לבוגדים: אני מאמינה בקארמה. הכל חוזר אליכם
אני מאחלת לכל בוגד ובוגדת ולכל מי שמדיח לבגידה או "משתף פעולה" לקבל בחזרה מנה יפה שמשתווה לפחות לרע שהם עשו, וזה כולל את החברים שלי. אף אחד לא מכריח אף אחד להישאר, אם מישהו לא מאושר בקשר - שיקום ויילך
כשעדי נפרדה מהחבר שלה היא היתה שבר כלי. במקום לקחת לעצמה תקופת אבל, לבכות, להתנקות ולעבור הלאה, היא נכנסה לפאניקה של לא להיות שנייה עם עצמה, אלא כל הזמן לחפש סיפוקים. ביליתי עם עדי בזמן שיכולתי וגם ארגנתי לה שני בליינד דייטים, שעם אחד מהם החזיקה מעמד שבוע ועם השני שלושה שבועות.
עדי המשיכה להיות היסטרית, עד שיום שישי אחד היא הרגישה שהיא חייבת שמישהו יעשה לה טוב ולא אכפת לה מאף אחד אחר. היא הרימה טלפונים לכל מיני אקסים (בשבילה זה גם קשרים שהחזיקו מעמד מעל שבועיים) וניסתה לקבוע לאותו היום. הזדעזעתי לשמוע שלמרות שחלקם נשואים או לפחות תפוסים חזק, היא עדיין ניסתה לקבוע איתם למטרת סיפוק צרכים הדדית, ואפילו קבעה עם אחד לאותו היום ועם אחר למחרת. היא לא ממש הבינה את ההלם שלי ואמרה: "הוא התחתן איתה רק כי הלחיצה אותו, הוא לא אוהב אותה בכלל".
היא שאלה אם אני חושבת שהיא מניאקית
לא קיבלתי את זה. אם הוא לא אוהב אותה - שישחרר אותה במקום לבגוד בה. גם לא קיבלתי את התירוץ העלוב לגבי הבחור שקבע איתה לשבת. היא אמרה שהיא כל כך במשבר, שהיא חייבת קצת חיזוקים, ושאין לה כוח לחשוב על הבחורות שבהן היא פוגעת, היא מדחיקה כל תחושת אמפתיה לגביהן. היא שאלה אם אני חושבת שהיא מניאקית, ואני לא הסתרתי את מה שאני חושבת. אמרתי לה שאני מאחלת לכל מי שבוגד ולכל מי שמדיח לבגידה או רק "משתף פעולה" לקבל בחזרה מנה יפה שמשתווה לרע שהם עשו. ואני לא פוסחת גם על חברים קרובים. אף אחד לא מכריח אף אחד להישאר, אם מישהו לא מאושר בקשר שלו שיקום ויילך... אני מאמינה בקארמה, ומאמינה שכל אחד יקבל את מה שמגיע לו.
אשתו היתה בבית בשמירת הריון
עדי הכירה ידיד חדש, נשוי. אשתו היתה בבית בשמירת הריון, והוא התחיל להגיע אליה בשעות מוזרות, לשלוח הודעות שלא משתמעות לשני פנים, ועדי המשיכה ליהנות מתשומת הלב ולהעלים עין מכך שמישהי אחרת תיפגע.
התחלתי להתרחק מעדי. אני לא מצפה מהחברים שלי להיות כפילי האפיפיור, אבל יש דברים שמציקים לי ואני לא יכולה להתגבר עליהם. בין השאר הרגשתי שיש פה סיכון מסוים, אם היא תהיה במשבר מספיק גדול היא אולי תהיה מסוגלת לנסות ללכת על בועז (ואני יכולה להבין למה) ולדחוק גם את הרגשות שלי לצד.
עדי חידשה איתי קשר לאחר כמה חודשים. היא היתה במשבר, אבל הפעם היתה כבר רגועה יותר, פתוחה יותר להקשיב. חוץ מזה, אני בכל זאת אוהבת אותה, אז הלכתי להיפגש איתה. היא סיפרה לי על החבר שהיה לה בחודשים האחרונים, קשר שנגמר לפני שבוע, הבחור ששבר לנסיכת הקרח את הלב. היא אמרה שבחודש האחרון הוא התנהג מאוד מוזר, התחיל בכוונה ויכוחים ואז נעלם לכמה שעות. הבריז לה באיזה ערב ולא ענה לטלפונים ולמחרת סיפר שנרדם, ועוד כל מיני קטעים מוזרים שאימללו אותה.
גליה ועדי קשקשו בטלפון חצי שעה. בהתחלה עדי היתה בקריזה, אחר כך נרגעה קצת, כי התחילה להריץ דרכי נקמה. בסוף היא שמחה שהם נפרדו ואמרה שעכשיו היא יכולה להיות שלמה עם זה.
לא ידעתי אם זה הוגן, תחושת הבטן שלי אמרה לי שזה הזמן הכי נכון, ובכל מקרה גם לא הצלחתי להתאפק. אמרתי לה: "את רואה שזה בסוף חוזר אלייך".
עדי חייכה, אמרה שאני צודקת ושהיא לעולם לא תעשה דברים כאלה יותר. אני יודעת שנכון לעכשיו ההחלטה שלה לא באה לחלוטין מהלב, אבל אני שמחה שהיא למדה לקח ומקווה שתיישם אותו.
בכל אופן, גם אם מישהו לא נתפס על חם, הקארמה כבר תתפוס אותו.
האימייל של נטע
לפנייה לכתב/ת 
