מי שנחרד מהכרזתו האחרונה של השר בנימין בן-אליעזר, אודות "סיבוב נוסף קרוב בין ישראל לחיזבאללה", היו דווקא מאות אלפי השיעים תושבי דרום לבנון. הם, קורבנות המערכה האחרונה, תושבי הערים, העיירות והכפרים סביב חבל ג'בל עאמל השיעי, די נדהמו מהידיעה המרעישה שתפסה אותם באמצע פעולות השיקום של בתיהם ושדותיהם. השיעים של הדרום, צאן מרעיתו הקרוב של שייח נסראללה, מנהלים מאז אוגוסט האחרון דיאלוג שקט אך נוקב עם הנהגת חיזבאללה אודות תוצאותיה הקשות של המלחמה האחרונה, שהותירה רבים מהם בחוסר כל.
אם קיים דבר אחד שמפחיד אותם יותר מכל, הרי זה החשש מסיבוב מלחמתי נוסף בתקופה הקרובה. זה חודשים שהם מפצירים בנסראללה ובאנשיו, בשקט ובחשאי, "כדי שהאויב הישראלי לא ישמע", שלא להיחפז להרפתקה צבאית נוספת. "זה לא הזמן עכשיו, תנו לשקם את חיינו". ולפתע, הם שומעים את פעמי המלחמה מגיעים דווקא מן הצד הישראלי, ועוד מפיו של שר בכיר.
כמה נתונים על תוצאות המלחמה בצד הלבנוני: הארגון האמריקני הלא-ממשלתי Anera, שערך סקר רציני ומעמיק אודות נזקי "הניצחון האלוהי" של נסראללה, מנה יותר מאלף הרוגים לבנוניים ודיווח על הרס של כ-30 אלף בתים, שהליך שיקומם איטי, ו-92 גשרים, מהם שוקמו בינתיים רק 68. הארגון גם דיווח על כמיליון פצצות חיות שנותרו בתוך שטחי מגורים, ושפינוין ופירוקן איטי להחריד (ההתמהמהות עלתה עד כה ב-20 הרוגים ומאות פצועים). בין המוסדות המשוקמים על-ידי ממשלות ערביות תורמות ישנם כ-160 בתי-ספר, עשרות בתי-חולים ומרפאות ומוסדות נוספים. בדרום לבנון, מוקד האסון, מתנהלות פעולות השיקום תוך גרירת רגליים, אם מאילוצים תקציביים ואם כתוצאה מהזלזול של השלטון המרכזי בתושבי האזור.
העיירה בינת ג'ביל, למשל, הרוסה ודואבת. כ-40 אחוזים מבתיה נחרבו כליל, וכל מרקם החיים העסקי והמסחרי של בירת השיעים, בה נשא בשעתו נסראללה את נאום "קורי העכביש" המפורסם, שובת למעשה כבר מתחילת הקרבות. ראשי חיזבאללה בעיירה ניגשו לשיקומה רק אחרי שקיבלו אישור חד-משמעי מגבוה והבטחה רשמית שלא יהיו באופק כל "הפרעות", קרי: חיזבאללה יימנע מליזום פעולות מתגרות, העלולות להיתקל בתגובה ישראלית שתחבל בשיקום העיירה.
במקום המסתור שלו בבונקר בביירות, סופג נסראללה לאחרונה ביקורות קשות אודות אחריותו לנכּבה הלבנונית. פה ושם הוא מתנצל, מודה בטעותו ואף מביע חרטה. הנוצרים, הסונים והדרוזים מצליפים בו ללא רחם מכיוון אחד; אופוזיציה שיעית פנימית, בראשות השייח סובחי טופיילי, תוקפת אותו מכיוון אחר; וחכמי דת לבנוניים מכל העדות מזהירים אותו אף הם לבל יחזור על טעותו מהקיץ. אבל הוא, גיבורה החדש של ארץ הארזים, הרי חייב למנף את ה"ניצחון האלוהי" על ישראל.
זירה אחת בה מנסה נסראללה לתרגם את הצלחותיו להישגים מוחשיים היא הפוליטיקה הלבנונית, שם הוא שואף להגדיל את מספר השרים השיעים בממשלה - ולא
בהצלחה רבה. הזירה השנייה היא הצבאית, ושם הוא נמצא במלכוד: מצד אחד, הפטרונית איראן וספקית הנשק סוריה מעוניינות בהתססת השטח, כי עבורן שקט הוא רפש; מצד שני, הציבור הלבנוני אינו מוכן ואינו ערוך להרפתקה מלחמתית נוספת, ודאי לא בתוך זמן כה קצר.
לפיכך, נראה שהטקטיקה של נסראללה בתקופה הקרובה תהיה לשים דגש חזק על המישור הפוליטי הפנימי, לצד פעילות בעצימות נמוכה נגד צה"ל: הפגנת נוכחות בקו הגבול והתגרות בכוחות הישראליים, הנחת מארבי מטענים, ירי על מוצב או על סיור, פה ושם פגיעה ביישוב ישראלי ובעיקר - ניצול הנוכחות של צבא לבנון ויוניפי"ל בדרום כדי ליצור פרובוקציות ותקריות, העלולות לסבך את ישראל עם האו"ם ועם המדינות שהקצו את הכוחות הבינלאומיים בשטח. נסראללה לא ימהר לצאת לסיבוב נוסף; הוא ימתח את החבל עד קצהו, אבל יזהר שלא לחתוך אותו.
הכותב פיקד על אזור צור ובינת ג'ביל ביחידת הקישור ללבנון, וכיום חוקר במוסד שמואל נאמן בטכניון
