שתף קטע נבחר

עם הראש בחומת ירושלים

לא את תבונתם של שייח סלאח וחבריו אני מחפש, אלא את זו של מנהיגינו, שמוכנים לעכב את כביש 6 ולהוציא מיליונים בגלל הפגנה אחת של חרדים - אבל מול ערביי ישראל, מדברים רק על ריבונות וסדר

אם הייתה ניתנת לי האפשרות להריץ בימים הקרובים קמפיין פרסום ברדיו, שיגיע לאוזני הקברניטים, נדמה לי שהייתי בוחר בסלוגן: "בהר הבית, אל תהיה צודק - היה חכם". במעין מחזוריות מפחידה של אחת לחמש שנים, עומד הר הבית לדרוש פעם נוספת את מנת הדם, ההופכת את קדושתו למבהילה ומאיימת. עשר שנים לאחר פתיחתן של מנהרות הכותל וחמש שנים לאחר ההתנגשות העקובה מדם בין ערביי ישראל וכוחות הביטחון, אנו ניצבים שוב על ספה של תהום, המסותרת מעיננו בערפילי קדושה, סיסמאות - וצורך בלתי נגמר "להראות לצד השני".

 

הרבה מאוד מילים יכולות היו להיכתב על צביעותם של מנהיגי התנועה האיסלאמית וקבוצת חברי-הכנסת הערבים, הממהרים ליישר עמם קו. כל מי שעיניו בראשו ולבו ישר יודע, כי תיקון הגשר במעלה המוגרבים אינו חלק ממזימה ישראלית להשתלטות על הר הבית, וכי באמת ובתמים מדובר בעבודות שיפוץ שזמנן הגיע. שיעורה הבלתי נגמר של הצביעות מתחדד במיוחד למול העובדה, שבשנים האחרונות הרשו לעצמן רשויות הווקף - בעידוד התנועה האיסלאמית - לסלק מהר הבית מאות טונות של עפר, המכלים ממצאים ארכיאולוגיים בעלי חשיבות דתית והיסטורית אדירה, לחפור אולמות ענק מתחת למסגד אל-אקצה, וכמעט להביא להתמוטטות קירות התמך של ההר הקדוש. כאשר זו המציאות היומיומית בהר, טענות מנהיגי התנועה האיסלאמית והמחרים-מחזיקים אחריהם אינן אלא חוסר יושרה דתית, ציבורית ומנהיגותית.

 

אלא שלא את תבונתם של ראאד סלאח וחבריו אני מחפש, אלא את חוכמתם של מנהיגינו, את שיקול דעתם ואת תחושת האחריות, האמורה ללוותם בכל צעד ושעל. במציאות הנפיצה, המאפיינת בשנים האחרונות את יחסי המיעוט הערבי-מוסלמי והרוב היהודי, יש לתמוה לפשר התעקשותה של ממשלת ישראל להמשיך לאלתר וללא דיחוי בעבודות בקרבת ההר. איזה נזק בדיוק היה נגרם מהודעה של הממשלה על הקפאת העבודות לשבועיים ימים, ועל הזמנתם של חברי-כנסת ומנהיגי ציבור ערבים לדיון פתוח ומכובד בנושא? אם היו אלה נענים להזמנה - מה טוב; אם לאו - לפחות הייתה הממשלה יכולה להתהדר בכך שלא התעקשה להיכנס עם הראש בקיר חומת הר הבית.

 

מדוע לא תפרסם הממשלה את תוכנית העבודות המפורטת, ותציג אותה בפני הציבור הערבי? למה לא יוזמנו משקיפים מקרב ציבור זה, אנשי אקדמיה בתחומים רלוונטיים או אנשי דת, ללוות את העבודות כמשקיפים? מה כבר היה קורה, אילו היו קברניטי המדינה את ההזדמנות הזו על מנת לאותת לציבור הערבי בישראל, כי גם לזעקתם וחששם - ויהיו אלה חסרי בסיס עובדתי ככל שיהיו - יש שומעים בירושלים?

 

ראו זה פלא: בישראל של שנות האלפיים, די בעצם אחת, השייכת כנראה לחייל ביזנטי, על מנת לעכב למשך חודשים את סלילתו של כביש חוצה ישראל; הפגנה אחת של חרדים, המתעלמים מכל ההלכות הפסוקות על פינוי קברים לטובת צרכי הציבור, די בה כדי להביא להוצאה של מאות מיליוני שקלים מכספי הציבור לטובת בנייתם של מעקפים וגשרים. כאן מטיבים קברניטינו להפנים את הצורך להתחשב ברגשות, להגיע לפשרות, לנהל משא-ומתן עם מנהיגי הקהילה בחשאי, וכל יתר השיטות הידועות לפריקת מתחים. אולם בכל הנוגע לערביי ישראל ולנקודות הרגישות בעבורם, למנגנונים הללו אין מקום בסדר היום הישראלי - כאן ראוי לפתע לצדק, לסדר הציבורי, לשלטון החוק ולריבונות הישראלית להשמיע את קולם הברור והלא-מתגמש.

 

בעצם הימים האלה מתחולל בקרב הציבור הערבי בישראל מאבק איתנים, בין המעוניינים בגט כריתות אלים מהמדינה - לבין מי שחרף כל תסכולו, עוד מקווה שניתן לחיות כאן ביחד. לצערנו, ידם של הראשונים הולכת ומתחזקת. לנוכח האירועים האחרונים, דומה שממשלת ישראל, מבלי להתכוון לכך, מעניקה רוח גבית דווקא לאלו הרואים בה ובשולחיה אויבים מרים. אין זו הפעם הראשונה בה אנו מסייעים להתחזקותם של הקיצוניים, שאדיקותם הדתית היא רק מסווה וכיסוי לשנאתם. השאלה המייסרת היא, למה לעזאזל אנחנו לא לומדים מהניסיון.

 

במחשבה שנייה, למה לי להעתיק את הסלוגן דווקא מקמפיין פרסום בן ימינו; הרי תמיד טוב לחזור למקורות ולהתקנא מחדש בחוכמתם של בני דורות עבר. היה זה בן זומא (כן, זה מההגדה של פסח) שכבר לימד אותנו: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר: טוב ארך אפים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר" (פרקי אבות, ד א). הלוואי ובשבוע הקרוב יתמלא לבם של מנהיגנו בגבורה של בן זומא, ולא בגבורתם של הקנאים, שהביאו לפני אלפיים שנים את האש לשערי הר הבית.

 

הכותב הוא רב רפורמי ועורך-דין

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים