מקור ראשון-הצופה: לאן נעלם הבס"ד?

סוף זה תמיד התחלה? עיתון "הצופה" יצא היום (ד') במתכונת החדשה שלו, בשמו החדש: מקור ראשון (בקטן יותר מופיעה גם המלה "הצופה").

מעבר להיעדרם של כותבים ותיקים שעזבו, קשה היה למצוא שינויים בעיתון היומי החדש. ואולי השינוי הבולט הוא דווקא בכך, שלראשונה מזה 70 שנה, על עמודו הראשון של הצופה לא מופיע היום הכיתוב ב"ה/ בס"ד/ בע"ה. ואולי רק אמירה זו מסמלת את כל ההבדל בין מה שהיה למה שיהיה.

וליומרות של העיתון החדש. העורך האחראי, שלמה בן צבי, קובע בטור מיוחד כי "המיזוג נולד מתוך רצון להמשיך תוך התחדשות, וגם מתוך רצון להרחיב את קהל הקוראים ולצרף את קהילת קוראי הצופה ואת קהילת קוראי מקור ראשון לאגודה אחת". בן צבי חתם את הטור בברכה: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

ומה לגבי הכיוון האידיאולוגי? העורך אמנון לורד מדבר על העיתון היומי כעל חלום שהתגשם: "יש שמזהים אותנו כימנים, אבל אם אנחנו באמת כאלה, זה רק מתוך שיקול ענייני של טובת המדינה והחברה הישראלית. לא נהיה כמו השמאל, שדבק בשמאלנותו גם כשהפכה לעיוורון. במקרה שבה הימין יטעה ויהפוך למעשה לאנטי ציוני, נתייצב כמבקרים ולא כלהקת מעודדות".

על פי לורד, "נמשיך לדבוק בקודים הישנים של 'מקור ראשון' בתחום השפה והמראה החזותי, תוך שמירה על ניקיון הדעת והדעה שאפיינו  את הצופה".

הערות קטנוניות, לפני סיום

היה מעניין לקרוא בסוף השבוע את הטור "הערות קטנוניות", אחד המדורים הפופולריים של "הצופה" בשנים האחרונות. מדי יום שישי פרסם העורך הראשי, גונן גינת, רשימת שאלות עוקצניות בעניינים אקטואליים. בסוף השבוע האחרון עסקו 13 מהן (ובסה"כ 16) במו"ל של העיתון, שלמה בן צבי.

"נניח שמקדונלדס הייתה קונה את המתחרה שלה, בורגר ראנץ'" - היקשה גינת בסוף השבוע, האם לא היה ברור לכולנו שהמהלך הזה נועד להוריד מתחרה?" לאורך המדור כולו לא הזכיר גינת את ה"בוס" בשמו, אבל רמז שוב ושוב כי רכישת "הצופה" על ידי בן צבי נועדה לחסל את היומון הדתי. "אנחנו, כמובן, מדברים על המבורגרים. רק עליהם. לא על עיתונים, למשל", "הבהיר" ורמז.

והנה עוד עקיצה: "ונניח שהבעלים של מקדונלדס היה מכריז שסתם אומרים שהסיבה לרכישת המתחרה, היא הרצון לחסלו. שאין לו שום כוונה כזו. האם היינו מאמינים לו? ובכן, אם הוא היה דתי, היינו מאמינים. דתיים הרי לא משקרים".

ולסיום בחר גינת להזהיר מפני הטייסים העיוורים ו"הפאשלות שלהם" והוא כותב: "לפעמים אלה פרץ ואולמרט... אבל אנחנו פוגשים את הטייסים העיוורים כל הזמן. לפעמים לא מדובר בטייס עיוור, אלא באסטרונאוט. לפעמים הם עומדים בראש חברה. לעיתים יש להם כלי תקשורת ביד (אם כי, כמובן, אצלנו זה לא יכול לקרות). ולפעמים תא הטייס סגור כל כך חזק, שהם לא שומעים את הנוסעים".