"קומיקס שאנחנו לוקחים ברצינות"

אי אפשר היה לפספס את רעד ההתרגשות שעבר על העיתונאיות שישבו איתי ליד השולחן בלוס אנג'לס, כשלחדר המלון שהוסב לחדר ראיונות נכנס וונטוורת' מילר, חבוש בכובע מצחייה (פריט האופנה החביב על כוכבי הוליווד. גם אחיו בסדרה, השחקן דומיניק פרסל, חבש אחד כזה כשנכנס לראיון, לא רק ליאונרדו דיקפריו כשהגיע ארצה). עם עיניים תכולות וחיוך מבויש, מילר כבר התרגל לכבוש את ליבם של נשים וגברים כאחד. כמה דקות קודם עוד פנטזו העיתונאיות האירופיות שישבו איתי בחדר על הרעיון להוציא אותו סוף סוף מהארון, אבל כשהוא התיישב לידנו, הפנטזיה הזו התחלפה באחרת: עכשיו הן כבר קיוו שהוא סטרייט. לאף אחד כמובן לא היה אומץ לשאול, וספק גם אם שאלה כזו היתה מתקבלת בהבנה על ידי אשת יחסי הציבור של מילר, שליוותה אותו בכל הראיונות באותו יום. שבוע אחר כך התפרסם שהוא מכחיש נטיות כאלה.

המשיכה אליו נראית אוניברסלית. וונטוורת' מילר

שלושה שחקנים מ"נמלטים" הטריחו את עצמם למסיבת העיתונאים של אולפני פוקס באותו יום. לפני שמילר (מייקל סקופילד בסדרה) התיישב לצידנו, התיישבה ליד אותו שולחן שרה וויין קאליס. קאליס משחקת בסדרה את ד"ר שרה טינקרדי, רופאת בית הכלא בעונה הראשונה, שמסייעת לסקופילד לברוח מהכלא ולשחרר את אחיו לאחר שהתאהבה בו. בעונה השנייה, בעוד שני האחים מנסים לשים את ידם על כמות גדולה של מזומנים ולברוח מהמדינה ומהקונספירציה שהכניסה אותם לכלא ועכשיו מנסה לחסלם, גם חייה של טינקרדי נחרבים בעקבות מעורבותה בפרשה. היא מאבדת את עבודתה, חוזרת להשתמש בסמים ואביה נרצח על ידי הממשלה.

כששואלים את קאליס על סוד הקסם של מילר, היא נאלצת להודות שאכן מדובר בתופעה. "המשיכה כלפיו נראית אוניברסלית", היא אומרת. "התגובות אליו כמעט מפחידות. ישבנו בארוחת ערב, ואנשים ניגשו אליו ופשוט חיבקו אותו בלי מילה. הוא מאוד אצילי בעניין הזה, אני חייבת להגיד. אני לא בטוחה שאני הייתי מצליחה להיות. אולי הוא רגיל לזה. אולי הוא גדל ככה, אני לא יודעת".

גם פרסל לא מסתיר את חיבתו למילר. "הוא כזה ג'נטלמן ובנאדם אמיתי. אין ומעולם לא היתה שום תחרות בינינו. יש לנו המון ריספקט זה לזה".

בעוד מילר הוא חייכן, מדבר בקול בוטח ושקט וטורח להכיר את כל מי שיושב לצידו בשולחן ולהביט אל עיניו, דומיניק פרסל, אחיו בסדרה, הוא ההפך הגמור. כובע המצחייה שלו מסתיר את עיניו, ואת התשובות המהירות שלו הוא נובח לתוך השולחן, בלי שום ניסיון להסוות את העובדה שהסיבה היחידה שהוא נמצא כאן היא כי "זה חלק מהמקצוע", וממש לא החלק האהוב עליו. לא מפתיע היה לגלות שגם מילר חושב ש"אין בינינו שום דבר משותף", כדבריו.

ובכל זאת, הם משחקים בסדרה אחים. "אתה יודע, זה מוזר, אבל אחרי 40 פרקים שבהם אני מדמיין שדומיניק הוא אחי, אכפת לי ממנו", מסביר מילר. "אני חושב שזה הדבר היפה בדינמיקה בינינו, שיש לנו מין חיכוכים כאלה, בין אהבה ונאמנות, אבל הוא הפנטזיה שלכל ילד יש על אח גדול. כלומר, גדול, חכם, מוכן להכניס קצת מכות אם אין ברירה, והיה קל מאוד להתחבר לזה".

