? "טלפון לוויני - חובה"
    "נמשיך לטייל כרגיל. אולי נאט קצת את הקצב, אבל לא נחזור הביתה", כך אמר ל-ynet איתמר, אחד משלושת המטיילים הישראלים שחולצו בצ'ילה, זמן קצר לאחר שחולץ ופונה לבית החולים בפורטו וויליאמס שבדרום המדינה.

     

    על הנסיבות בהם נקלעו השלושה למצוקה בסופת שלגים ב"ארץ האש" – אי שבו חולקות שליטה צ'ילה וארגנטינה וידוע כאזור הפכפך מבחינת מזג האוויר - סיפר איתמר זמן קצר לאחר שחולץ: "הלכנו שלושה חבר'ה לטרק שנקרא 'לוס דיאנטס דה נווארינו'. את הטרק אפשר לעשות במקור שלושה או חמישה ימים, והחלטנו לעשות אותו במשך שלושה ימים מחשש שמזג האוויר ישתנה לפתע".

     

    לדבריו, "לקראת סוף היום השני התחיל טפטוף. תיכננו להגיע ללגונה הנמצאת חמישה קילומטרים מיעד הסיום, לישון שם ולסיים למחרת. בדרך ללגונה יש עליה וירידה וכשהתחלנו לעלות התחיל ערפל. לא רצינו להמשיך לירידה מצוקית, שכן זה מסוכן בערפל, והחלטנו להקים מאהל ולחכות שמזג האוויר יתבהר".

     

    "טלפון לווייני - חובה"

    השלושה אכן התמקמו עם הציוד שרכשו ועם יתרת המזון שהכינו לארבעה ימים ליתר ביטחון. "יש לנו ציוד טוב, אולם לרוע המזל מאז שהקמנו את שני האוהלים שלנו ירד באזור שלג במשך 48 שעות רצופות. אחד משני האוהלים שלנו קרס מהשלג והחבר השלישי הצטרף לאוהל שלנו.

     

    "שתינו קרח שהמסנו בגזיה ואכלנו לחמניות, נקניקים וריבת חלב – כי לקחנו אוכל לארבעה ימים. מה שהציל אותנו היה שקי שינה טובים – לא היה לנו קר לרגע במשך 40 שעות והאוהל היה מצויין והחזיק מעמד יפה בשלג שלא הפסיק לרדת. מדי פעם היינו מפנים מעט מהשלג שהצטבר עליו. וכמובן הכי חשוב – היה לנו טלפון לווייני. אחד החבר'ה התקשר להוריו ובמשך יום וחצי היינו בקשר עם החילוץ".

     

    לאחר שמזג האוויר השתפר במעט שלחה חברת "כלל" בה מבוטח אחד המטיילים מסוק בניסיון לאתר את השלושה אולם הם לא נמצאו. למרות הכל, התברר כי השלושה אכן שמעו את המסוק שחג באזור. "שמענו היום בבוקר את המסוק אבל הוא היה רחוק. בהמשך חולצנו על ידי צוות רגלי של חמישה אנשי צוות שבאו, עזרו לנו לקפל את הדברים, והלכנו איתם שעה וחצי הליכה קשה בשלג עד שהגענו למחנה שהצוות הרגלי הקים. משם הגיע מסוק לקחת אותנו לבית החולים של פורטו וויליאמס".

     

    באשר לטלפון הלוויני, אומר איתמר: "אלמלא הטלפון בטח היו מחכים עד מחר לראות שאנחנו לא חוזרים וכל החיפושים היו מתחילים יותר מאוחר. זה עשה את הכל יותר טוב. טלפון לווייני לטרקים בסגנון הזה, שמעט מאד עושים, ושבהם מזג האוויר הפכפך, הוא חובה. דיברנו עם הקונסול של ישראל ועם המשפחות והודינו לכולם. כולם עזרו לנו מאד. אנחנו מרגישים טוב, עברנו בדיקות כלליות בבית החולים והכל תקין".

     

    ומה בהמשך התוכניות? איתמר לא מתכוון לחזור. "נמשיך לטייל כרגיל. אולי נאט קצת את הקצב, אבל לא נחתוך הביתה. כל עוד אני עם החבר שהיכרתי ושיש לו טלפון לוויני - נמשיך לטייל עם טלפון לווייני. בסך הכל עברנו את האירוע הזה טוב, היה לנו חם, אכלנו והיתה לנו אווירה טובה באוהל. יותר דאגנו להורינו שלא ישנים בגללנו מאשר לנו".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""שתינו קרח שהמסנו בגזיה""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הפארק שבו נקלעו הישראלים למצוקה
    צילום: חיליק מגנוס
    מומלצים