עושים גורו גורו
יגאל שפירא ואורי כ"ץ, שני הכותבים של "הישראלים", רצו לעשות סאטירה. ואז הגיעו "מה קשור" והכניסו לכל המערכונים מבטא. בישראל כמו בישראל
מה הקשר בין דן כנר הרהוט, צמד כותבים אנגלופילי ושלישיית קומיקאים רמלאים? אלה וגם אלה "ישראלים". "הישראלים" הוא הפרוייקט החדש של "מה קשור" שיוצא לדרך הערב (שני, "רשת", 22:10). זוהי סדרת מערכונים בת 8 פרקים עם דמויות רפטטיביות המגולמות על-ידי מיטב שחקני החבורה. כל השלושה. בין מערכון ישראלי אחד למערכון ישראלי עוד יותר מחבר קול הצפיחית בדבש של דן כנר. הניגוד בין דן לשלום, ציון ואסי מוסיף קורטוב נוסף של צחוק לתערובת. כשם ש"מה קשור" הם בעצם שחקנים טובים, כך גם המערכונים אינם בדיוק סרטוני בורקס כפי שניתן לטעות בהם והראשונים להעיד על כך הם כותביהם מולידיהם - אורי כץ ויגאל שפירא.
"כשאתה כותב פריים טיים אתה מדבר כמעט לחצי מיליון אנשים והומור זה המשרת של האמירה - זה מדגדג אותך ואז אתה פותח את הדלת ואז אתה בום מקבל את האמירה בפנים. אני חושב שכשהדמויות יותר עממיות זה עוזר יותר לפתוח דלתות, כי סאטירה עובדת הכי טוב כשאתה לא מצפה לה". כך יגאל שפירא, ממקימי האתר נונסנס.קום, צלחת הפטרי בה תורבתו כמה מכותבי הקומדיה הבכירים ביותר היום והפרועים ביותר לשעבר. למרות כברת הדרך שצבר בכתיבה הוא עדיין מרגיש נוח בטייטל הקודם שלו: מדריך פסיכומטרי.
"יש צחוק שאתה מתבייש מיד אחרי שצחקת. אנחנו ניסינו לעשות צחוק שאחר כך נשאר ממנו עוד איזה משהו, שהחומר תבערה הזה יבער ליותר זמן מאשר באותו רגע הפסציפי בו צחקת", מסביר כץ, שהחל את דרכו בעולם הקומדיה הישראלי כשניגן עם מיקה קרני בעת שעבדה עם אבי גרייניק. ההכרות עם גרייניק הובילה אותו אל "כוכבי השכונה" ומשם ל"פיני גדול". אבל מוסיקאי נשאר מוסיקאי. אוטוטו הוא מוציא דיסק - "שבע שנים של כלב".
ישראל הקטנה
הם נפגשו לראשונה בסדרת אנימציה שארז טל רקח וגנז ושיתפו פעולה ב"היכל התרבות". שם הם גם הכירו את שלישיית "מה קשור". כשפוגשים בצמד הדבר הראשון שמבחינים בו הוא שבעקבות הכתיבה המשותפת דבק בהם משהו מן הסיאמי במובן הלא חתולי אלא הצמוד של המלה. הם משלימים אחד את משפטיו של השני, ולמרות השוני ביניהם הם הפכו ליישות אחידה משהו כמו יין מוסיקאי ויאנג מדריך פסיכומטרי. "בשלב מסוים ראו אותנו גם בהפקה כמו איש אחד. שאלו אותי: 'למה אתם מעשנים במדרגות'? ואני בכלל לא מעשן", אומר שפירא. "ו'מה קשור' קראו לי אורי ויגאל ולאורי אורי ויגאל". שניהם אגב, צופים בעיקר בחומרים הומוריסטיים מחו"ל. "בריטניה הקטנה" למשל (שידועה גם בשם "הממלכה הקטנה").
קשורים. צילום: אלי אלגרט
למה העתקתם מ"בריטניה הקטנה"?
אורי: "לקחנו מ'בריטניה הקטנה' רק את הדמויות החוזרות ואת הקריין שהוא דבק יפה בין המערכונים".
יגאל: "אבל שם הקריין זה לגמרי נונסנס ואצלנו זה סאטירה. שם זה לגמרי טאלנט שואו, דברים שמצחיקים אותם כשחקנים. אנחנו יצאנו מאנשים ומתופעות שאנחנו מכירים".
