שפיות, היסטוריה ורומנטיקה בעיר העתיקה

אפתח בגילוי נאות. אני ירושלמי. כלומר במקור - לא היום, כמובן. אבל נולדתי וגדלתי בעיר הקודש. כילד ביקרתי עשרות פעמים בעיר העתיקה. אזור שער יפו והשוק שלו היה מגרש המשחקים השני שלי ואת לוח השחמט הראשון קנו לי בשוק המפורסם. לפעמים היינו ממשיכים פנימה בסמטאות ונגעלים משוק הבשר, אבל באיטליז המצוחצח של סניורה, בן המשפחה המיוחסת (סמטה ראשונה שמאלה אחרי שער יפו), היינו קונים סיחים לברביקיו של שבת.

כנסיית המשיח עמנואל.  מקום אידאלי למנוחה (צילומים: אמיר פלג)

במסגרת הטיולים עם הכיתה והשכבה חרשנו את הרובע היהודי, ואת י"ג שנותיי ציינתי בכותל המערבי. אולם נראה שמעולם לא נתתי דעתי לבתי הארחה הנוצריים הפזורים בפינות נסתרות בעיר העתיקה.

במהלך המאה ה-19, ובעיקר לקראת סופה, הוקמו על ידי זרמים שונים בנצרות מספר בתי הארחה אשר יועדו לצליינים שגדשו את העיר. בהשוואה לבתי המלון המודרניים והמתועשים בעיר המערבית הסואנת האופפת אותם, נותרו בתי ההארחה הללו כפנינות חמד שהזמן קפא בהן מלכת, וזאת בנוסף למחיר האירוח הצנוע והקרבה שהם מספקים לאטרקציות של העיר העתיקה.

כנסיית עמנואל: אי של שפיות

במשך כל שנותיי בירושלים חלפתי על פני שער הכניסה של כנסיית עמנואל עשרות פעמים אך מעולם לא נכנסתי בו, ולפתע, תוך חודש אחד הזדמנתי למקום פעמיים. שמו הרשמי של המסדר המחזיק במקום הוא "כנסיית המשיח". מתחם הכנסייה הוקם לקראת אמצע המאה ה-19, כרובע הפרוטסטנטי הראשון בתחומי האימפריה העות'מאנית. בראשיתו פעל במקום גם בית ספר פרוטסטנטי מיסיונרי. חברי המסדר האמינו כי הם הציונים האמיתיים וכי גאולת ישראל היא אחד השלבים בדרך לביאת המשיח (בדומה לאוונגליסטים של היום).

המתחם הפרוטסטנטי כולו מנוהל על ידי בחור אוסטרלי חביב בשם קלווין קרומבי, שהעברית השגורה בפיו טובה משל כמה ממכרי ילידי הארץ, ובשילוב המבטא המצחיק נהנינו להאזין להרצאותיו. בחדר האוכל של בית הארחה תלוי ציור שמן גדול-ממדים שמתאר בדיוק כמעט מוחלט את העיר העתיקה כפי שנראתה לפני 120 שנה - נתון די מפתיע בהתחשב בכך שהצייר מעולם לא ביקר בירושלים. את הציור המרשים מצא קלווין במרתף של כנסייה באנגליה, רגע לפני שהושלכה לפח הזבל, והביאו לישראל. לאחר שהציור עבר שיפוץ ושחזור במעבדות מוזיאון ישראל, הסיר מעליו טדי קולק ז"ל את הלוט בטקס רב-רושם שנערך ב-1992.

• כנסיית עמנואל, בית ניקולסון, ת"ד 14037 שער יפו, טל' 02-6277727.
  

בית ההארחה הלותרני: אירופה בחצר האחורית

מבנה בית ההארחה הלותרני, אשר הוקם ב-1860 על יסודות מבנה צלבני מהמאה ה-12, שימש כביתו של קולונל ווטסון, בכיר בצבא הבריטי שיצא לגמלאות והתיישב בעיר העתיקה באמצע המאה ה-19. המצב התברואתי בעיר תחת השלטון העות'מאני היה נוראי והעות'מאנים נאלצו לבקש את עזרתם של מומחים בריטים בפתרון המצב.

הקצינים הבריטים שנשלחו לירושלים זכו להתארח בביתו של הקולונל וכאות הערכה לאירוח הנדיב סימנו את נקודת הגובה הראשונה בירושלים בחץ מול ביתו (כך לפחות מספרת האגדה). לימים הפכו כמה מהם לחוקרים מהוללים של ירושלים וערכו לראשונה מיפוי מודרני של העיר.

בית ההארחה הלותרני. גינה ציורית ותצפית נפלאה

מאוחר יותר עבר המבנה לרשותו של מסדר סנט ג'ונס אשר ייסד בו בתי חולים לרפואת עיניים. ב-1964 הפך המבנה לבית הארחה של הלותרנים (מהזרמים הגדולים בנצרות הפרוטסטנטית).

מפרט החדרים בבית ההארחה אמנם צנוע אך מיקומו המרכזי מאפשר למתאכסנים בו גישה נוחה ומהירה למקומות הקדושים. מוצאם של רוב הלנים במקום אמנם מאירופה ומצפון אמריקה, אך בניגוד לבתי הארחה רבים בחו"ל, יקבלו אתכם גם אם ברשותכם תעודת זהות כחולה.

בחצר האחורית של בית ההארחה מצויה גינת נוי ציורית, שנדמה כאילו הועתקה מעיירה מרכז אירופאית. יש בה עצים לרוב, פרחים מלבלבים לצד בריכות מים, קשתות וספסלי אבן, והיא מספקת תצפית נפלאה על הר הבית וכיפת הסלע, ועל הר הזיתים וכנסיותיו הרבות.

• בית הארחה הלותרני, רח' סנט מרק 7, טל' 02-6266888.
  

בית מר מרון: רומנטיקה וטרגדיה

"בית מר מרון" משמש כבית הארחה ומרכזה של עדת המרונים בירושלים. מגג המבנה נשקף נוף מרשים של 360 מעלות על כל רבעי העיר עתיקה, המקרב אתכם מרחק אצבע לכל המקומות הקדושים. גם אם אינכם מתארחים במקום אך הזדמנתם לסביבה, בקשו (בנימוס) לטפס לתצפית שעל הגג.

• בית הארחה מר מרון, רח' סנט מרק 25 , טל' 02-6282158.