עוברי אורח ופגועי הנפש מציירים ביחד

יום שישי, באופן מסורתי, עמוס בעוברים ושבים ברחוב שינקין בתל אביב. יש מי שמנצל את שעות הצהריים לישיבה בבתי הקפה, יש שעוברים מחנות לחנות כדי לא לפספס את זוג הנעליים העדכני שיצא אל השוק ויש גם מי שסתם בא כדי לראות ולהיראות. היום ניצלו רבים את הביקור ברחוב כדי לסור למתנ"ס הקהילתי, שם הוצב לוח ענק בגודל 4X1.80 מטר, עליו מזומנים המבקרים לצייר כאוות נפשם - שמש, ילד צוחק, כוכב, עפיפון, דג, הכל הולך.

אבל לא מדובר בסתם פרץ אמנותי. הלוח הענק הוא חלק מפרוייקט מיוחד של חברת המתנ"סים ותוכנית "עמיתים" לשילוב פגועי נפש בחברה. בציור הצבעוני שיתפו פעולה תושבים מן השורה ופגועי נפש שציירו זה לצד זה. כשמסתכלים על התוצאה לא ניתן להבחין מי צייר מה, והציורים מתגבשים ליצירה אחת.

פרפרים לצד אנשים (צילום: עופר עמרם)

"תוכנית עמיתים לא מתמקדת בטיפול הרפואי, אלא בשילובם של נפגעי נפש בחברה. הפעילים בתוכנית מנסים להוכיח, הן לחברה והן לנפגעים עצמם, שלא צריך להתמקד באירוע טראומתי או בטיפול שהם נוטלים, אלא בהיותם בני אנוש", אומר מנהל התוכנית רוני מדמון. "הרבה פעמים עבדתי עם נפגעי נפש וכחלק מהעבודה יצאתי איתם לשתות קפה או למסיבות. צריך לזכור שיש הרבה ביניהם שלפני המשבר הם ניהלו חיים רגילים לחלוטין - קריירה, חיי אהבה וכולי".

נורה קרלטון, מרכזת התוכנית מספרת: "לאוכלוסייה שמגיעה אליי יש המון רצון להשתלב, ובכל זאת יש להם צרכים מיוחדים. לפעמים הם חשים בושה ומנסים להסתיר את המחלה משום שהם חוששים שאם זה יתגלה - הם ייתקלו בסטיגמות וסטריאוטיפים, כשאלו קיימים לא מרוע אלא מבורות".

קולות מגיל 5

הודיה, בת 21 מתל אביב, מעידה על עצמה שהיא "קצת משוגעת". לדבריה, מאז גיל 5 היא שומעת קולות, והם נשארו איתה כל החיים. למרות שעוד בהיותה ילדה הבינה שמשהו לא בסדר איתה, היא ניהלה חיים כפולים - מצד אחד ניסתה להתנהג מול כל הסובבים אותה כאילו דבר לא חריג, ומצד שני חיה בהתמודדות מתמדת עם הידיעה שהיא חריגה.

יצירה חדשה ומקורית. הודיה מציירת (צילום: עופר עמרם)

"ההורים שלי מודעים לבעיה, אבל תמיד חשבו שמספיק לעטוף אותי באהבה ולנסות לקבל אותי כמו שאני, וזה יעבור מעצמו", היא מספרת. "זה לא נכון. צריכים לטפל בזה. המצב הזה מאוד השפיע על חיי, למדתי להסתיר ועצם ניסיון ההסתרה היה המרכז של החיים שלי".

בשנה וחצי האחרונות נמצאת הודיה בטיפול של פסיכולוגית, ובמקביל היא נוטלת תרופות. היום היא לא מסתירה את הבעיה שעמה היא מתמודדת. "כשאני משתגעת, אני מדברת לעצמי ומתחילה לדבר עם אנשים שאני לא מכירה. אני מסתובבת ברחוב כי אני לא מצליחה להישאר במקום סגור. אבל זה הפך להיות חלק מהאישיות שלי ואני מספרת לכולם שאני משוגעת. אנשים שמכירים אותי יודעים את זה. אני מרשה לעצמי כי זה חלק ממני, וגם כי עכשיו אני מרגישה שאני בסדר".