כסף יש? לבריאות
להפרטת שירותי הבריאות אין הגיון רפואי, כלכלי או מוסרי. תראו מה קורה באמריקה
כשהיה שר הבריאות בממשלת שמיר, אמר אהוד אולמרט שאין הבדל בין בריאות לבין תחבורה: יש אנשים שנוסעים בתחבורה ציבורית (מערכת הבריאות הציבורית), יש שנוסעים במכונית משפחתית (הביטוחים המשלימים, נניח) ויש שנוסעים בוולבו (הרפואה הפרטית). כיום, כראש ממשלה, הוא מנצח על מימוש חזונו בהאצת תהליך ההפרטה. אלא שלתהליך הפרטת שירותי הבריאות אין הגיון רפואי, אין הגיון כלכלי ואין הגיון מוסרי.
אין לו הגיון רפואי, שכן חסמים בטיפול הראשוני (כגון השתתפות עצמית גבוהה על ביקור אצל רופא או עלות גבוהה של תרופות) מביאים להחמרה במצב בריאותם של השכבות הפחות מבוססות. אין לזה הגיון כלכלי, שכן היעדר טיפול אמבולטורי (רפואה ללא אשפוז) מגביר את האשפוזים, אשר עלותם גבוהה בהרבה מאשר הטיפול האמבולטורי. הניסיון העולמי מראה שמערכות פרטיות, שם קובע עיקרון הרווח, הן יקרות בהרבה ממערכות בריאות ציבוריות. הדוגמה הטובה ביותר היא מערכת הבריאות בארצות-הברית: בזמן שבמדינות מערב אירופה ההוצאה הלאומית לבריאות היא כ-8-9% מהתמ"ג, בארה"ב היא 15% מהתמ"ג. עם זאת, מדדי הבריאות בארה"ב (תוחלת חיים, תמותת תינוקות) הם טובים פחות מאלה של המדינות האירופיות. מערכת שבה התשומות גבוהות והתפוקות פחות טובות היא מערכת לא-יעילה בעליל.
לבסוף, להפרטת מערכת הבריאות אין הגיון מוסרי. היא מביאה לרמות שונות של טיפול - כבר היום ההוצאה לבריאות של משק בית בחמישון העליון היא כמעט פי ארבעה מזו של משפחה בחמישון התחתון. להתנות את טיב הטיפול ביכולת הכלכלית, זהו דבר המנוגד לכל תפישה הדוגלת בשוויון בין בני-אדם.
הפונדמנטליזם הניאו-ליברלי של פקידי האוצר, הדוגל בעליונותו של המגזר הפרטי בכל תחום ותחום, על אף ההוכחות הרבות המפריכות אמונה זו בתחום הבריאות, לצד הדחף לקצץ את ההוצאה הממשלתית כדי להמשיך בהפחתת המיסוי על בעלי ההכנסות הגבוהות ועל החברות העסקיות - אלה המניעים את תהליך הפרטת מערכת הבריאות, תוך שתיקה כנועה של משרד הבריאות. מערכת הבריאות הישראלית, על אף בעיותיה הרבות, הייתה בין המפוארות בעולם. הפרטה המתמשכת הורסת אותה בשם קדושת השוק, לטובת שכבת אוכלוסייה מצומצמת מאוד. האם נשלים עם הגזירה?
הכותב הוא יו"ר עמותת רופאים לזכויות אדם
לפנייה לכתב/ת 
