שתף קטע נבחר

אהוב יקר, אתה מפתח הלב שלי

ראשונה היתה התשוקה. ערגה מטורפת להרגיש אותך, לנשום אותך, שהתעוררה כבר ברגע הראשון והפכה ללהבה בבילוי המשותף יחד. אני מרגישה שיש בינינו חיבור נדיר, שמתקיים מעבר לזמן ולמקום. השגחה עליונה הפגישה בינינו, גם אם החמיצה באי-אלה שנים, ובסופו של דבר, לא יודעת מתי, האהבה הזו תנצח. מכתב מאשה נשואה למאהב נשוי

יש ספר ילדים, "מפתח הלב", על צרור מפתחות אבוד, שפותח דלתות למקומות שונים - בית, משרד ועוד. אבל המפתח החשוב מכל הוא תמונתו של ילד המחוברת לצרור, הפותחת את לב הוריו. כזה אתה, מפתח הלב שלי. איש לפניך לא מצא מסילות ללבי, ואתה עשית זאת בקלות, ובמהירות הבזק.

 

ידעתי זאת מהרגע הראשון. בשיחת הטלפון הקצרה בינינו לפני יותר משנתיים כבר נזרעו הזרעים, והם נבטו וצימחו גבעולים ועלים ברגע אחד - רגע פגישתנו הראשונה פנים אל פנים. אז, עם פחית הקולה. נכנסת לחדר, ואני הרגשתי שהיכה בי ברק, שנכבשתי בסערה. מה שנדמה בעיניי באותה עת כהתאהבות חיננית ובת חלוף כשל בת טיפש עשרה הלך והתעצם במשך הזמן, העמיק, התרחב וקיבל פנים רבות. הוא הפך לאהבה גדולה וחזקה, סוערת וממלאת, שעדיין לא הגיעה למלוא היקפה ועוצמתה. מחוזות רבים עוד לפניה.

 

איתך הרגשתי בטוחה כמו שלא הרגשתי מעולם

כבר בהתחלה הבנתי שיש כאן חיבור מיוחד, קוסמי כמעט. שזה הדבר הנכון. בראשונה בחיי הרגשתי שהגעתי הביתה. איתך הרגשתי בטוחה, כמו שלא הרגשתי מעולם. כל חומות ההגנה שלי נפלו, ואיתן הצורך להיות דרוכה, ערנית, אחראית. הפקדתי והפקרתי את עצמי בידיך. לא הכרתי אותך, אבל ידעתי מיד שאפשר לסמוך עליך בעיניים עצומות. שתדאג לי. הבנתי זאת כבר בטלפון הבוקר, כשהצעת, בלי שתכיר אותי באמת, "קחי סנדוויץ' קטן".

 

ראשונה היתה התשוקה. אותה ערגה מטורפת לגעת בך, להרגיש אותך, לנשום אותך, שהתעוררה כבר ברגע הראשון והפכה ללהבה בבילוי המשותף יחד. עכשיו מותר לגלות ששבתי הביתה לפנות ערב רועדת כולי, רטובה לגמרי, מבולבלת מעוצמת התחושות שלא חוויתי דומות להן מעולם קודם לכן. תשוקה שגורמת לי פיק ברכיים וממיסה אותי כשאני רואה אותך.

 

התשוקה הזו לא שככה, אלא רק התעצמה. היא לא יודעת שובע, ולא חלפה, ולא כבתה, ולא קמלה - לא אחרי שנגעת בידי בעת שנפרדנו לשלום ליד חנות הגלידה למחרת, ולא אחרי שנישקתי אותך בחטף במכונית ליד מאפיית הלחם, ולא כשאמרת לי "אם תלקקי את השפתיים אנשק אותך" במכונית, כשהתנשקנו בראשונה באמת במלוא התאווה והרגשתי את חום ידך על בטני, חזי וערוותי. לא אחרי השיחות האינסופיות, ולא אחרי הפעם הראשונה המרגשת שהיינו לבדנו במיטה, ולא אחרי שנתיים של חוויות משותפות ומימוש פנטזיות שונות. היא שרירה וקיימת ועולה כפורחת.

 

אבל אין די במשיכה, גם אם היא בוערת ויוקדת כשלי, כדי להחזיק מערכת יחסים. שלנו שורדת משום שיש בה הרבה יותר. השיחות איתך בהתחלה, ועוד הרבה יותר אחר כך, הבהירו לי שתמו חיפושיי, מצאתי את מה שתמיד רציתי וחיפשתי בנרות - את התאום שלי בעולם, את האהבה האמיתית.

