שתף קטע נבחר

הצילו את המציל, שמסרב להתחתן

אחרי שנים של הוללות, צ'יקו מצא את ה"אחת מאלף" שלו, אבל זה עדיין לא אומר שהוא מוכן לשמוע על חתונה. "אי אפשר להרפות מהרעיון והוא יסתדר מעצמו?" הוא שואל את אהובתו שממשיכה לחכות. סיפור על ים סוער

הוא אהב להציל. מגיל צעיר הייתה בו את התשוקה לגלי הים, את האהבה הזו ששאבה אותו לעבודה בביתן העץ בימי קיץ שטופי שמש. סדר יומו היה פחות או יותר קבוע: הוא היה יושב מתחת לשמשייה מפוספסת, מורח את עצמו בקרם הגנה ומחכה לקריאות העזרה ולצעקות.

 

"מותק, להתרחק מהדגל השחור. יום יפה היום, לא חבל על הפרצוף שלך?", היה צועק ישירות למגה-פון. ואילו היא, כל יום "היא" אחרת כמובן, הייתה לבושה בבגד ים אופנתי והודתה לו כבדרך קבע על כך שהוא תמיד שם בשביל להציל אותה.

 

לו זה בכלל לא שינה דבר. לוח השעם בחדרו היה מלא מכתבי תודה: מהורים, ילדות, חברים וראשי עיריות, שהפגינו את הערכתם אליו במילים. הוא אהב להציל אותן: קטנות וגדולות, שמנות ורזות, בלונדיניות וברונטיות. אהב את האקסטרים המטורף הזה של הנשמה מפה לפה, של החיים שחומקים מבין האצבעות שלו - המושיע הגדול.

 

בגיל 32, אחרי שהציל קרוב למאה נשים, הבין שזוהי תכליתו בעולם. זה הדבר היחיד שידע לעשות על הצד הטוב ביותר. הים סוער וגועש, מלא במדוזות וכרישים, והוא שם בשביל לחסוך זאת מהן, או יותר נכון, להזהיר אותן מפני הפגיעה האפשרית.

 

כשהיה חוזר הביתה מהמשמרת בים, אהב צ'יקו לקבוע עם חברים לצאת לשתות, לרקוד ולאכול. הוא טרף את החיים בכל מובן שהוא ומאידך החלה לחלחל בו הרגשה מוזרה. הוא הגיע לגיל שאפשר לרצות יותר מזה. הוא רצה בחורה אחת בשבילו. אחת מאלף, שתהיה אך ורק שלו.

 

קצת חיוורת ומשתעלת

כמובן שכשצ'יקו סיפר לי את הסיפור שאתם קוראים, דברים לא קרו בן רגע. עברו כמעט שלוש שנים מאותו יום בו החליט למצוא את האהבה שלו ועד ליום שזה קרה. בדיוק לפני שאיבד תקווה, היא נכנסה לחייו. קראו לה חגית. היא הייתה אדריכלית מצליחה, והם הכירו, איך לא, בים.

 

הוא הבחין בה זועקת לעזרה מתוך הגלים. היה זה יום של דגל שחור עם המון רוחות שסחפו אותה פנימה ללא היכולת לשחות בחזרה. הוא קרא לה לצאת, וכשהבין שהיא בסכנה הגיע אליה בזריזות. הוא משה אותה מהמים, קצת חיוורת ומשתעלת ומשהו בדינמיקה ביניהם הבטיח שתהיה פגישה חוזרת.

 

תוך שנה וחצי הם עברו לגור יחד בדירה שלה והיו כמעט כשאר הזוגות בעיר. כלומר, גם תוך כדי ריבים קשים שהומשלו ל"פצצות אטום", הם ידעו שהיא שם - האהבה. היא הגנה עליהם והבטיחה שיתפייסו כבר למחרת.

 

כעבור תקופה מסוימת היא רצתה לקחת את הזוגיות למקום חדש. לעשות את הצעד ההוא שכל הזוגות האחרים מסביבה כבר עשו - להתחתן. היא פחדה ללחוץ עליו אז היא בחרה לחכות. חיכתה וחיכתה, אך הוא לא הראה סימנים.

 

מריבת חתונה

לילה אחד החליטה להיות אמיצה ולפתוח את הנושא בפיצוץ. "צ'יקו, אולי במקום להיות עסוק בלהציל כל היום בחורות תציל אותנו?"

 

"למה את מתכוונת, ממי, אני לא מבין"? שאל תוך כדי קיפול הכביסה. "אני מתכוונת לעובדה שאנחנו ביחד כבר המון זמן. לא הגיע הזמן שנשדרג אותנו?" הוא עזב את הכביסה והסתכל עליה. "מה את רוצה עכשיו, מריבת חתונה? את הרי יודעת שאני אוהב אותך".

 

"אני רוצה שתסביר לי למה לא?" אמרה עם מבט כועס בעיניים.

 

"כי אהבה זה מה שאתה נותן ולא רק מה שאתה מקבל. שנינו הרווחנו מזה שאנחנו מרגישים נאהבים ומקבלים מהקשר הזה הרבה, אבל כרגע אני לא יכול לתת לך את מה שאת רוצה. אני אוהב אותך, אני בטוח בזה, ויבוא היום שארצה שנתחתן. אבל כרגע אני לא שם. אי אפשר שנרפה מהרעיון הזה והוא יסתדר מעצמו?", שאל בחיוך קטן.

 

"אבל לכמה זמן להרפות?", שאלה בלחץ מסוים. "לכמה זמן שאני אזדקק. הרי זה משהו בלתי נשלט". היא קמה מהכורסא. גם הוא. הם הלכו לישון, מרוחקים, כל אחד בצד השני של המיטה.

 

אז היא חיכתה. עד היום היא מחכה. היא מחכה לרגע שהנקודה הפנימית הבלתי נשלטת ההיא תודיע לו שהיא שם ותתפרץ. וביום הזה, צ'יקו יהיה שלה לגמרי. מה לא עושים בשביל אהבה?

 

מוקדש באהבה לצ'יקו ולשאר המצילים באשר הם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מריאן הול
להזהיר אותן מפני פגיעה אפשרית
צילום: מריאן הול
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים