אלון: ההתכתבות בינינו היתה חלק ממחקר שאני עושה על תרבות הצ'טים והמקום שהאינטרנט תופס בחיינו. במסגרת המחקר התכתבתי עם כמה אנשים, גברים ונשים, ואת ביניהם. אני חייב להודות שעם איש מהם לא הגעתי לאן שהגעתי איתך, ברמת העומק וטיב הקשר"
רונית: אם רצית להפסיק להתכתב איתי, יכולת פשוט ללחוץ דיליט על המייל שלי, ולשכוח שאירחת אותי במחשבך לילה-לילה בימים האחרונים. או יכולת לומר לי שפשוט נמאס לך, לאחל לי שלום ולא להתראות ולפנות לפראיירית הבאה"
אלון: ברמה האישית אני רוצה לומר לך שאת נהדרת. שאין לך מושג עד כמה כואב לי שאת בהלם עכשיו, מרגישה נבגדת ורותחת מזעם. שוב, אני נורא-נורא מצטער"
רונית: מה קרה, יקירי, הבהלתי אותך כל כך, שאתה נושר מהמקצה המפואר שלנו? כאן זה לא ריצה למרחקים קצרים, דרלינג, כאן זה מרתון. עד שלא חושפים את הקישקעס לא מקבלים שחרור מוקדם. אני גם חושדת בך שאתה בורגני ופוריטני יותר ממני, הדודה מנעמ''ת"
רונית ("נשואה שובבה") נלחצת לאחר ש"הרואה ואינו נראה" מפסיק פתאום להגיב לאימיילים שלה ומפציצה אותו בשאלות, מה שמוביל אותו להתוודות בפניה - שמו אלון, והוא לא סתם רווק הולל שוכן צ'טים, אלא פסיכולוג. פרק 8 בסדרה יומית, מהפך
פורסם:
06.03.07, 10:56
רונית יקרה,
שמי אלון ואני פסיכולוג, ואני חייב לגלות לך את האמת. אל תכעסי בבקשה. ההתכתבות בינינו היתה חלק ממחקר שאני עושה על תרבות הצ'טים והמקום שהאינטרנט תופס בחיינו. במסגרת המחקר התכתבתי עם כמה אנשים, גברים ונשים, ואת ביניהם. אני חייב להודות שעם איש מהם לא הגעתי לאן שהגעתי איתך, ברמת העומק וטיב הקשר.
לא תיארתי לי שהדברים יגיעו לאן שהגיעו, ולאור המייל האחרון שלך הרגשתי שעלי לשים לכך סוף. אני רוצה שתדעי שהדבר נעשה בתום לב, מתוך הבנה שבאינטרנט כולם קצת "עובדים" על כולם. לא היה כאן ניצול לרעה, או כל כוונות רעות. ואם נסחפתי וגלשתי למקומות לא ראויים, אני מתנצל שנית. אני מקווה שתאמיני לי שלא התכוונתי לפגוע באיש, ובוודאי שלא בך.
ברמה האישית אני רוצה לומר לך שאת נהדרת. שאין לך מושג עד כמה כואב לי שאת בהלם עכשיו, מרגישה נבגדת ורותחת מזעם. שוב, אני נורא-נורא מצטער. מובן שלא אעשה שימוש בשמך ובפרטים מזהים כלשהם, ואני מוחק מיד את כתובתך ממאגר הכתובות. זה המעט שאני יכול לעשות.
אני מאחל לך אושר ועושר. המשיכי לכתוב, כי את כותבת נפלא. והלוואי ותגשימי את כל חלומותייך. כפסיכולוג אני מרשה לעצמי להוסיף ולומר: והניחי לעצמך לעוף.
שוב, אני מתנצל ומצטער על עוגמת הנפש שגרמתי לך.
ברגשי חיבה והערכה,
-אלון
* * * *
אלון היקר (או הרואה ואינו נראה, או איך שקוראים לך),
משום מה אני לא קונה את דבריך. נראה לי שפשוט תפסת רגליים קרות. מתוך היכרותי עם עולם הפסיכולוגיה, ועם עולם המחקר בכלל, אני יודעת שזה לא חוקי, לא אתי ולא מקובל לערוך מחקר מבלי שמושא המחקר יקבל מראש את כל המידע על המחקר שהוא עומד להשתתף בו וייתן את הסכמתו.
לכן, הרשה לי לומר שאינני מאמינה לך. אם היית מנסה למכור לי שאתה עיתונאי באיזה מקומון נידח שהחליט לעשות כתבה צהובה ולהסתלבט קצת על אנשים בשביל מינימום רייטינג, את זה הייתי קונה. אולי. אבל התירוץ שלך שקוף ולא מהימן.
