אם פעם השתתפתם בהצבעה כזו, דעו לכם שהייתם שותפים לתהליך דמוקרטי של בחירות.
חישבו על מצב שבו "מלכת הכיתה" מחליטה לקנות משהו אחר, בלי להתחשב בדעה של האחרים. מעצבן, נכון? כדאי לזכור שיש מדינות בעולם, מדינות לא דמוקרטיות, שזהו המצב אצלן.
אבל הדברים לא פשוטים עד כדי כך: בחירות הן עסק מורכב ביותר.
הדמוקרטיה הראשונה בעולם הונהגה ביוון, בעיר אתונה. כל האזרחים נהגו להגיע לאסיפה משותפת ולהחליט יחד על החוקים החדשים שדרושים לחברה. במדינות הגדולות של ימינו השיטה הזו לא קיימת יותר: נסו לדמיין מצב שבו אוספים את כל אזרחי המדינה למקום אחד כדי לקיים אסיפה, ומיד תבינו למה...
הדמוקרטיה של ימינו פועלת לפי שיטת בחירות ייצוגיות. מה זה אומר? שאנחנו, האזרחים הפשוטים, בוחרים לנו מישהו שייצג את הדיעה שלנו באסיפת קבלת ההחלטות. אדם אחד הופך להיות נציג של הרבה אנשים שבחרו בו להשמיע את קולם. ואם זה נשמע לכם פשוט, עכשיו מגיע ההסבר המסובך. שנסו מותניים, כרו אוזניים ושימו לב היטב.
במדינות שונות ברחבי העולם יש שיטות שונות של בחירות. אנחנו ננסה להבין את שיטת הבחירות הישראלית. אצלנו מצביעים האזרחים בפתקים שעליהם כתובים שמות המפלגות. אחרי ספירת הפתקים (שנקראים גם "קולות") מחשבים כמה נציגים מכל מפלגה יישבו בכנסת, שהיא בית הנבחרים של מדינת ישראל ובה 120 חברים.
למי מותר להצביע? למי מותר להיבחר? איך מחליטים כמה נציגים ייבחרו מתוך כל מפלגה? התשובות לשאלות אלה נמצאות בעקרונות שעל פיהם מתנהלות הבחירות בישראל. בואו נכיר את העקרונות האלה.
בניין הכנסת. בית הנבחרים של ישראל (צילום: גבי מנשה)
נניח שכל בית הספר שלכם מרוצה מאוד מאחד התלמידים שפועל למען כולם. האם אפשר לבחור אותו גם לכנסת? התשובה היא לא. על פי עקרון הבחירות הכלליות אפשר לבחור רק באזרחים ישראלים שהם בני 21 ומעלה. ובנוסף, ילדים אינם מורשים לבחור. אפשר להתחיל להשתתף בבחירות בגיל 18. וכל מי שהוא בן 18 ומעלה יכול להצביע? גם אסירים ופושעים? תתפלאו, אבל התשובה היא כן. זהו המצב בישראל, אם כי ישנן מדינות שמונעות מחלק מהאסירים להצביע.
היום ברוב המדינות הדמוקרטיות מותר לכל אזרח בוגר להצביע, ולא משנה אם הוא איש או אישה, יהודי או נוצרי או אם הוא שחום עור או בלונדיני. זה אינו דבר מובן מאליו. בארצות הברית ניתנה זכות ההצבעה לשחורים רק בתום מלחמת האזרחים, בסוף המאה ה-19. ובשווייץ, עד שנת 1971, נשים לא הורשו לבחור!
לפי השיטה הקיימת, מדינת ישראל כולה היא אזור בחירות אחד. האזרחים מצביעים בעד מפלגות שונות המתמודדות בכל רחבי המדינה. יש מדינות שבהן מצביעים אזרחים בעד נציגים ממקום מגוריהם. זו השיטה האזורית. כך לדוגמה, אם היו בישראל בחירות אזוריות, היו מתקיימות בחירות נפרדות בכל אזור במדינה והנציגים הנבחרים מכל אזור היו מרכיבים יחד את הכנסת. מדי פעם עולה בישראל הרעיון של בחירות אזוריות. אלה שבעד הרעיון טוענים כי נציג האזור יפעל יותר למען הבוחרים שלו.
עיקרון השוויון פירושו שקול (או פתק) של אזרח אחד שווה בדיוק לקול של אזרח אחר. עני שווה לעשיר, גבר שווה לאישה, ולא-משכיל שווה לפרופסור. כאשר נספרים הקולות אי אפשר לדעת מי הצביע מה ולכן הקולות שווים זה לזה.
האם אפשר להשפיע על הבחירה של האזרחים? ודאי שכן. לפני הבחירות עורכים תעמולה בטלוויזיה, בעיתונים, בשלטי פרסומות ברחובות ועוד. מטרת התעמולה של כל מפלגה היא לשכנע את האזרחים להצביע בעדה. אבל בסופו של דבר, ההצבעה היא אישית ואף אחד לא אמור לדעת מה הצביע כל אזרח. איך מבטיחים את זה?
