"זה משמין?" על סימון קלוריות ברשתות מזון-מהיר

מחר בבוקר נתעורר למציאות חדשה: בכל מסעדות המזון המהיר יופיע פירוט של הערך הקלורי של המנה המוזמנת, על גבי התפריטים שתלויים על הקיר. זה יהיה חלק מתנאי הרשיון העירוניים לקבלת רשיון עסק: כל מסעדה מסוג זה - שמאכילה המוני ממהרים מדי יום - תצטרך לאפשר ללקוחות לדעת מה הם אוכלים - קודם להזמנת האוכל. נשאלת השאלה - למה זה טוב?

זה טוב, כי לרובנו אין שום יכולת להעריך מהו הערך הקלורי של המנה המוזמנת. 600 קלוריות בכוס משקה קל? 1600 קלוריות במנת המבורגר קטנה? כמה מאיתנו היו מנחשים שכריך טונה (מהסוג של מעדניות ניו יורקיות, שלרוב בא עם רוטב כזה או אחר), מכיל 50% יותר קלוריות מכריך רוסטביף עם חרדל, למשל? כמה מאיתנו חושבים על זה שההבדל בין כוס קולה הכי קטנה בקולנוע (שנפחה קרובל זה של אמבטיה קטנה) לבין הגודל הבא, הוא לא רק עניין של שני שקלים, אלא גם של 500 קלוריות נוספות?וזה מבלי להזכיר את ה-"להגדיל בשקל".

אנשים באים למסעדות כדי לאכול וליהנות, ולא כדי לקרוא קלוריות, זה נכון, אבל הסטטיסטיקה מראה שבהינתן האפשרות, שליש מהלקוחות יבחרו במנות עם ערך קלורי נמוך מזה של מהמנות שהם בדרך כלל מזמינים. מה שעוד חשוב לדעת, הוא שהשמנה וסכרת הן שתי הבעיות הבריאותיות הגדולות שעדיין הולכות וצוברות תאוצה: במושגים של בריאות הציבור, שתי המחלות האלה הן היחידות שהשכיחות שלהן באוכלוסיה עולה, ולא יורדת.

חלומות באספמיה

חשבתם שאני מתכוון למציאות הישראלית? טעיתם. איך אומר הפתגם? לפני שזה יקרה כאן, בארץ, יצמחו לי שערות על כף היד, הגיהנום יקפא, ואירן תתפרק מהגרעין. אבל בארצות הברית הדברים כן קורים - בניו יורק ליתר דיוק.

בסוף שנת 2006, החליטה מחלקת הבריאות של העיר ניו יורק, לחייב מסעדות מזון מהיר להציג ערך קלורי של מנות באופן ברור וקריא לקהל - במסעדות עצמן (ולא רק באתרי אינטרנט), ובתפריטים, כולל אותם לוחות שתלויים על הקיר (ולא רק בכל מיני עלונים או פוסטרים). העיר טוענת שרק 10% מהמסעדות בעיר יושפעו מהמהלך, שנוגע, אגב, רק לפריטים שמוצעים למכירה באופן רגיל: מנות היום, קומבינציות שהלקוח מזמין לעצמו ויוצאים מהכלל אחרים – לא כלולים.

שתיים-שלוש רשתות מזון מהיר הודיעו שהן לא יכולות לבצע את ההוראה "בגלל חוסר מקום על הלוחות" (לא חברות שמוכרות כאן, בארץ). הן הורידו את המידע על הערך הקלורי של המנות שלהן מאתרי האינטרנט שלהן ובכך למעשה "הודיעו" שלא יוכלו להתמודד עם ההוראה החדשה, ולקיים אותה, וכצפוי, קיבלו פרסום שלילי בעקבות העניין.

בארצות הברית מתחולל מאבק על נושא האוכל: מה מותר לילדים לאכול, למשל - מה מותר ומה אסור להכניס לבתי ספר, מה צריך להיות הערך הקלורי של מנות מסוימות, וכו'. יש גם הרבה "עליהום" על יצרני ומשווקי מזון מעובד, שלעיתים קרובות מוצדק לחלוטין. הידיעה שחלק מהמסעדות היותר טובות של ניו יורק משתמשות בקינוחים מוכנים מראש (רק מניחות עליהם עלה מנטה וקצת אוכמניות), או בצ'יפסים מעובדים מהסוג הירוד ביותר, ומדובר במסעדות של עשרות דולרים למנה, לא לסועד, גם היא מעוררת סערה בביצה הקולינרית. אני לא בעד איסור על מכירת סוג אוכל כזה או אחר, אפילו אם הוא לא הכי בריא בעולם, אבל המידע חייב להיות זמין לציבור.

בארץ אין סיכוי שהדברים יקרו, לצערי. כאן עסוקים נבחרי העם בלהציל את הישבנים שלהם מוועדת חקירה כזאת או אחרת, וכשהם מתפנים מעיסוקיהם, הם משתכרים והולכים מכות בברים, כדי להוריד קצת מהמתח ולשחרר לחצים. מי שיש לו כמה דקות פנויות מהפעילויות המעשירות האלה, מחפש את החוקים הכי מעוררי סערה והכי קלים לחקיקה (אבל לעולם לא לאכיפה), כדי לקבל עוד כמה דקות מסך, צג או שורות על נייר לעיטוף דגים.

במקום לחוקק חוק שיחייב מסעדות לדווח ללקוחות שלהם על מרכיבים אלרגניים במנות שהן מגישות, להסדיר דברים כמו גודל מנות ולסמן תכולה בצורה הוגנת על גבי כוסות, עסוקים נבחרי הציבור בשאלה עד מתי אפשר יהיה לשתות יין, בירה או וודקה בפיקניק על שפת הים או בפארק.

סימון ערך קלורי של מנות לא צריך להיות מסובך מדי, או יקר: אנליזה של מנה עולה כמה מאות שקלים ופה לא מדובר בארצות הברית: סניפי רשתות המזון המהיר הם לא היכלות הסעדה ענקיים: שלט אחד או שניים בכל סניף בהחלט יספיקו, וכך הציבור יהיה מודע למה שהוא אוכל.

למען ההגינות יש לציין שרשתות המזון המהיר מציעות היום אלטרנטיבות למנות עתירות השומן והקלוריות שלהן. אבל עדיין, אין לנו היום דרך לדעת אילו מהמנות הן הרזות או המזינות ביותר. יכול להיות שארוחת הבוקר של רשת בתי קפה א' תהיה עשירה יותר בקלוריות מהארוחה המקבילה של רשת ב', גם אם יש בה רק "מוזלי ביוגורט עם מיץ תפוזים" -במיץ תפוזים יש לא מעט סוכר, ועדיין לא דיברנו על איכות היוגורטים ועל מה שהם מכילים - נושא חביב כשלעצמו.

הצלחנו להביא לשינוי במדיניות החקיקה הצרכנית בנוגע להקטנת אריזות – דיברתי על המיונז של הלמנ'ס למשל, כבר לפני כמה וכמה חודשים. אף אחד לא מדבר על הקטנת צלחות ההגשה במסעדות, או אריזות המזון המהיר ("תראה איזה המבורגר קטן, בפעם הבאה אני מזמין דאבל"), מה שגם היה תורם להקטנת הקפי המותניים, אבל יש באמת דברים שאפשר לעשות, בלי מאמץ גדול.