שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    זכות הציבור לדעת: "אוניברסיטה בעם" לכו-לם
    התלמידים: נפגעות אלימות, בני-נוער בסיכון, נרקומנים שנגמלו ואסירים לשעבר. המרצים: סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטת תל-אביב. המסגרת: "אוניברסיטה בעם", שאת ספסליה חובשים צעירים ומבוגרים שלא העלו בדעתם ללמוד באקדמיה. "המפגש יוצר שינוי מדהים בחיי המשתתפים", מעידה היוזמת ד"ר עדי קול

    בשעות הערב, כשמרבית כיתות הלימוד באוניברסיטת תל-אביב ריקות מאדם, מתחילים לזרום אליה תלמידי "אוניברסיטת הצללים" הפועלת במוסד בשנתיים האחרונות. אט-אט מתמלאים חדרי הפקולטות לרפואה ומשפטים בתלמידי פרויקט "אוניברסיטה בעם", צעירים ומבוגרים נטולי השכלה שמעולם לא העלו בדעתם שיום אחד ילמדו באוניברסיטה. במקביל, הסטודנטים שזה עתה סיימו עוד יום לימודים חוזרים אל הכיתות - אך הפעם כמרצים. "אוכלוסיית התלמידים שלנו מגוונת מאוד", מבהירה ד"ר עדי קול (31), יוזמת ומקימת הפרויקט. "יש ביניהם נשים נפגעות אלימות, מכורים שנגמלו מסמים, בני-נוער במצבי סיכון, נוער עולה וגם מבוגרים שהורשעו בעבירות אלימות. כולם מגיעים לכאן כחלק מתהליך השיקום שלהם, בצו של שירות המבחן, וכאן הם לומדים שהאקדמיה יכולה לקבל כל-אחד".


    "עולם חדש של אפשרויות". נערים לומדים משפטים (צילום: דנה קופל) 

     

     

    "אוניברסיטת הצללים" יוצאת לדרך

    לפני כשנתיים, אז קול שבה מלימודי הדוקטורט שלה באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, היתה "אוניברסיטה בעם" רק חלום. "כשחזרתי לארץ אחרי ארבע שנות לימודים היה לי רק נייר עמדה שעליו שרטטתי קווים ראשונים לדמותו של הפרויקט, וניסיון שצברתי בהקמת פרויקטים קהילתיים במהלך לימודיי בארץ", היא נזכרת. הניסיון אליו היא מתכוונת הוא מרכז הסיוע המשפטי הירושלמי "ברירה" שיזמה כשהחלה את לימודי התואר הראשון שלה באוניברסיטה העברית, והפעלת תוכנית "דיני רחוב"  בשנתה השנייה ללימודים. 

     

    זמן קצר לאחר נחיתתה בישראל קול הנמרצת נפגשה עם פרופ' אריאל פורת, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, ובהמשך כבשה את לבם של בכירים נוספים כשערכה מסע שידולים והתעקשויות. "הצעתי להם להקים מעין 'אוניברסיטת צללים', בה המרצים יהיו סטודנטים לתואר ראשון שיקבלו קרדיט אקדמי תמורת לימוד אוכלוסיות חלשות", היא משחזרת. "בתום ארבעה חודשי עבודה, שכנוע וגיוס עזרה, שבהם התדפקתי על דלתות רבות, פתחנו את שעריה". הירתמותה של האוניברסיטה, אומרת קול, היתה יוצאת דופן. "תוך זמן קצר הוחלט להעמיד

    לרשותנו את הקרן למפעלות חברתיים שמימנה את שלביו הראשונים של הפרויקט. כיום הוא ניזון מתרומות של אנשים פרטיים, ובמקביל אני עסוקה בחיפוש מתמיד אחר מקורות מימון".  

     

    - מנין הרעיון להקים "אוניבסיטה" כזו?

    "זה חלום ישן שלי", קול מחייכת. "אני זוכרת שנרשמתי ללימודי התואר הראשון במחשבה שאני רוצה לשנות את העולם". בעברה היא עבדה עם נוער עבריין ונוער רחוב, ועבודת הדוקטורט שלה הוקדשה ליחסי הורים וילדים כפי שהם מצטיירים בפסיקות בית המשפט. "התיאוריה שלי בנוגע לשיקום נוער אומרת שכדי לצמצם פערים צריך להגיע גם אל הדור הקודם - ההורים שגידלו אותם בסביבה שלא עודדה לרכוש השכלה. עבורם, הפרויקט הוא היכרות ראשונה עם האקדמיה, מקום שרובם לא חשבו שכף רגלם תדרוך בו, והוא פותח להם עולם חדש של אפשרויות". ההיכרות האישית של קול עם צורכי תלמידיה הניבה גם תוכנית הלימודים התפורה למידותיהם, המתקיימת בקבוצות קטנות ואינטימיות ומספקת יחס אישי לכל-אחד מהם.  