מה קרה, יקירי, הבהלתי אותך כל כך, שאתה נושר מהמקצה המפואר שלנו? כאן זה לא ריצה למרחקים קצרים, דרלינג, כאן זה מרתון. עד שלא חושפים את הקישקעס לא מקבלים שחרור מוקדם. אני גם חושדת בך שאתה בורגני ופוריטני יותר ממני, הדודה מנעמ"ת.
אם רצית להפסיק להתכתב איתי, יכולת פשוט ללחוץ דיליט על המייל שלי, ולשכוח שאירחת אותי במחשבך לילה-לילה בימים האחרונים. או יכולת לומר לי שפשוט נמאס לך, לאחל לי שלום ולא להתראות ולפנות לפראיירית הבאה.
ואולי זה הפֶטיש שלך? לפתות נשים באינטרנט, למשוך אותן בלשון ולזרוק ברגע שמשעמם?
ואגב, אני מתקשה להאמין ששעממתי אותך. אני מודה שעבדתי קשה כדי לשעשע אותך ולשמור על ערנותך, אבל עשיתי זאת כי ידעתי שזה יעבוד. אתה רואה, רואה? (או אלון, זה באמת שמך באזרחות?), קלטתי שאתה חובב מעשיות, אז סיפקתי אותן בשפע.
אם אתה לא פוחד מאשה אמיתית שיודעת לספר מעשיות (ובטח שלא מכוערת כמו כורסה מאיקאה), אתה מוזמן להתפתות שנית. אני זורקת שוב את הכפפה.
-רונית
רונית יקרה,
צר לי שאינך מאמינה לי. אני מבין לחלוטין את הכעס. זכותך להאשים אותי בכל מיני האשמות, שכרגע לצערי, אינן רלוונטיות. כל מחקר שהוא, מפסיכולוגי עד מתמטי, מטבע היותו מחקר, עוסק בדרך כלל בתופעות כלשהן ובניסיון לפרשן. וכמו שאמרתי לך, לא היית היחידה שהתכתבתי איתה.
מהמקום בו את נמצאת, ומובן שאינני אומר את דבריי ממקום שיפוטי, היה לך צורך ליצור מערכת יחסים חדשה, רעננה, ממריצה ומרגשת. זה בא ממך, לא ממני: עם הרמזים המיניים (אם אפשר לקרוא להם רמזים), החלומות והתקוות שניפגש. אני מעולם לא שיתפתי פעולה.
להזכירך, תגובתי לחלומך לא הייתה התלהמות חרמנית וקפיצת ראש למיטתך, אלא ניתוח פסיכולוגי קר. אבל את בשלך, ואת ממשיכה במרץ.
אילו הייתי אדם קר, הייתי עונה לך תשובה קצרצרה, שתמציתה, שוב, התנצלות על עוגמת הנפש. אבל בשל העובדה שנגעת לליבי, אני עונה לך באריכות, בתקווה שהפעם תקבלי את דבריי ותביני.
ובאשר לאתיקה המקצועית: כל עוד אדם אינו מסגיר את פרטיו האמיתיים (שם, כתובת, תעודת זהות) אין צורך לקבל את הסכמתו להשתתפותו במחקר זה או אחר. בעריכה הסופית, כל פרט העלול להסגיר את זהות המשתתף נמחק מיד.
אני מאחל לך שתמצאי את הריגוש מחדש, עם אדם אחר. כפסיכולוג, הייתי מייעץ לך לבחון מחדש את יחסייך עם בעלך, ולשאול את עצמך אם זו באמת מערכת היחסים שאת מאחלת לעצמך לנצח.
הצצה לפרק של מחר:
היית חוטפת את שוק חייך
רונית, הסיבה ששיקרתי לך לא היתה ש"תפסתי רגליים קרות", פחדתי מעוצמתך וכו'. אמנם פחדתי, אבל לא מתגובתי למראך - אלא לתגובתך שלך למראי. היית חוטפת את שוק חייך, עד כדי התקף לב או שבץ, ועל כך לא רציתי לקחת אחריות. לא אספר לך למה. בבקשה אל תבקשי ממני לדבר על זה.
את אשה חכמה ואמיצה. את האומץ ששיגרת אלי במיילים, אני ממליץ שתנקזי לתוך חייך. אני מאמין בכל ליבי שתמצאי את הדרך הנכונה.
כל טוב לך,
-אלון
* * * *
אלון היקר,
במייל זה אני נפרדת ממך לנצח. נעמת לי מאוד. לא אטרידך שנית.