החשאיות מובטחת (צילום: אמיר כהן)
ביום הבחירות מגיעים המצביעים למרכזי הצבעה ברחבי הארץ וכל אחד מהם נרשם ומקבל מעטפה. הוא נכנס אל מאחורי וילון ובוחר פתק מבין מבחר הפתקים שלפניו. את הפתק שעליו שם המפלגה הוא מכניס למעטפה ואת המעטפה הוא משלשל לתוך קופסת ההצבעה הנקראת "קלפי". בשיטה זו אין אפשרות לדעת באיזה פתק בחר המצביע ואי אפשר להשפיע עליו לבחור דווקא בפתק מסוים. החשאיות מובטחת!
איך מחליטים בסופו של דבר כמה חברי כנסת יבחרו מכל מפלגה? על פי עקרון היחסיות. עקרון זה קובע שאחוז המצביעים עבור מפלגה מסוימת יקבע כמה חברים ייצגו אותה בכנסת. לדוגמה, אם 20 אחוז מהמצביעים בחרו במפלגה מסוימת, 20 אחוז מחברי הכנסת יהיו מאותה מפלגה. 20 אחוזים מ-120 חברי כנסת פירושו 24 חברים.
החישוב של מספר הקולות הדרושים עבור קבלת כסא בכנסת הוא מורכב.
מספר הקולות הזה נקרא "מנדט" ומדובר בממוצע בכמה עשרות אלפי קולות. בימים שאחרי הבחירות, תוכלו לשמוע בתקשורת את השאלה: כמה מנדטים קיבלה כל מפלגה בבחירות? כלומר, כמה חברי כנסת יהיו לה.
בכל מערכת בחירות יש מפלגות שעבורן מצביעים אלפי אנשים, אולם אם המפלגה לא קיבלה לפחות מספר מסוים של קולות, היא לא תוכל להכניס לכנסת חבר מטעמה. על מפלגה כזו נאמר שהיא לא עברה את "אחוז החסימה", כלומר את מינימום הקולות הדרוש.
אחרי שמחשבים כיצד יחולקו ה"מנדטים" בין המפלגות וכיצד תורכב הכנסת, בוחרת הכנסת את ראש הממשלה אבל זה כבר סיפור אחר.
אם החזקתם יפה מעמד וקראתם את כל המידע שכתוב כאן, יכול להיות שעכשיו אתם עייפים ואומרים לעצמכם – מי בכלל צריך את כל הבלגן הזה. ובכן – אתם! בזכות השלטון הדמוקרטי כל אחד ואחד מאיתנו יכול להשפיע על אורח החיים שלנו במדינה.
בעוד כמה שנים, כשיגיע תורכם להצביע בבחירות, זיכרו שזו ההזדמנות שלכם להגיד את מה שאתם רוצים שיישמע בארבע השנים הבאות. בשביל זה צריך להתעניין, ללמוד ולהבין. כי בדמוקרטיה - גם לראש הכי קטן, יש קול גדול.
בחירות בישראל, במדינת ישראל נהוגה שיטת בחירות יחסית-ארצית. הבחירות נערכות ככלל כל ארבע שנים. שיטת הבחירות מושתתת על שלושה חוקים עיקריים: חוק יסוד הכנסת, 1958, חוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), 1969 וחוק המפלגות, 1992.ערך מתוך אנצ' ynet.
לערך המלא - לחצו כאן
דמוקרטיה, (מיוונית: kratos=שלטון, demos=העם), צורת משטר, בה העם הוא הריבון של עצמו והוא הקובע את הדרכים לניהולה של המדינה או הקהילה (בין באורח ישיר ובין באמצעות נציגים נבחרים). במשטר דמוקרטי אמורים להישמר כללי הצדק הטבעי, חירויות הפרט וזכויותיו. ערך מתוך אנצ' ynet.
לערך המלא - לחצו כאן
ראשי ממשלות ישראל - מדוד בן-גוריון ועד בנימין נתניהו, רשימת ראשי ממשלות ישראל, מקום המדינה ועד ימינו, על פי שנות כהונתם. פרויקט מיוחד באתר הכיתה האינטראקטיבית
לעמוד הפרויקט – לחצו כאן
נשיאי מדינת ישראל - נשיא מדינת ישראל הוא האישיות המכהנת באופן רשמי בראש מדינת ישראל. הנשיא אינו חלק משלוש הרשויות ומעמדו הוא א-פוליטי וממלכתי. פרויקט מיוחד באתר הכיתה האינטראקטיבית.
לעמוד הפרויקט – לחצו כאן
מבנה השלטון בישראל - המשטר במדינת ישראל מושתת על פעולתן של שלוש רשויות: הכנסת, הממשלה ומערכת המשפט. אילו יחסי גומלין מקיימות הרשויות בינן לבין עצמן? פרויקט מיוחד באתר הכיתה האינטראקטיבית.
לעמוד הפרויקט – לחצו כאן
