בעולם המודרני הרבה מאד אנשים מרגישים שאינם ממשים את עצמם, למרות האמירות על חופש, אינדיבידואליות והגשמה עצמית. קרל רוגרס,
פסיכולוג קליני הומניסט, טען שהאדם חייב להביא לידי ביטוי את ה"אני האמיתי" שלו, אותו גרעין אישיותי מזוכך.
על פי רוג'רס, חלק גדול מהקושי בחייהם של אנשים נובע מהעובדה שהאדם כושל לבטא את ה"אני האמיתי" שלו. החברה מתעלת את האדם ומטמיעה לתוכו גיבורי תרבות. המסר הוא אם תהיה כזה נאהב אותך, תהיה COOL, תהיה IN. האדם מפנים את המסר ושואף להיות כאותו גיבור תרבות, דבר שיוצר אני אידיאלי שאינו בר הגשמה. בפועל כל הליכה לקראת האני האידאלי המזויף הזה מרחיקה את האדם מה"אני האמיתי" שלו, הליכה שלעולם לא תביא לידי הגשמה את האני האידאלי מכיוון שהוא בלתי אפשרי וכך נותר האדם המודרני בבדידות קיומית.
החברה המודרנית יצרה גילדות
המקשות על האדם להגיע לביטוי האישי. על מנת שהביטוי שלו יהיה לגיטימי עליו להיות בגיל מסוים במעמד מסוים ולסיים מוסדות חינוכיים מסוימים, רק אז הוא אולי יוכל לבטא את עצמו. אבל את מי הוא יבטא אז? קרוב לודאי שאז הוא יהיה שופרה של הגילדה שיצרה אותו, שתמכה בו לאורך הדרך והוא יהפוך לעבד נרצע לגילדה. הוא אפילו יהפוך לשומר הסף שיקפיד שאף אחד אחר שלא עבר את המסלול לא יקבל את זכות הביטוי.
הדומיננטיות של החברה על יכולת הביטוי יוצרת תסכול אדיר עבור האדם והוא הופך להיות הר געש המבקש להתפרץ. האינטרנט מאפשר את מה שלא היה ניתן לפני כן. באינטרנט אתה לא צריך דוקטורט כדי ליצור, אתה לא צריך להיות עיתונאי במערכת עיתון קונבנציונאלי, אתה לא חייב להיות בוגר אקדמיה לקולנוע - אתה יכול ליצור, I’m the media, הפכת מצרכן ליצרן. הר הגעש מתפרץ, אתרי בית ,
בלוגים
,YOUTUBE
ותופעות אחרות באינטרנט הם ביטוי לצורך הפסיכולוגי לביטוי עצמי.
האדם הקטן הופך ליוצר מדיה אישית ועובר למרכז. אנשים שואלים "נו אז יש לו בלוג. אז מה מי כבר נכנס לבלוג שלו?" זו החמצה של הנקודה. כן, זה חשוב לאנשים שיקראו אותם שיתייחסו אליהם אבל הדבר החשוב הוא הביטוי העצמי, כלי הביטוי האלה הם תרפיוטים בפוטנציה.
קחו אתר בית בו אנשים מתארים את עצמם מכיוונים שונים: אישי, משפחתי, חברים, תחביבים, עבודה. מתי לאחרונה יצרנו תמונה שלמה שלנו? מתי יצרנו זהות אינטגרטיבית מכל החלקים השונים של חיינו.
אנחנו נוטים בחיי היום יום לעשות את ההפך. אנחנו נוטים ליצור מחיצות פסיכולוגיות בין חיינו האישיים והמקצועיים, מחיצות שמשמעותן לעיתים חיים בסתירה פנימית. העיסוק בבניית האתר יכול להיות תהליך מעצב, לפני הכל מדובר בתהליך פנימי, בו האדם משקף את המרכיבים השונים של חייו ויוצר תמונה אינטגרטיבית.
דוגמה נוספת היא הבלוג, בו אנשים יוצרים לעצמם פינה של ביטוי אישי באינטרנט, בה הם כותבים רעיונות, מחשבות שלרוב, לא היו מעיזים לבטא לפני כן. הם סופרים, הם עיתונאים, הם יוצרים. לעניות דעתי, אחת הסיבות שהבלוגרים היו אלה שחשפו את התרמית של צילומי רויטרס
נובעת מהעובדה שהם לא שייכים לגילדה העיתונאית, הם לא חלק מהמעגל הקונפורמי, הם יוצרים מעיזים ועצמאיים.
אולם צריך לזכור שהאינטרנט הוא אמנם כלי מאפשר, כלומר ערוץ שמאפשר לנו לבטא את עצמנו, אך הוא לא פסיכולוג. ככל שאנו עוסקים בביטוי אישי של רבדים יותר עמוקים בתוכנו, כך חשוב יותר לקבל יד תומכת. תמיכה שתאפשר ותשחרר את הביטוי העצמי של האדם ותכוון אותו לביטוי של ה"אני האמיתי" האישי שלו.
מרושתים, לבלוג המלא