"אני חושב ששנינו בחורים די אינטנסיביים", מנסה פרסל המאיים, שתחביבו העיקרי הוא גלישת גלים מסוכנת, להסביר מה משותף לו ולמילר. ויש עוד דבר. "שנינו חושבים שתשומת הלב החדשה הזו שאנחנו מקבלים בעקבות הסדרה די משונה".

"זה קצת מוזר", מאשר מילר. "כי אני לא חושב שאנחנו רגילים לגשת לזרים גמורים ברחוב ולפתוח איתם בשיחה או לבקש חיבוק או תמונה. אבל המעריצים שלנו, לא רק שהם מאוד נאמנים, הם גם מלאי טקט, כך שהחוויה הזו היא תמיד חיובית. הם תמיד מאוד מנומסים, והעובדה שזרים מוחלטים פינו מקום בחייהם לך ולעבודה שלך ולסיפור שאתה מנסה לספר, מאוד מספקת. קורה לא אחת שאני יוצא לארוחה, ומעריצים שונים מחלקים שונים של המסעדה ניגשים אליי באותו זמן, בסוף הארוחה, בשקט ובנימוס, מבקשים תמונה או חתימה. אני לא יודע איך הם מתאמים את זה, אבל הם מצליחים איכשהו".

כש"נמלטים" התחילה היא היתה סדרה שהתרחשה רובה ככולה בין כותליו של בית כלא, אבל בעונה השנייה מתנהל המרדף לכל אורכה ורוחבה של ארצות הברית. מבחינה מעשית זה אומר שהחבורה נטשה את סט הצילומים בשיקגו ועברה לצילומי חוץ בדאלאס, טקסס. "זה מרגיש כמו סדרה שונה לחלוטין", מתלהב מילר. "מבחינתי היקום של 'נמלטים' השתנה לגמרי. כי אנחנו לובשים בגדים אזרחיים, אנחנו מצלמים בעיירה, או ליד אגם, או ברחובות של עיר סואנת, וזה מרגיש כמו מגרש משחקים אחר. אני גם לוקח את הדמות שלי לכיוון שונה מאוד. מייקל, בעונה הראשונה, היה שקוע כולו בתוכנית הבריחה. הוא היה מפוקס על זה, וכאילו חבש רצועות משני צידי עיניו, כמו של סוס, כדי לא להסתכל הצידה. הוא היה חייב להתרכז בשחרור אחיו, במקום לשים לב לנזק העצום שגורמים הגלגלים שהוא הניע. כל כך הרבה חיים אבדו או ניזוקו בגלל הקונספירציה הממשלתית, וכי מייקל החליט לשחרר את אחיו. אבל בעונה שנייה הוא כבר השיג את המטרה שלו, ועכשיו האשמה, האימה, האחריות לכל מה שקרה בעונה הראשונה, מתחילות להכביד על כתפיו. העובדה שהוא בורח עם אחיו, האדם שמכיר אותו הכי טוב, ושאיתו הוא יכול להרשות לעצמו להיות פגיע ולחוות גם רגעים יותר קלילים, היא בשבילי גם הזדמנות לפגוש חלקים שונים של הפסיכולוגיה של הדמות".

נלהבים לקראת העונה השלישית. שרה וויין קאליס, דומיניק פרסל וונטוורת מילר

בעונה השנייה גם מתפתח הקשר בין מייקל סקופילד ושרה טינקרדי. "אני חושבת שבהתחלה היא רצתה להגיד 'מספיק. אני סיימתי עם זה'", מנתחת קאליס את התהליך שעובר על הדמות שלה, "אבל הקונספירציה מתחילה לפגוע בחיים שלה, וזה נהיה מאוד אישי וגוזל ממנה דברים שאין להם תחליף, מה שלא מותיר לה ברירה, אלא לפנות למייקל. הייתי מאוד אסירת תודה לכותבים על זה, כי אמרתי להם שהם צריכים לעשות את זה ככה שהוא יהיה האדם האחרון עלי אדמות שהיא תפנה אליו. אני חושבת שהיא איבדה הרבה מהאמון שהיה לה בו, ועכשיו זה מאוד מאתגר להתגבר על זה, ואני אפילו לא יודעת אם הם יצליחו".