יגאל: "כן. כרעיון הסדרה היתה קיימת הרבה לפני שמישהו מעלינו אמר 'רגע, אולי נעשה את זה עם 'מה קשור'".
כשאמרו לכם 'מה קשור' אמרתם מה קשור?
אורי: "לא. עבדנו על 'היכל התרבות' ביחד ובאמת אני לא רואה הרבה טאלנטים בארץ שהיו יכולים להרים פרוייקט כזה. כשחושבים על מגוון של דמויות עם גוונים וצבעים הם כמעט השם הראשון שעולה בראש".
אבל כשכתבתם חשבתם שאלה יהיו השחקנים שיגלמו את הדמויות שכתבתם?
יגאל: "בתחילת הפרוייקט מישהו אמר לי 'כזה דבר אפשר לעשות רק עם קבוצה אורגנית' אל תנסו לעשות את זה.."
אורי: "עם שכירי חרב".
והיה להם חלק בכתיבה?
יגאל: "בכתיבה לא אבל בדמויות כן. אורי ואני כותבים מאוד אחרת מהכתיבה ל'מה קשור', אני חושב. אבל לדוגמא, כתבנו דמות של מאמן כדורגל ועד ששלום לא בא עם הדמות הגאונית של עוזר מאמן כדורגל מרציאנו זה לא נהיה מה שזה".
אורי: "ואז שהוא בא עם זה, הוא בא עם צבע. הוא לא בא עם פאנצ'ים".
יגאל: "הם הביאו את שלום וריבי. נקרא להם ערסים?"
אורי: "הייתי קורא להם אפרו ישראלים".
יגאל: "מדובר בזוג ערסים, כזה שמצהיר על האהבה שלו כל הזמן. הם נורא אוהבים כלפי חוץ כשבעצם הוא לא יודע עליה שום דבר".
אורי: "וזה בא משלום, שראה זוג כזה באילת".
יגאל: "זה התאים לרעיון המקורי: רק מה שישראלי בעיננו".
יגאל: למשל המערכון הראשון, על דוכן פלאפל שאין בו מבחר, מבוסס סיטואציה שהיתה לי עם מוכר אראטיקים בים. באתי אליו ואמרתי לו איזה ארטיק יש לך והוא ענה.."
אורי: "יש הכל"'.
יגאל: "אני אומר לו 'אתה יודע מה, תביא מישמיש'".
אורי: "אין מישמיש".
יגאל: "אז אתה יודע מה, תביא אננס".
אורי: "אין אננס".
יגאל: "אז מה יש'ך?"
אורי: "יש הכל!"
יגאל: "אז תביא דובדבן".
אורי: "אין דובדבן".
יגאל: :אז ענבים".
אורי: "תגיע מתישהו לשוקו בננה?"
יגאל: "לא, היה לו רק לימון!"
אורי: "אה".
אורי: "את זה גלגלנו לפלאפל ולפלאפל זרקנו פנימה את הרובד הסאטירי. בדוכן השכונתי מוכרים פלאפל בסגנון של מזללת המבורגר תעשייתי, וזה בעצם על העסקים הקטנים שמתמודדים בקושי עם רשתות ועם מותגים".
אז אתם רוצים לעשות סאטירה.
אורי: "לקחנו דמויות שאפשר להגיע איתן מהפשט לגבהים. כמו המערכון על מאמן הכדורגל שהוא לכאורה עממי, גם שמה יש סאטירה. המאמן מייצג את הרעות החולות של הספורט בארץ: הדלפות לעיתונות, סטרואידים. זה נהיה סאטירי ברגע שמדביקים את זה על כדורגל ילדים. כי הוא מאמן ילדים. אני לא רוצה לעשות ספוילר, אבל יש תמונות של ילדים עם זקנים ושיערות בחזה".
יגאל: "לדעתי הדמות הראשונה שכתבנו היתה המובטל. זה בא לנו הכי בקלות. זו סאטירה, אמנם לא הרבה אנשים יאהבו את זה כי זו סאטירה ימנית כלכלית".
למה ימנית כלכלית?
אורי: "כי זה אנטי סוציאליסטי".
יגאל: "זה מובטל כרוני שבעצם לא רוצה לעבוד, הוא בא ללשכה כל שבוע וכל פעם הוא מפליץ שהוא רוצה לעבוד במקצוע שלו, ומה המקצוע שלו?"
מאלף אריות. אז מה אתם ימנים?
ביחד: "לא".
יגאל: "אבל אנחנו פתוחים לכל דבר. יכול להיות שאני ימין כלכלי".
אורי "יש לנו את דמות הסטודנט הערבי היחיד בקורס של פרופסור שיש נקודות בהן הוא מרצה על דברים רגישים, כמו למשל על הכור בדימונה. הוא לא יכול להרצות על הכור בלב שלם בנוכחות הסטודנט הערבי, אז הוא מחכה שהוא יצא לשירותים כדי להרצות על זה וברגע שהסטודנט חוזר המרצה מחליף את השקף וזה נהיה הרצאה על מייק בורשטיין".
יגאל: "אין לנו ממש משהו טוב או רע להגיד על זה, אבל זה קיים. זה בא מרן דברת, שפיתח אתנו את הרעיון לתוכנית ועם הכותב השלישי שלנו חן אביגדורי. הוא סיפר על חבר שלו שלומד פיזיקה באוניברסיטה. הוא הצבר היחיד בקורס בין רוסים, וכשהוא יוצא לשירותים, המרצה מתחיל לדבר ברוסית וכשהוא חוזר - המרצה חוזר לעברית".
אורי: "היום עם השר מג'אדלה זה נהיה מאוד אקטואלי. שואלים מה פתאום לתת לו את תיק המדע? הוא יבין במדע ואז כל הערבים יבינו במדע".
השניים, ילידי אזור חיוג צפוני לרמלה (רמת אביב ורעננה-הרצליה), לא נראים כמו המומחים הכי גדולים בארץ למובטלים או להגייה תימנית של מוכרי פלאפל שכונתיים. ועם זאת, שמם ירשם בספר דברי הימים לצד גדולי האומה כמי שליהקו את אסי שמואלוף כפסיכולוג וכרופא. אורי: "גם ל'מה קשור' היו חששות אם זה ידבר לקהל שלהם או לא".
והומור מבטאים מדבר אליכם?
אורי: "זה מוזר לעשות דמות של מישהו עם מבטא בלי מבטא. אבל לצחוק מהמבטא עצמו זו סטיגמה חברתית".
לאו דווקא. לפעמים כשיש מבטא דווקא האנשים שמכירים את המבטא הזה הכי טוב הם אלה שצוחקים ממנו הכי הרבה.
יגאל: "כשכתבנו את מוכר הפלאפל לא היתה לו עדה. גם למובטל אין עדה".
אבל השחקנים מפיחים בו מבטא.
אורי: "בינינו? לא ראיתי הרבה אשכנזים אליטיסטים מוכרים פלאפל".
יגאל: "לפעמים זה עובד, לפעמים מורידים אותם מזה".
הייתם רואים חבורה אחרת, נניח החבורה שעשתה את "החמישייה הקאמרית" ו"הבורגנים" בתפקידים האלה?
אורי: "להרבה מהמערכונים יש ריח של 'החמישייה' ואם פתאום הקאסט של 'החמישייה' היה עושה אותם זה היה יוצא באמת משהו אחר לגמרי".
גבריאל: "למרות שנאבקנו בזה הרבה מאוד תוך כדי עשייה. אני חושב שהמפגש הזה באמצע יצא מאוד חיובי. למרות שהם כינו אותי בכינוי שמשמעותו 'המנהיג של האשכנזים', אנחנו מאוד אוהבים סדרות בריטיות ואמריקאיות והם חיברו לזה את האנשים שהם מכירים מהרחוב ונוצר משהו מאוד טוב".
אורי: "ל'מה קשור' יש סיפורים שמעיפים את הגג מרוב שהם מצחיקים, והמפגש בין הסיפורים האלה שנתפסים יותר עממיים לאמירה אליטיסטית גבוהה יצר דברים מעניינים".
יגאל: "חוץ מזה שיש לנו חיבור אנושי מאוד מאוד טוב".
אז הם לא הפנים שלכם.
אורי: "באנו מרקעים שונים, אבל במקום הזה שנקרא הומור אנחנו נפגשים די בטבעיות".
יגאל: "הם קצת הפנים שלנו ואנחנו קצת הפנים שלהם".
