שתף קטע נבחר

עולם מוטרף ומסויט

נטאשה מנור מצליחה להעביר ב"ככה זה קרה" את הטלטלה הרגשית שעוברת אישה נבגדת, העוצמה של השחקן נבו קמחי הופכת את "שעתו האחרונה של קול" להצגה מצוינת, השחקנית מיקי פלג רוטשטיין לא מפחדת "להתאבד" על הבמה ב"פשוטה". על שלוש הצגות בתיאטרונטו

לשופטי התחרות בפסטיבל התיאטרונטו תהיה מחר עבודה לא פשוטה. מזה שנים לא נראה מקבץ משובח כל כך של מונודרמות שמשלב רמה גבוהה של חומרי טקסט ומשחק מצוין, שמוביל את הצופה דרך עולמם המוטרף, המסויט והקרוע של הגיבורים. הצגת יחיד היא מבחן אולטימטיבי עבור שחקן. בהצגת יחיד עומד השחקן חשוף בצריח ונושא את כל כובד הנטל על גבו ללא יכולת להתחבא מאחורי שטיקים או גימיקים. את שטר האחריות הבלתי כתוב בין השחקן לקהל הצליחו השנה רובם הגדול של משתתפי התיאטרונטו לפרוע ובגדול ולא מעט בזכות בחירה נכונה במחזות.

 

את הבחירה הנכונה עשתה למשל שחקנית תיאטרון "גשר", נטאשה מנור. במחזה "ככה זה קרה" מאת נטליה גינצבורג, שתורגם על ידי מירון רפפורט ועובד על ידי הבמאי יורם פאלק, מנור היא אישה צעירה שנישאת לגבר מבוגר ומסוכסך עם עצמו שמקיים במקביל מערכת יחסים עם אישה אחרת. במשך שעה הופכת האשה הילדותית והמאוהבת שהיתה לשבר כלי טרוף ומבולבל, ערב רב של רגשות מתערבלים על הבמה ובקריסת מערכות הדרגתית מצליחה מנור לשרטט בדיוק רב את הפסיכוזה שנבנית ואת הנפש השברירית. נוכחותה הבימתית של מנור, אין זה סוד, מרשימה. אבל בהצגה הזו היא מצליחה לעקוף את מכשול היופי ובאמצעות מימיקה ורסטילית, לעבור ולהעביר את הצופה את הטלטלה הרגשית של הדמות. צער הבגידה של מי שהאמינה בהבטחה ומלחמת ההתשה הפנימית שהיא מנהלת מטשטשים את עקבות היופי והופכים אותה לרגעים לאשה דהויה. הבימוי המינימליסטי חמק מכל מכשלה אפשרית, נעדר היסטריה שיכולה היתה להרעיש וללכלך את עוצמת הרגש שטמון במחזה ממילא.

 

 

גם "שעתו האחרונה של קול" מאת יהושע סובול ובביצוע השחקן הנפלא נבו קמחי היא בחירה מצוינת. הטקסט של סובול כאילו נכתב במיוחד עבור קמחי שעושה ממנו חגיגה באמצעות פרשנות מדויקת וחכמה של הבמאית הצעירה והמבטיחה איה קפלן. הכוח של המילים, הדרמה של הסיפור, העוצמה של השחקן והפעולה הבימתית, שהיא מה שהופכת מחזה טוב להצגה מצוינת, משלבים במקרה הזה כוחות. "שעתו האחרונה של קול", היא דרמה מבריקה, אנליטית, מותחת עצבים ומנוקדת בהומור שמתחוללת מחוץ לכתלי בית הכלא. זוהי שעתו האחרונה של עורך דין מיקי קול כאיש חופשי. בעוד שעה קלה הוא יעבור את שער הברזל של הכלא וירצה שנת מאסר בפועל על הכאת שופט. במסגרת הנתונה של הזמן שמחשב את קיצו לאחור, מעביר סובול את הגיבור סדרת גילויים שקשורים במשפט שניהל בשם חוקר ישראלי נגד תאגיד תרופות ענק.

 

מהרגע הראשון של ההצגה, שמתנהלת מתחילתה ועד לסופה כרצף של שיחות שמנהל הגיבור בפלאפון, הקהל נשאב אל תוך הדרמה. בתחילה כעיוור המהלך בחושך ולאט לאט נפרמת העלילה באמצעות שברי מידע שמפוזרים בשיחות הטלפון. על עורכי דין שמלהטטים בבית משפט ברגעים משבריים נהוג לומר שהם "רוקדים סטפס" וקמחי, שהוא קול, מבצע את ריקוד הסטפס של חייו. מסגרת הזמן המגבילה בונה מתח ומכתיבה את הקצב. המתח פועל על הדמות, השחקן והקהל כאחד. בתוך מגבלת הזמן יוצאים הגיבור והשחקן למלחמה לחיים ולמוות ויוצאים שניהם מנצחים. הפרקליט אמנם נכלא אך משוחרר ממעמסת המצפון והשחקן, ובכן, השחקן שחרר את המילים מהדף והפך אותן לשלו.

 

 

בניגוד לשתי ההצגות הקודמות נדמה כי "פשוטה", שכתבה השחקנית מיקי פלג רוטשטיין וביים נורמן עיסא, הוא לא בחירה אלא צורך. פלג רוטשטיין חושפת את הקרביים ומדממת על הבמה, משאירה את הצופה בסופו של מסע נטול נשימה ומבקש מפלט. היא הופכת את הקהל לעד אילם לסיוטיה של ילדה שעברה התעללות מינית על ידי אביה החורג. הסקרנות, החיות והתזזיתיות של הילדה שהיתה, הולכים ואוזלים כמו החול שנשפך על הבמה מתחילת ההצגה ועד לסופה מתוך משפך ענק. קרעי החיים שהיא מציגה בונים עולם שבור, מפורק ובלתי ניתן לתיקון. הטקסט כמו הבימוי מדויק וחותך כמו סכין, לא פולשני אבל ברור ומכאיב. סצנת האונס היא מהפרשנויות הבימתיות החזקות דווקא משום שהוא אינו נראה, אינו נשמע. השחקנית מכוסה בשמיכה, פניה אינן נגלות, רק כפות הידיים שחופנות זו את זו, הגוף שמרעיד את הכסות והצעקה שמהדהדת בסוף המעשה מעידים על המעשה. החול שנשפך משמש כאביזר – שעון שמתקתק כמו פצצה, מקלחת, חומר שמאיים לקבור אותה חיה.

 

מיקי פלג רוטשטיין היא תגלית, שחקנית חזקה בעלת נוכחות בימתית יוצאת דופן שלא מפחדת "להתאבד" על הבמה, נשרפת ושורפת. "פשוטה" היא הצגה שחייבת להמשיך ולחיות גם אחרי התיאטרונטו, להציג תחת כל במה אפשרית ולזכות לחשיפה מקסימלית. זהו תיאטרון מצוין שמטפל בנושא חשוב מאין כמותו.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"ככה זה קרה". ערב רב של רגשות מתערבלים
צילום: ג'ראר אלון
"שעתו האחרונה של קול". ריקוד הסטפס של חייו
צילום: ג'ראר אלון
"פשוטה". נוכחות בימתית יוצאת דופן
צילום: ג'ראר אלון
לאתר ההטבות
מומלצים