ידעת מההתחלה שתופיעי גם בעונה השנייה של הסדרה? "כשקיבלתי את הג'וב בפיילוט דיברתי עם הכותבים, ואמרתי 'אני מתארת לעצמי שזו עבודה לכל השנה', והם אמרו 'כן, זה הגיוני'. אני לא חושבת שהם התכוונו לשמור על שרה אחרי הבריחה, אבל נראה שהם הרגו כל אשה אחרת בסדרה, ונראה לי שהם פשוט צריכים לשמור אותי בסביבה לעת עתה".

כשהסתיימה העונה הראשונה של "נמלטים" קשה היה לדמיין איך תתפתח העונה השנייה של הסדרה. העונה הראשונה סבבה כולה סביב ניסיון הבריחה מהכלא של האחים ושותפיהם למעשה, ועכשיו כשהם סוף סוף בחוץ נדרשים מכותבי הסדרה מאמצים יצירתיים גדולים כדי להמשיך ולהניע את העלילה. מפתיע אם כן לגלות שדומיניק פרסל למשל, בניגוד לקאליס, הוחתם על חוזה לשבע עונות, ועד אז הוא יעשה "כל מה שפוקס רוצים שאעשה", כדבריו. לא שברור כרגע אם הסדרה תמשיך לכל כך הרבה שנים.

קאליס מבחינתה אומרת שהודיעה לכותבים שהיא אסירת תודה על כל רגע שלה בסדרה, אבל תבין אם ירצו להיפטר מהדמות שלה, כפי שקורה לכל כך הרבה דמויות ב"נמלטים". אפילו לעונה השלישית היא לא יודעת אם תגיע. פרסל, לעומתה, כבר שמע כמה מהרעיונות של התסריטאים לעונה השלישית, ונשמע די נלהב-רגש שנדיר לראות אותו מבטא.

מה אתה חושב על הרעיון של עונה שלישית?

"מבחינה קריאייטיבית אני חושב שהיא טובה יותר מהעונה הראשונה והשנייה", הוא מפתיע. "אני יודע מה הולך לקרות בעונה השלישית, שמעתי את הרעיון והוא מדהים".

לא תספר לנו מהו, הא?

"בטח, כמובן. אני אספר לכם, רק אל תספרו לאף אחד אחר".

אחד מביטויי ההערצה הבולטים כלפי הסדרה הוא המכתבים שמקבל מילר מאסירים אמיתיים בבתי כלא בארצות הברית. לא מאוד מפתיע, בהתחשב בפנטזיית הבריחה שהוא העניק להם במהלך העונה הראשונה של "נמלטים".

"באמת יש לנו בסיס מעריצים רחב בבתי הכלא", הוא מודה. "הם מארגנים את העבודה שלהם שם כך שיוכלו לחזור לתא בזמן כדי לצפות בסדרה. זה נחמד לחשוב שאנחנו מביאים קצת הנאה למה שאני מתאר לעצמי שהוא חוויה נוראית".

הם משווים את המצב שלהם למה שהם רואים על המסך?

"אני חושב שהם מבינים שאנחנו פועלים ביקום שונה במקצת, שאנחנו לא מנסים להיות סדרת תעודה. זה מעין סיפור קומיקס שאנחנו לוקחים ברצינות רבה, אבל אנחנו מאפשרים לעצמנו הרבה חופש יצירתי".

"אני לא מקבל שום דואר מאסירים", אומר פרסל. "לא קיבלתי אפילו מכתב אחד. רק וונטוורת' מקבל כאלה מכתבים".

למה בעצם?

"אני חושב שמבחינתם לינקולן מיותר. אני חושב שיש להם פנטזיה שמייקל ישחרר אותם איכשהו. הם יכולים להתחבר לזה. לינקולן היה גמור מבחינתם. אין להם מה לעשות איתו".

"מעולם לא ביקשו ממני אסירים לבוא לשחרר אותם מהכלא", מרגיע מילר. "ומי שהיה מבקש כזה דבר היה נתקע במעלה הזרם ללא משוט, כי אני ממש לא גאון מתמטי ומדעי כמו מייקל. אין שום סיכוי שפוטנציאלית הייתי מצליח לעשות כזה דבר בחיים האמיתיים, אז אני ממש לא הבנאדם שאליו הם צריכים לכתוב".