 

כמעט בלי מילים, לקרוא אותי כספר פתוח

עד שפגשתי אותך לא ידעתי שאפשר לדבר כך עם גבר, לא תיארתי לי שיש מישהו בעולם שיכול להבין אותי במדויק, באמת, כמעט בלי מילים, לקרוא אותי כספר פתוח, לזהות מה מפעיל אותי, מה משמח אותי, מה מעציב אותי, ולפצח את מחשבותיי. אני זוכרת שבפגישה גלויית לב עם החברה הכי טובה שלי, אמרתי לה שמצאתי את החצי השני שלי, שאתה הוא אני רק ממין זכר. אמרתי שכבר ויתרתי על הרעיון שיכול להיות מישהו כמוך, והנה הופעת.

 

בהתחלה עוד הדחקתי, ניסיתי להתכחש, חשבתי שהתבלבלתי, שזה יחלוף עם הזמן. אבל בפנים ידעתי שאני אוהבת אותך אהבת נפש. אהבה טהורה וזכה, שלא ידעתי שהיא קיימת בכלל.

 

לא סתם קראתי לך "גבר אמיתי". כזה אתה. חכם, מעניין, רגיש וחם. לא הכרתי מימיי מישהו עם נשמה גדולה משלך. אתה מקשיב לי בתשומת לב מירבית, זוכר כל פרט, נותן עצות ומעודד במינון ובזמן הנכון, תומך בי ברגעים קשים, ולעולם לא מרמה. תמיד נאמן לאמת, ישר, כן והוגן. גם אם לא תמיד נעים לשמוע. אתה מתייחס אליי במלוא הרצינות, מעריך ומכבד אותי, אבל גם רואה בי דברים שאיש לפניך לא ציין.

 

אלף שעות במכון הכושר ואלף ספרי פסיכולוגיה לא חיזקו את נשיותי כמוך. איתך אני מרגישה נחשקת, אהובה. לעולם לא אשכח את כל מחוותיך הנפלאות - השמעת לי בטלפון שירים מתוך מחזות זמר ידועים, שאליהם הלכת עם ילדיך; פינקת אותי בארוחת צהריים חמה מעשה ידיך שהגיעה אליי עם שליח, קנית לי טבעת בניכר (אני לא מרשה לאיש לגעת בה) ודיברת איתי משם. אפילו בזמן חופשה משפחתית התעניינת בשלומי. איש לא נהג בי כך לפניך. ועוד לא אמרתי דבר על המילים. אוי, נהרות המילים היפות, והאיגרות, בימי חול ולרגל אירועים. אתה פשוט חושב עליי, וזו הרגשה נפלאה.

 

נחשפתי בפניך לחלוטין, לא השארתי פינה נסתרת

כמו בצל, קילפת אותי מגלדיי. נגעת בליבה שלי. נחשפתי בפניך לחלוטין, לא השארתי פינה נסתרת. לא יכולתי לעשות זאת עם איש לפניך. אמרתי בעל פה, ואני אומרת כאן שוב - נתתי לך את כולי. אתה לימדת אותי להרגיש, לדבר כשכואב, לתקשר. לימדת אותי לאהוב מכל הלב. לימדת אותי מה זו אהבה. איתך גיליתי כמה הרבה יותר נעים לתת. אתה האדם הראשון שאני חושבת עליו כשקורה לי משהו, לך אני רוצה לספר הכל. יש רגעים שאני פשוט רוצה להשתחל לתוך גופך, להרגיש אותך מבפנים. אתה הקמיע שלי, ידיד הנפש שלי.

 

כשהזכרת פעם שהיתה לך פנטזיה מטורפת על ילד משותף, ואמרתי שגם לי, הבנתי פתאום את ההבדל בין הכמיהה לילד לבין כמיהה לילד ממישהו מסוים. אני רוצה להיות איתך כל הזמן. כל החיים. אני רוצה לשמוע איתך מוזיקה קיטשית וגם ללכת להצגות. אני רוצה להתמזמז איתך ברכבת, וברכבל לפסגת האלפים, ובכל מקום בעולם. אני רוצה לבשל יחד ולהאכיל אותך מכף ידי. אני פשוט רוצה להיות איתך.

 

אני מרגישה שמה שיש בינינו הוא חיבור נדיר, שמתקיים מעבר לזמן ולמקום. שהוא מה שנקרא "זיווג משמיים". שהשגחה עליונה הפגישה בינינו, גם אם החמיצה באי-אלה שנים. שבסופו של דבר, לא יודעת מתי, האהבה הזו תוכל למציאות. בלבי אני יודעת שזה יקרה.

 

לפני כמה ימים, בשיא ייאושי, הרגשתי שהרעיון המתאים ביותר למה שכתבתי כאן הוא "מנגד תראה את הארץ". אבל אז נזכרתי שאתה לימדת אותי לא להיות צינית וממורמרת, ולהסתכל על חצי הכוס המלאה. אתה לימדת אותי להיות אופטימית. וכך אני בוחרת לעשות.

 

אוהבת תמיד,

 

נערתך

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
איש לפניך לא מצא מסילות ללבי
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים