הסוציולוגיה של שבטי האינטליגנציה המלאכותית
פרופ' אשר עידן מתווה את קווי היסוד לסוציולוגיה ניהולית של חברות בוטים עתידניות. ומה ההבדל בין פולקסונומיה לבין טקסונומיה?
שבטי האינטליגנציה המלאכותית מסוג בלוג-בוטים, ויקי-בוטים, תג-בוטים וכו', נוצרים על ידי התבונה הקולקטיבית של המונים בתרבות הקוד הפתוח. הם לא נוצרים בפרוייקט אחד , שמוכתב מלמעלה על ידי "גאונים", אלא בוויקי-פרוייקט. לשם כך אנו צריכים מתודולוגיית ניהול חדשה שתארגן בני אדם לעבוד בצורה מבוזרת.
אם כך, אנו זקוקים לסוציולוגיית ארגונים מבוזרים שתהווה את המדע הבסיסי שממנו תיגזר תורת ניהול חדשה בשני מישורים:
- ניהול בני אדם מבוזרים כפי שכבר מתרחש בווב 2.0.
- ניהול בוטים וסוכנים חכמים מבוזרים שיפעלו בווב 3.0.
- ניהול קהילות מעורבות של בני אדם שמדברים עם בוטים שיפעלו בווב 4.0.
מתודולוגיית ניהול זו וסוציולוגיה זו היו חסרות עד להופעת ווב 2.0 ב-2005. ב-2003 מיקרוסופט, IBM, Oracle ו-Sun, היו קצרות רוח ועשו "גרסת לייט" לחזון הרשת הסמנטית של ברנרס לי. הם קראו לזה "Web 1.5" שנקרא שירותי רשת, Web Services. שירות רשת הוא כלי תוכנה שנוסע על פרוטוקול SOAP ומחפשים אותו במחסני UDDI באמצעות שפת USDL.
עשרת הדברות של הסוציולוגיה הניהולית של בוט-לנד
- מילים אינן נשאיות של משמעות אלא רק מצביעות על הבנה משותפת. תורת התמונה של ויטגנשטיין אודות המילים כתמונות של אובייקטים במציאות או של מחשבות, מוחלפת בתורת משחקי השפה שלו. זה מה שאסתר דייסון גילתה ב2007 בהמלצתה
על הפולקסמנטיקה והפולקס-אונטולוגיה של www.FreeBase.com
.
- ידע אינו טענה שמייצגת משהו בעולם, אלא אוסף של קשרים בין יידעים קודמים (פולקס-אפיסטמולוגיה, קונקציוניזם).
- אמת אינה התאמה בין ישים לשוניים למציאות או לעובדות, אלא התאמה בין ישים לשוניים לבין עצמם (פולקס-לוגיקה).
- קטגוריות וקבוצות אינן מייצגות חלוקות טבעיות כלשהן (טקסונומיה, אונטולוגיה) אלא חלוקות מוסכמות (פולקסונומיות).
- המשאבים הקולקטיביים של בוט-לנד הם: ידע קולקטיבי (ויקיפדיה), חשיבה קולקטיבית (פולקסונומיה), חברתיות קולקטיבית (רשת חברתית), "IQ” קולקטיבי, קוגניציה קולקטיבית.
- יש צורך בהפרדה בין היישומים השונים ("הנוירונים") שנושאים מעט חוכמה, לבין החוכמה המבוזרת והפתוחה ברחבי הרשת ("שדה הנוירונים"). יישום בודד לא יכול להיות כל כך חכם, גם כי הוא יעמיס יותר מדי גם על הזיכרון שלו וגם על המעבד שלו. לכן כל יישום טיפש בפועל, יכול אד-הוק ל"משוך" חוכמה מרחבי הרשת. אבל החוכמה היא דינאמית שכן היא משתנה כל הזמן והיא גם פתוחה ומבוזרת שכן היא מתעדכנת על ידי אנשים שונים עם נקודות מבט שונות.
- ליישום בודד יכולה להיות חוכמה מוגבלת וסמנטיקה פשוטה. אולם רק כשנוצרת רשת מינימלית של יישומים, נוצרת חוכמה משמעותית. אז הסמנטיקה המוגבלת הופכת לתיאוריה פרגמטית או תיאוריית קונטקסט. הדבר קיים גם ברשתות ביולגיות (הדי.אנ.איי. הבודד מול החלבון הנוצר מרשת של מולקולות די.אנ.איי, ראה ברבאשי "קישורים: המדע החדש של הרשתות").
הדבר קיים גם ברשתות חברתיות. השפה הטבעית כולה היא רשת שכזו. התרבות החל מאפוסים בעל פה, דרך ציורי מערות ועד למדע המודרני, היא סוג של הפרדה בין המוח המוגבל לבין ההקשרים החדשים הנוצרים מהתבונה הקולקטיבית שקודדה בציורי מערות או בתורת ניוטון.
