שתף קטע נבחר

העדלידע הראשונה

כל בוגר ממוצע של מערכת החינוך הישראלית יוכל להעיד, אם ישאל, שהיה פה לא קל לפני שנולדנו: הפרעות, הפיגועים, הבריטים, מלחמת העצמאות וכל שאר הקשיים והיסורים שעמדו בפני הישוב היהודי בלבנט בשנים הראשונות. אולי רק טבעי הוא שזכרון הקמתה של מדינת ישראל אופיין כסיפור מאבק אינסופי בדרך אל הגשמת החלום, בעוד אותן פיסות קטנות של חיי חברה ורגעי שמחה רגילים נותרו מחוץ לספרי ההיסטוריה. לציון אותם רגעים נשכחים ולרגל חג פורים המתקרב, נעלה הפעם את זכרה של העדלידע התל אביבית, בו הניחו החוגגים לרגע קט את המאבק הציוני והתפנו להיות אנשים צעירים חוגגים ברחובות, או לפחות ניסו לעשות כך.

 

במרס 1959 פירסם רם אורן בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה נרחבת בה סקר את תולדות חגיגות הפורים בת"א. לפניכם קטעים נבחרים מן הכתבה:

 

רעיון תהלוכת העדלידע, מלשון "עד-דלא-ידע להבדיל בין ארור-המן לברוך-מרדכי" שאמרו החכמים על שמחת פורים, היה של אברהם אלדמע, המורה לציור בגימנסיה הרצליה. "בשנת 1912 ערכתי את העדלידע הראשונה", מספר אלדמע, "תחילה קראנו לזה פשוט בשם - תהלוכה. ערכתי את כל תלמידי 'הרצליה' בשלשות, כשבראשם רוכב תלמיד בתחפושת מרדכי על גבי סוס לבן. תלמיד אחר מחופש להמן, הוביל את הסוס באפסרו. כמו כן הובלה בתהלוכה גם 'אסתר המלכה' כשהיא לבושה בבגדי פאר, אחשוורוש עב הכרס, ודמויות אחרות של המגילה, כשהן מחופשות כדת וכדין, לפי מיטב תחפושות הפורים". 

 

"כיוון שכל גודלה של תל אביב דאז לא היה יותר מרחוב אחד בלבד, הותווה מסלול התהלוכה ללא עמל רב. התחלנו לצעוד איפוא, לאורך רחוב הרצל, החל בגימנסיה - עד קצהו של הרחוב (בערך בסביבות בנק הלוואה-וחיסכון, מרחק של כ-350 מטרים בלבד). הלכנו ושרנו ללא הרף, כשתושבי תל אביב, שלא היתה אז אלא שכונה, מוחאים לנו כף. הלכנו לאורך רחוב הרצל ובחזרה לגימנסיה. כשחזרנו בא אלי דיזנגוף טפח לי על השכם ואמר: אלדמע, עשית דבר גדול, אני רוצה שתערוך תהלוכות כאלה כל שנה."

 


ואף על פי כן נוע תנוע, העדלידע בתל אביב (צילום: לע"מ)

 

ברם עד שעמדה לצאת תהלוכת העדלידע הגדולה הראשונה של העיר, עברו שמונה שנים שאת חלקן בילו תושבי תל אביב מחוץ לעירם, בעטיו של צור-הגלות שהוטל עליה צמצמו את חגיגות הפורים למקומות גלותם. אולם גם העדלידע הראשונה שעמדה להערך בפאר בלתי רגיל, בפורים שנת 1920, זכתה לגורל מר.

 

היה זה לאחר עמל הכנות מייגע שנמשך מספר רב של שבועות. עשרות תפאורות גדולות ממדים ורבות רושם הוכנו לקראת התהלוכה. מאות תושבים, בני נוער וקשישים, התכוונו ליטול חלק פעיל בתהלוכה. עד צהרי היום השלישי, בו עמד להערך מסע העדלידע, התנהל הכל כשורה. ההכנות הסתיימו והתהלוכה המתינה לאות התזוזה. ברחובות הצטופפו אלפים מתושבי העיר שהם מצפים לתחילתו של החג הגדול. מאות תושבים ערבים מיפו, שבאו במיוחד לחזות ב'פנטזיה היהודית' הבלתי רגילה, נכחו אף הם בקהל הצופים העצום.

 

ברם, בשעה אחת בצהריים נתקבלה לפתע הודעה בהולה בוועד תל אביב. ההודעה שנשלחה מהגליל גילתה שצעיר בשם יוסף טרומפלדור ושבעה צעירים אחרים, מאנשי החווה החקלאית בתל חי, נפלו יום קודם לכן, בקרב יריות עם שבט ערבי מוסת. מייד כונסו חברי הוועד לישיבה שלא מן המניין ודיזנגוף הודיע על ביטול תהלוכת העדלידע.

 

"התחננתי בפני דיזנגוף שידחה את פרסום הידיעה עד אחרי העדלידע", מעלה בזכרונו אלדמע, "אמרתי שהתהלוכה חשובה כל כך בשביל הילדים שהכינוה, שהתהלוכה היא המאורע לו מחכים תושבי העיר זה זמן רב, אך ללא הועיל." כאשר פורסמה איפוא, הידיעה על מותם של טרומפלדור וחבריו עטו רחובותיה של תל אביב צעיף של אבל, במקום מעטה של שמחה. מסע העדלידע פוזר עוד בטרם החל.

 

לעומת התחלות מרות אלו הצטיינו חינגאות הפורים, שתכפו בקצב מסחרר, שנה אחרי שנה, לאחר מכן, בגודש של שמחה ועליצות. מפורסמים במיוחד היו בשנות ה-20 נשפי הפורים הגדולים של ברוך אגדתי. לנשפים אלה מעולם לא ניתנה כניסה לאדם, שלא הופיע בתחפושת מלאה. רעיון מקורי של ברוך אגדתי סייע לא מעט להצלחת נשפיו. הרעיון היה פשוט בתכלית: צילצול קצר באולם הנשף שימש כאות לכיבוי האורות, כל איש נצטווה להחזיק ביד רעהו, לנשום עמוק - ולהתחיל לצחוק. לאחר שגלי צחוק אדירים הדהדו באולם, כשהם גוברים והולכים, היתה הצלחת הנשף מובטחת.

 

המוצלחים שבנשפי אגדתי התקיימו באולמו של ראינוע 'עדן'. אותו אולם קושט, באחד מחגי פורים, במעטה של שלג מלאכותי שעורר רושם כה עז בתל באביב, עד שלא פסקו מלדבר בו גם שנים לאחר מכן. לזכותו של אגדתי נזקפת בין השאר גם עריכתן של תחרויות היופי הראשונות בעיר. במרכזו של כל נשף, שהיה גדוש הופעות אמנותיות, נקראו לבמה היפיפיות של תל אביב שהיו עוברות תחת שבט ביקורתו של הקהל וחבר שופטים מיוחד.

 

"עריכת נשפי הפורים שלי היתה דבר שביצירה", מספר אגדתי בהסבו עימי בצריפו הישן, שברחוב יצחק אלחנן, "זה היה בשבילי מעשה קדוש, משהו רחוק מלהיות פרוזאי - זכרון פאר החרוט בלבי לנצח". 

 

לבלוג "במנהרת הזמן" המלא - לחצו כאן .

 


 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
העדלידע בתל אביב צועדת קדימה
צילום: לע"מ
ועדיין צועדת
צילום: לע"מ
מצטער חברים, נחגוג בשנה הבאה?
מומלצים