מעבדות לחירות: אתר חדש למען עובדי הקבלן

עם יד על הלב, כמה מכם יודעים את שמה של האישה שמנקה את משרדכם, או את שמו של המאבטח בכניסה לבניין בו אתם עובדים? ובכלל, מתי בפעם האחרונה אמרתם להם שלום? התשובה המטרידה לשאלות הללו היא שהביאה את פעילי עמותת "במעגלי צדק" להקים אתר למען 200,000 עובדי חברות הקבלן, או כפי שהם מכונים בפיהם "העובדים השקופים". לפי ההערכות, מדובר ב-10% מכלל המועסקים במשק, מספר שאמור להעכיר את שלוותו של כל אדם במדינה מתוקנת. 

"ניגוד אינטרסים בתפקיד המדינה". עובדי ניקיון (צילום ארכיון: דודי וקנין) 

"כל-אחד מאיתנו יכול להשפיע"

בספר החוקים של מדינת ישראל קיימים 19 חוקים שנועדו להסדיר את שוק העבודה ולהגן על זכויותיהם של העובדים: חוק שכר המינימום, חוק עבודת נשים, חוק הודעה לעובד, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות וכן, גם חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם. "הבעיה היא לא בהכרח במישור החקיקתי, אלא בעובדה הבסיסית שהמדינה לא חושבת שיש לה אינטרס אמיתי לשפר את מצב העובדים", מתקומם שמולי בינג, ממקימי העמותה. "המצב האבסורד נובע מכך שהמדינה מחזיקה בשני תפקידים שיש ביניהם ניגוד אינטרסים-כביכול: מצד אחד היא הרגולטור האחראי על אכיפת חוקי העבודה, ומצד שני היא המעסיק הכי גדול במשק".

בינג מסכים עם הקביעה כי במדינת ישראל שנת 2007 אין כמעט אדם שלא שמע על סוגיית עובדי חברות הקבלן, "אך האם משהו השתנה במציאות העבודה של אותם עשרות אלפים?", הוא שואל. התשובה, לדבריו, שלילית ומדאיגה. "הרעיון באתר החדש הוא לפנות לאדם הפרטי. המטרה היא לא רק להעלות את המודעות אלא גם לגייס אותו, במינימום השקעה, למאבק". בינג  

מפנטז על היום שבו אלפי אנשים יגלשו לאתר, וידווחו באמצעות טופםס מיוחד על תנאי העסקת עובדי חברות הקבלן במקום עבודתם. "אנחנו כבר נשגר את הפנייה הלאה", הוא מבטיח.

"הבעיה המרכזית נובעת מכך שלאותם עובדים אין מושג מהן זכויותיהם. לכן עלינו להירתם למענם", הוא ממשיך. אחת ממעלותיו של האתר החדש היא מצגת הכוללת הסבר על תלוש השכר, שמטרתה לסייע בפיענוח הסעיפים השונים המופיעים בו. עם זאת, המצגת עלולה להישאר חידה למי שמתקשה בעברית. "כרגע האתר קיים רק בשפה העברית, אבל ברור שנצטרך להוסיף הסברים בשפות אחרות", ממהר בינג להסביר. "מרבית עובדי הקבלן הם אנשים השייכים לקבוצות מוחלשות באוכלוסייה, בדרך-כלל מהמגזר הערבי או עולים חדשים".  

"המדינה עושקת - ואז מיתממת"

ב-11 בדצמבר 2006 התקיים דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת בנושא עובדי חברות הקבלן. על שולחן הוועדה הונח מסמך שחובר על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בו נקבע כי "הפרת חוקי העבודה ופגיעה בזכויות עובדים הן נורמות שכיחות ומושרשות היטב בחברה הישראלית". לטענת מחברי המסמך, הדבר אינו נובעת מהיעדר חקיקה, אלא מאכיפה לקויה ותרבות העסקה פוגענית. "מעסיקים רבים רואים בחוקי העבודה המלצות ולא הוראות מחייבות שיש לפעול על-פיהן", הם כותבים. מיהם אותם מעסיקים? במסמך אין להם זכר.

בינג מפנה אצבע מאשימה כלפי המדינה, שלטענתו יוצרת מצב שבו חברות הקבלן 'נאלצות' לעשוק את עובדיהן. "כשאנחנו מדברים על 'המדינה', הכוונה לכל הגופים שמקבלים ממנה מימון: הרשויות המקומיות, מוסדות חינוך, אפילו קופות החולים או מקומות כמו "יד ושם". הרשימה מאוד ארוכה וכוללת מאות גופים

שמעסיקים עובדי חברות קבלן, בדרך-כלל בתפקידי ניקיון או אבטחה", הוא מבהיר. בעקבות פניית העמותה, הודיעה שרת החינוך יולי תמיר כי משרדה יחל לפקח על חברות הקבלן אותן הוא מעסיק, אך למרות ההישג בינג טוען שהדרך עוד ארוכה.

הבעיה, לדבריו, נעוצה כבר בשלב המכרזים. "המדינה קובעת מחיר מקסימלי שאותו היא מוכנה לשלם. לרוב, מדובר במחיר מאוד נמוך, שעשוי לרדת עוד כשהמהלך מגיע לידי הרשות המבצעת את המכרז". התוצאה: חברת קבלן המבקשת להתמודד במכרז מתחייבת למחיר מקסימום נמוך ממילא, שמקטין מאוד את אפשרויות הרווח שלה. במילים אחרות, קבלן כוח אדם שרוצה להרוויח, והרי כולם רוצים, 'חייב' לקזז את העלויות מתנאי העובד שלו.

"המדינה מתנערת מאחריות ואומרת 'היה מכרז, חברה מסוימת זכתה בו - ומנקודה זו ואילך אין לי אחריות על העובדים'", מתאר בינג, אך לדבריו זוהי "היתממות אכזרית". הוא משוכנע כי השורה התחתונה של ההעסקה הנצלנית תהיה מרה מאוד וגם יקרה להחריד. "מדובר באנשים שאין להם שם ואין להם פנים. הם חסרי זכויות, תלויים לחלוטין במעביד שלהם ונטולי פנסיה. ביום שבו ייצאו לגמלאות הם יזדקקו לקצבת ביטוח לאומי ולהשלמת הכנסה - מה שיעלה למדינה יותר. בפסח אנו מדברים על מושג העבדות", בינג מסכם. "אולי זו ההזדמנות להזכיר שהעבדות לא תמה. בעולם המודרני ישנם עדיין עבדים - ובכוחנו להוציאם לחירות".

• לדיווח על הפרת זכויות עובדי הקבלן במקום עבודתכם לחצו כאן