אולמרט טוב לחמאס
כמו קודמו, הוא סבור שהזמן פועל לטובתנו וה"עובדות בשטח" יעשו את שלהן. בינתיים הפיתרון מתרחק
תחת סרבנותה המוצדקת של ישראל לדבר עם החמאס, ותחת סרבנותו ההרסנית של אולמרט לחידושה של הידברות מהותית עם אבו-מאזן, נרקמת לה בעקשנות מציאות הרת אסון ליום בו ירצו הצדדים הפרגמטיים בשני הצדדים ללכת לקראת פיתרון. המהלכים "בשם הביטחון" מבית היוצר של שרון ומופז, שלא זכו לכל שינוי ותמורה על-ידי הממשלה בה מפלגת העבודה מהווה שותפה בכירה, יעמדו כמכשול בדרך להשגת היציבות הנדרשת בתחילת התהליך, ואף ישמשו את הקיצוניים לפגיעה בו. אם בכל זאת יבקש אולמרט להוציא את התהליך המדיני מהפורמלין, בו הונח על-ידי קודמו באמצעות "מפת הדרכים" ו"תוכנית ההתנתקות", הנה רשימה חלקית של תהיות עמן ייאלץ להתמודד:
היש סיכוי כלשהו שאחרון החילונים בהנהגת הרשות יסכים להמשך ניתוקה של מזרח ירושלים הערבית, לרבות המקומות הקדושים, ממרחב המחיה של פלסטינים? האם מישהו בצד השני יסכים להמשך קריסתה הכלכלית והחברתית, כתוצאה מקטיעת מרקם החיים הטבעי היומיומי שהיה לה עם המטרופולין הפלסטיני משכם ועד חברון? האם יסכים לניתוקם של שני חלקי הגדה המערבית באמצעות "אצבע" מעלה אדומים, הגדולה משטחה של תל-אביב כולה? ומה אז - האם תפרק ישראל את החומה שעלותה מאות מיליונים? האם תפרק את הטרמינלים הגדולים שבנתה למען הפלסטינים בקלנדיה, בגילה ובא-זעים? האם תבנה חומה חדשה בין השכונות הישראליות והפלסטיניות, או שתתיר כניסה חופשית לפלסטינים לירושלים ומשם לישראל באופן שיהפוך את הגדר כולה ל"פיל לבן"?
היש סיכוי שמנהיג פלסטיני כלשהו יסכים להמשך משטר ההיתרים במרחב התפר - זה שאינו מאפשר ליותר מ-95% מבני עמו לשהות בשטח שבין הגדר לקו הירוק? ומה אז - האם ממשלת ישראל תבטל אותו ותאפשר לכל פלסטיני לחצות ולהמשיך באין מפריע לישראל, או שמא תנסה להוציא את האדמות הפלסטיניות ואת אלפי הפלסטינים שעוד נותרו בשטח אל מעבר לגדר מזרחה, בעלות של מיליארדים נוספים?
היש סיכוי שממשלה פלסטינית, ולו גם על טהרת הפתח בלבד, תסכים להמשך קיומו של אזור H2 בחברון כעיר רפאים, בה עשרות אלפי פלסטינים הולכים על קצות אצבעותיהם שמא יטעמו מנחת זרועם של חסידי ברוך גולדשטיין? כיצד יצליחו אז נציגי המדינה למשוך את כל טיעוניהם הביטחוניים ששטחו בפני בג"ץ, תחת הגרסה כי אין ביטחון ללא הפרדה? ומה אז - מישהו חושב כי פינוים של 35 אלף פלסטינים יהיה הגיוני ואפשרי יותר מפינויים של 500 ישראלים? האם רק אז נתחרט כולנו על שהפקדנו בידי קומץ שרים קצרי ראות לקיים את הנוכחות הדורסנית והמנשלת, של מי שאמורים היו לקיים את הקשר היהודי לעיר האבות גם בימים של שלום?
היש סיכוי כלשהו שהפלסטינים יסכימו למשטר הכבישים הנהוג כיום, זה האוסר את תנועתם במרבית הצירים הראשיים בגדה המערבית אשר נבנו על אדמותיהם המופקעות? כיצד תאפשר ישראל את תנועת הפלסטינים בצירים מרכזיים מהקו הירוק לערים הראשיות, שנחמסו ללא צורך ביטחוני אמיתי לתוך מרחב התפר, כמו כביש 443, 60, 5 ו-446? ומה אז יציעו אדריכלי הסיפוח בשם הביטחון - נקודות ביקורת בכל ציר בעלות של עשרות מיליונים? כבישי הפרדה ליהודים ולערבים שחומה במרכזם, במודל שנבנה כיום בכביש הטבעת המזרחי של ירושלים? או שמא ייאלצו לפרק עשרות קילומטרים של גדר שנבנו ללא כל צורך, בדומה למה שבג"ץ פסק ביחס למעקה הבטון בדרום הר חברון?
היש סיכוי כלשהו כי סאיב עריקאת יסכים להמשך ניתוקה של בקעת הירדן ממרחב המחיה הפלסטיני של תושבי גב ההר באמצעות מערכת מחסומים, המופעלת בהוראות "תורה שבעל-פה" בלבד? התוכל ישראל להמשיך ולמנוע מ"הנפקדים" לשוב מירדן לאדמות שבבעלותם בבקעה?
כמו שרון ומופז בזמנם, גם אולמרט סבור כי הסרבנות הפלסטינית מעניקה לישראל את הזמן הנדרש לקבוע מציאות, בה ה"עובדות החדשות בשטח" יעגנו את עמדת הנשיא בוש, כי יהיה זה בלתי מציאותי לצפות שתוצאות המשא-ומתן יסתיימו בחזרה מוחלטת לקווי 49'. אך באם המהלכים שתוארו כאן יימשכו לאורך זמן רב, יגלה ראש הממשלה כי בעודנו עוסקים בהבלי אסתרינה ודומיה, צעדיו רק תרמו להנצחת הסכסוך בו חפצים הקיצוניים - והעניקו דווקא לחמאס את הזמן הנדרש לו לביסוס מעמדו ללא כול חלופה מתונה אחרת בחברה הפלסטינית.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