- השפה היא הבית של האינטליגנציה הקולקטיבית. היוצרים והאנשים החושבים מחוץ למסגרת, הם שומרי הבית. בלעדי יצירה ואומץ לשבור מוסכמות, הבית מתחיל להתנוון ואז אפולו הבירוקרט גובר על דיוניסוס המהפכן (ניטשה). הדיבור הוא פעילות התחזוקה השוטפת של הבית. חשיבה היא הקישור בין האדם לבין האינטליגנציה הקולקטיבית. בחשיבה נוצר הקשר בין השפה לאינטליגנציה הקולקטיבית.
- האינטליגניציה הקולקטיבית הוצרה ללוגיקה יוונית, לרציונאליות רומאית ולטכנולוגיה מערבית. מאז אפלטון, התרבות המערבית שופטת את האינטליגנציה הקולקטיבית בצורה מעוותת כמו אלה שבודקים את יכולת הדג לפי יכולתו לחיות במדבר. אבל המהות "הדגית" מתגלה רק בתוך המים (היידגר).
- ארגונים הם ניסיון להתמודד עם התפוצצות המידע והתפוצצות האוכלוסין. מאז התכנסו נוודי המדבר סביב הנילוס עם התייבשות הסהרה לפני כ-6,000 שנה, חלה עלייה אקספוננציאלית במספר האנשים שצריך לנהל. משבט של כמה עשרות אנשים בנאת מדבר או ביער האפריקאי, לפתע נוצר צורך לנהל מיליונים שהתרכזו סביב הנילוס. אז נוצרו הבירוקרטיות הגדולות, שהפתרון שלהם להתפוצצות המידע והאוכלוסין היה ההירארכיה (הירארכיית הפירמידות וכתב החרטומים המצרית, או הירארכיית טרמינלי הפפירוסים ורשת השבילים הרומית, או הירארכיית המפעל התעשייתי).
אבל ההירארכיה יוצרת פרדוקס: ככל שהארגון גדול יותר הייתה צריכה להיות לו חוכמה קולקטיבית גדולה יותר שהיא סכום החוכמות של הפרטים המרכיבים אותו. אולם בפועל ארגון גדול הופך לטיפש יותר מארגון קטן. עתה בווב 3.0 טוען נובה ספיבק שב"רשת חברתית 3.0", נוצר פתרון לא הירארכי של הפרדוקס: הפתרון הוא הפרדה בין יישומונים לא חכמים לבין החוכמה הקולקטיבית הדינאמית והמבוזרת ברחבי הרשת (ראה סעיף 6 הנ"ל). הפרדה זו מגדילה אקספוננציאלית את ה"איי.קיו. הקולקטיבי" של כל ארגון בין אם זו מדינה או מפעל.
אין חלוקות "טבעיות" או "לוגיות"
אם בוויקיפדיה כל אחד יכול להיות כותב תוכן, באתר del.icio.us כל אחד יכול לעשות משהו הרבה יותר רדיקאלי. הוא יכול למיין את העולם מנקודת מבט אישית. אוסף המיונים האישיים הללו יוצר טקסונומיה קולקטיבית אוניברסאלית לפי העקרונות של "תבונת הנחיל". טקסונומיה שנוצרת מאוסף טקסונומיות אישיות, נקראת פולקסונומיה. (דהיינו, מערכת מיון עממית).
עקרון תבונת הנחיל אומר שכל נמלה יכולה להיות אולי טיפשה אבל הפעולה הקולקטיבית של קן הנמלים היא מאוד חכמה ועולה על כל "מלכת הנמלים" או "האיינשטיין של הנמלים".
בפיסיקת הכאוס קוראים לזה "היווצרות סדר ספונטאני מתוך כאוס". במדעי המדינה ובפילוסופיה פוליטית קוראים לזה "היווצרות סדר ללא שלטון" (א-נרכיה או אי שלטון, כמו שמו-נרכיה היא שלטון יחיד). במתמטיקה קוראים לזה פרקטל הנוצר מתוך רקורסיה. בנוירולוגיה אומרים שהתודעה לא ממוקמת במקום כלשהו במוח, אלא היא תוצאה אמרגנטית הנוצרת מהשלם המוחי הגדול מסכום חלקיו הנוירונים.
