גם לכם נדמה שהילדים רואים יותר מדי טלוויזיה?

הם קמים בבוקר עם השוקו מול הטלוויזיה. הולכים לגן, ובצהריים רואים קלטת. חוזרים הביתה, ולפני הכל רובצים שוב מול המסך. הילדים שלנו, איך לומר זאת, הופכים לאט אבל בטוח לבטטות כורסא. לדברי פרופ' גבי ויימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, ילדים ובני נוער הם היום הצופים הכבדים ביותר מבין מגזרי האוכלוסייה. "הטלוויזיה תופסת חלק כמעט שווה מזמנו של הילד הישראלי לחלק שתופס בית הספר", מוסיפה ד"ר מירה פוירשטיין, מרצה לתקשורת במכללת אורנים, ומכשירה מורים להוראת הטלוויזיה בבתי ספר יסודיים ועל יסודיים.

תכנים אלימים ומיניים

אז מה עושים?

• בוחרים עם הילד מראש את התוכניות שבהן הוא ייצפה ומכבים את הטלוויזיה כשהן מסתיימות.
• מחליטים מראש באיזה שעות מותר לראות טלוויזיה ובאיזה אסור.
• מבהירים לילד את הסיבה להגבלות ומנסים להגיע איתו לסיכומים משותפים המבוססים על הבנה.
• צופים יחד עם הילד, משוחחים איתו ומציעים לו משמעויות נוספות (כמו מה מציאותי ומה לא).
• דואגים לפעילויות פנאי נוספות לילדים.
• אם הילד לא משתכנע, נסו לגייס איש מקצוע (אחות או מורה, למשל), שיסבירו לו את הנזקים האפשריים.
  

הדר קוגל, יועצת משפחתית ומנחה בכירה במכון אדלר, מציעה:

• לפני שאתם מתחילים במהלכי פיקוח, הצטרפו לצפייה, כך תוכלו לדעת בדיוק מה מוצא חן בעיניכם ומה לא, ותהיו מסוגלים לנמק את התנגדותכם.
• אל תלעגו ואל תפסלו – זה רק יעורר את התנגדותם. השתמשו במילה 'לדעתי' כשאתם מדברים על התוכניות האהובות עליהם, והחליטו מראש מה המדיניות אם הילד חולק על דעתכם.
• אסרו בבירור על צפייה בתכנים שלא נראים לכם, במקום לנדנד וליצור כעס ואשמה.
• זכרו שלחלק מהתוכניות שילדכם רואה יש משמעות חברתית בעבורו – זה מה ש"כולם רואים".
• כנסו ישיבה משפחתית ונסו להגיע להבנות משותפות על גבולות בכמות הצפייה ובתכניה.
  

רוצים להבין טוב יותר במה צופים הקטנים? השבוע במדור ילדים של "לאשה": היכרות עם גיבורי המסך לגיל הרך.