סרט: קברן, מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?

הצצה מעניינת לחיים שכאלה מנסה לספק לנו הבמאי שלום הגר בסרטו הדוקומנטרי "מלא רחמים". במהלך הסרט נחשף הצופה לחייו של גבי שיינין, איש חברה קדישא בירושלים, כפי שתועדו על ידי הבמאי לאורך שלוש שנים וחצי.

הצצה נדירה לחייו של איש חבר'ה קדישא (שלום הגר)

שיינין, אינו "סתם" עוד דתי כיפה סרוגה מהרובע, שעובד בחברה קדישא. למרות החזות המפד"לניקית החביבה והסטנדרטית, מתברר לנו במהלך הסרט כי שיינין הוא הוא זה שעושה את ה"עבודה השחורה", הקשה והעלומה שכרוכה בנפטרים: ניקוי הגופה, טהרתה, כיסויה בתכריכים, ועד נשיאתה והורדתה לקבר הטרי. המצלמה של הגר חודרת למקומות מעניינים ואפשר לומר, במגבלות הסיטואציה, גם סנסציוניים.

אך למרות הסצינות המפתיעות בחדירותן, 'מלא רחמים' לא באמת מצליח להעביר לנו איך זה מרגיש וחושב להיות אדם שמקבל את המשכורת שלו בתמורה להתעסקות עם המתים. לאורך הסרט נדמה כי הבמאי מנסה לחלץ משיינין תובנות פילוסופיות ודרמטיות על המוות, ואילו האחרון מתעקש שלא לספק את הסחורה, ונצמד בעקביות לדמות העובד הסטנדרטי שרק מחכה שיום העובדה שלו יסתיים.

עבודה זו עבודה זו עבודה

למעשה, הסוגייה הכי מעניינת בסרט מועלית דווקא על ידי אשתו של גבי, שאומרת כי לדעתה ילדיה יצאו בריאים בנפשם למרות העיסוק הלא רגיל של בעלה. ההתעקשות של הגר לקבל תשובות, לעיתים צהבהבות, מעוררת לאחר זמן מסוים אי נוחות בקרב הצופים. התחושה היא שהוא מנסה בכל דרך, לעיתים בצורה ילדותית משהו, לקבל תשובות לשאלות שלרובנו ברור שקשה מאד, ואולי בלתי אפשרי לענות עליהן.

עם זאת, למרות שהבמאי לא מצליח לספק איזו הצהרה מרתקת שאי אפשר למות בשקט בלעדיה, הרי שגם החשיפה לעולם לא מוכר של קברן מקצועי היא כשלעצמה דבר מעניין ושווה צפייה.

הסרט "מלא רחמים" הוקרן בפסטיבל ירושלים לקולנוע 2006 ובחודשים האחרונים מוקרן מסחרית ב"אוזן השלישית" בתל אביב ובירושלים