ספריה ללא מדפים, ארגון ללא מחלקות, מדינה ללא הפרדות
סוד ההצלחה הראשוני של גוגל נעוץ בכך שהבינו שזו בדיוק הטעות של יאהו. הפורטל של יאהו משנות ה-90' היה הירארכיה צנטרליסטית של מיונים וקטגוריות. גוגל מחקה את כל הקטגוריות והטקסונומיות ושמה במקומם מנוע חיפוש וכך יצרה אתר "נקי" בעיצובו, שהפך מהר למשאבת ענק של גולשים (ולמשאבת כסף: 150 מיליארד דולר שווי שוק).
במובן מסוים שיטת הניהול והמבנה הארגוני של חברת גוגל, נלקחה מ"שיטת הניהול והארגון" שיצרה את לינוקס. זוהי שיטת ID@N – Ideas, Data and Networks. לינוקס נוצרה ללא קיומה של ישות משפטית פורמאלית, ללא משכורות, משרדי חברה, ללא הירארכיה ניהולית. שיטת הארגון של לינוקס היא הארגון האנארכי האולטימטיבי. "המשרדים" ו"הבוסים" הם וירטואליים ונמצאים ברשת.
אם כך, מערכות מיון כמו מחלקות בארגון או מדפים בספרייה, אינם ביטוי לנפש האדם או ל"טבע האדם", אלא גורם מקרי שנבע מהאילוצים הפיזיים של עולם החומרים (בניינים, מדפים, נייר של ספרים, פלסטיק של קלטות). לפני היות הכתב, האם היו מערכות מיון קבועות?
פוסט-הומניזם
האנתרופולוג קלוד לוי שטראוס בספרו "החשיבה הפראית" ואחרים שחקרו את מערכות המיון של חברות אוראליות (אנאלפביתיות), מטילים ספק באוניברסאליות של הפסיכולוגיה והלוגיקה המודרנית והרציונאלית.
מרשל מק'לוהן בספרו "להבין מדיה", טוען שהכתב וביתר שאת הדפוס האיצו את תהליך ההומוגניזציה של האדם המערבי או של בן כל תרבות שכותבת.
התרבויות בעל פה מכילות מיונים גמישים או פולקסונומיות, משום שהן פחות תלויות במערכות סימנים מוחשיות וקבועות. הדיבור נעלם לאחר שביטאנו אותו. הכתב ויותר מכך הדפוס, מונצחים ויוצרים הומוגניזציה. הווב החל לפורר את מערכות המיון שלנו. Web 2.0 מאיץ זאת עוד יותר.
שלוש יבשות
האם יש הצדקה למיין את היבשות כמו שמקובל? מבחינה כמותית, יש רק 3 יבשות: אפריקה, אסיה ואמריקה. אירופה היא בקושי מחוז באסיה ואוסטרליה היא בסך הכול אי קטן. מערכות המיון הגיאוגרפיות, למשל, הן בסך הכול ביטוי של מצב שמישל פוקו קורא לו ידע/כוח של הקולוניאליזם.כך גם לגבי כתיבת היסטוריה ישראלית: האם היו 5 עליות או שהיו רק שתי עליות, זו שלפני קום המדינה וזו שאחריה? תלוי מי הכותב. מה ההבדל בין סטרייטים לחד מיניים? גם על כך כתב פוקו בספר אחר שלו "ההיסטוריה של המיניות".
פוקו ודרידה חשפו כיצד הפסיכולוגיה והפילוסופיה המודרניות מפרויד ועד פיאז'ה יצרו מידרג הומוגני שבו הבוגר הנורמאלי (הזכר) הוא בראש הפסגה וכל השאר הם חריגים: ילדים (פיאז'ה), משוגעים (פרויד), מפגרים (חינוך מיוחד), פרימיטיבים (האנתרופולוגיה).
מדפים סותרים ביהדות
הסופר חורחה לואיס בורחס בספרו "גן השבילים המתפצלים" שהוא הטרמה גאונית של ההיפרטקסט ושל האדם הקוונטי, מספר על קיסר סין שמיין את בעלי החיים שברשותו ל"בעלי כנפיים, בעלי 4 רגליים, כאלה ששייכים למלך, ודרקונים" מיון מוזר לא?תלוי מאיזו נקודת מבט ומאיזו תרבות מדובר. לסיום, הנה המדפים הסותרים של המיתולוגיה היהודית. מצד אחד פולקסונומיה:
"ויהי בימי השופטים
אין מלך בישראל
איש הישר בעיניו יעשה"
ספר שופטים
"קול ההמון
כקול שדי"
קוהלת
מצד שני טקסונומיה:
"המבדיל בין קודש לחול
בין אור לחושך
בין ישראל לעמים
ובין יום השביעי לששת ימי המעשה"
טקס ההבדלה היהודי במוצ"ש
"ויבדל אלוהים בין האור לבין החושך"
בראשית, פרק א, פסוק ד'
מרושתים, לבלוג המלא
לפנייה לכתב/ת 