    "המפגש שינה את השקפותיי לגמרי". כאהן מלמדת (צילום: דנה קופל)    

     

     

    "היום אני יודע: ידע הוא אכן כוח"

    לירן נצח (24), סטודנט למשפטים באוניברסיטה ומרצה בפרויקט, מהנהן למשמע התיאוריה. "אני מלמד קבוצת נערים שהורשעו בעבירות שונות, והתהליך שעברנו ביחד פשוט מדהים בעיניי. אני זוכר אותם בתחילת השנה כשהגיעו לכאן כנועים, לא מאמינים בעצמם, כמעט מיואשים ורק עסוקים במציאת דרך לשרוד. זה נשמע כמו קלישאה, אני יודע, אבל היום הם מדברים אחרת. הביטחון העצמי שלהם עלה, חלקם מספרים שהם חולמים להתקבל לאוניברסיטה ואחד התלמידים שלי אפילו הצטרף לגיבוש של סיירת. אני גאה בהם והם חברים שלי", הוא פוסק. ואכן, כשנצח שב לכיתה והנערים מקבלים את פניו בשמחה, כמעט בלתי אפשרי לזהות מיהו המרצה ומיהם התלמידים.

     

    "זו מערכת של שינויים הדדיים", מוסיפה טל כאהן (23), סטודנטית לרפואה המלמדת קבוצת מבוגרים. "הם לומדים ומעריכים את הפרויקט אך גם אנחנו, הסטודנטים, עוברים שינוי. כל חיי התייחסתי ללימודים כאל המשך טבעי של מסלול החיים. היום ברור לי שאני ברת מזל ושהזכות ללמוד לא מובנת מאליה לכולם". למרות האינטנסיביות והמחויבות שדורש הפרויקט, כאהן מעידה שהנגיעה במחוזות אחרים של המציאות הישראלית הופכת את העבודה הקשה לכדאית. "בנסיבות

    שונות לא הייתי פוגשת את האנשים האלה, ובנסיבות אחרות הם לעולם לא היו מגיעים לאוניברסיטה. המפגש הזה לימד אותי המון ושינה את כל השקפתי לגבי הפערים בארץ".

     

    את התמונה משלים מנשה אזום (41), תושב כפר-סבא ותלמיד מצטיין זו השנה השנייה. "למה אני פה? כי הייתי אלים", הוא מעיד בגילוי לב. "הורשעתי בעבירת תקיפה ועל הפרויקט שמעתי מקצינת המבחן שלי. פתאום ניתנה לי ההזדמנות ללמוד משפטים, להכיר את מערכת המשפט ולדעת את זכויותיי. בעבר לא ידעתי מול מה אני מתמודד, הייתי אזרח קטן. היום אני בהחלט יודע וזה נותן לי ביטחון בחיים. הלימודים הולידו בי חשק לנסות לקבל מלגה ולהמשיך ללמוד. היום אני יודע: ידע הוא אכן כוח".

     

    קול, שמביטה בתלמידיה ומוריה בסיפוק, מספרת שאינה מסתפקת באוניברסיטת תל-אביב. "בשלב הבא אני חולמת להריץ את הפרויקט בכל האוניברסיטאות בארץ - ואין סיבה שזה לא יקרה. מדי שבוע מגיעים לכאן 300 אנשים שחייהם השתנו בזכות התוכנית. חלקם התוודו בפנינו שלא הצליחו להירדם לפני השיעור הראשון, אחרים העידו שהמפגש עם הסטודנטים הצטייר כמפחיד בהתחלה, אך המגע בין הקבוצות הוליד רק דברים טובים". ההצלחה, היא מסכמת, הפתיעה אפילו אותה. "אני נדהמת בכל פעם מחדש מהשינוי. נשים שנפגעו מאלימות במשפחה, שכל חייהן חשו מושפלות, מתעוררות עם תחושת גאווה וביטחון, פתאום הן יכולות לעזור לילדיהן בהכנת שיעורי הבית. עבור אדם אחד מדובר בצעד טבעי ופשוט, עבור אחר זוהי לפעמים הגשמת חלום". 

     

    • למידע נוסף באתר פרויקט "אוניברסיטה בעם" לחצו כאן

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "זכות הציבור לדעת: "אוניברסיטה בעם" לכו-לם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "רציתי לשנות את העולם". קול
    צילום: דנה קופל
    "חשק ללמוד". קול ואזום
    צילום: דנה קופל
    "פשוט גאה בהם". המשתתפים
    צילום: דנה קופל
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים