לקראת פרסום הדו"ח החלקי של ועדת וינוגרד, שוק הספקולציות הפוליטיות שוקק כאילו מדובר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב. כמות התסריטים והאפשרויות הפוליטיות שובר שיאים, ונדמה כי בכל שעה מצטרפת ספקולציה נוספת, ניחוש נועז חדש של פרשנים וכתבים, שניזונים מהספקולציות של הפוליטיקאים. אבל האמת היא, שמעבר לעובדה שהדו"ח החלקי של ועדת וינוגרד יפורסם היום
(ב'), אף אחד במערכת הפוליטית לא יודע באמת מה בדיוק יקרה החל מפרסום הדו"ח. לאף אחד אין שמץ של מושג כיצד בדיוק יושפעו תושבי המדינה והמערכת הפוליטית מהפרסום.
אז במקום עוד כמה ספקולציות, הנה כמה עובדות שאליהן כדאי לשים לב:
1. מי שחושב שאפשר לשלוח ראש ממשלה מכהן הביתה באמצעות בקשה מנוסחת היטב - טועה. אין ולא היה ראש ממשלה שבעקבות דו"ח בדיקה שלא קובע באופן מפורש כי הוא כישלון מהלך על שתיים ובלתי כשיר נפשית ללמוד מטעויות - יקום ויפנה את כסאו באופן עצמאי ובנימוס רב. למעשה, אם, ורק אם, הדו"ח החלקי של ועדת וינוגרד יהיה ברוח ההדלפות והפרסומים
של הימים האחרונים, לאהוד אולמרט אין סיבה אמיתית לדאוג. באמצעות כמה תרגילים תקשורתיים די פשוטים, יוכל ראש הממשלה להדוף בקלות יחסית את הביקורת שתפנה כלפיו הוועדה.
| תהיה מחאה? |
|
| מנהיגי תנועות מחאה: הישראלים לא ימלאו כיכרות / רועי מנדל |
|
האם עם ישראל ייצא לרחוב וימלא כיכרות בעקבות דו"ח וינוגרד? האנשים שסחבו על גבם תנועות מחאה היסטוריות תולים מעט מאוד תקוות לשינוי. צ'רלי ביטון: "השמאל היום אימפוטנט". זהרה ענתבי מ'ארבע אמהות': "הישראלים הם עדר נתינים ולא אזרחים". מנגד, מעריך מוטי אשכנזי: "יעברו חודשים בודדים עד שנראה חילופי שלטון" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
הנה שתי דוגמאות: הונהגתי ולא הנהגתי? לא ממש. פעלתי על סמך המלצות הצבא. נהגתי בפזיזות? סליחה, על מה אתם מדברים?! הרמטכ"ל אמר שאנחנו מוכנים למלחמה, הממשלה רצתה לדהור קדימה, ואפילו ביבי בא לחזק את ידיי. אם הדו"ח יהיה חמור יותר, ופרטים חדשים וקשים יותר יתבררו, זה כבר יהיה סיפור אחר. אך אם לא כך הדבר, אולמרט תמיד יוכל לומר שדברים שהוא לא ידע אז, כראש ממשלה טרי, הוא יודע הרבה יותר טוב היום, אחרי מלחמה אחת ושנת חבטות שלא נגמרות. אז מי אמר שאין לו ניסיון?
2. המחאה הציבורית הפכה בשבועות האחרונים לתירוץ החדש של הפוליטיקאים, מימין, משמאל ומהמרכז. נו, הם אומרים, אנחנו נחכה לראות מה יעשה הרחוב. אם תהיה תגובה ציבורית חריפה, אז הכל ישתנה, אז נדע כיצד להגיב, אז נדע מה לומר. כבר הרבה זמן, כך נדמה, לא היו "הרחוב" וה"ציבור" אלמנטים כל כך משפיעים ומרכזיים בנרטיב של הפוליטיקאים, שבדרך כלל לא רואים את ה"ציבור" הזה ממטר.
ממתינים לדו"ח. אולמרט ופרץ (צילום: איי.פי)
פתאום, לכולם איכפת ממה שהציבור יאמר, ממה שהציבור יעשה. אלא שההסתמכות הזאת על הציבור היא החולשה המנהיגותית במיטבה. שהרי, אם אחד הסעיפים בדו"ח וינוגרד מבקר לכאורה את אולמרט על כך שהוא לא הנהיג אלא הונהג, כיצד אפשר לפרש את התנהגותם של הפוליטיקאים הרוצים להעיף אותו, שבמקום להנהיג ולהוביל קו ברור בעקבות הדו"ח, מחכים לראות מה תהיה האווירה הציבורית, ורק אז יחליטו מה תהיה דעתם.
3. האלוף במיל' עוזי דיין מנסה כבר יותר מחודש לארגן הפגנה סוערת בכיכר רבין שתזעזע את אמות הסיפין. בשבוע האחרון, נדמה היה שהוא מצליח להרכיב בכיכר קואליציה של כוכבים. בנימין נתניהו, יוסי ביילין, עמי אילון – כל אחד הבטיח להגיע. בינתיים, על ביילין כבר הוטל וטו במפלגתו, עמי אילון מבולבל ולא ממש יודע מה הוא רוצה לעשות, ואילו נתניהו מחכה עד הדקה התשעים ואחת כדי לבדוק מה כדאי לו לעשות.
מארגני העצרת אומרים עכשיו שכבר לא כל כך בטוח שהם רוצים פוליטיקאים. פתאום, אחרי שעשו מאמצים אינסופיים להביא אותם, הם מעדיפים הפגנה אזרחית, עם אנשי רוח ובלי ציביון פוליטי כזה או אחר. אז נכון שגם בלי ביילין ואילון אפשר לארגן יופי של הפגנת מחאה, אבל ברגע שפוליטיקאים בכירים ידירו את רגליהם מן הבמה, ברור לכולם שגם בכנסת אף אחד לא יתאבד כדי להפיל את הממשלה.
4. המועמד לראשות מפלגת העבודה, עמי אילון, מתגלה בימים האחרונים כאיש די מבולבל, או לכל הפחות זגזגן. לפני ימים אחדים תקף אילון את יריבו העיקרי, אהוד ברק, ורמז בגסות
כי ברק הוא סוג של בובה על חוטים של אהוד אולמרט. "אולמרט רוצה את ברק", תקף אילון. כמה ימים לאחר מכן מיהר אילון להבהיר כי הוא לא רוצה להפיל את הממשלה בראשות אהוד אולמרט, כדי לא לתת לנתניהו סיכוי לעלות לשלטון.
והנה עוד דוגמה: אילון אמר למארגני העצרת בכיכר כי הוא צפוי להגיע. אבל בניגוד לכך הוא הבהיר כי אסור להפיל את אולמרט. תזכורת: בכיכר יקראו לאולמרט ללכת הביתה. מעניין אם אילון מודע לדיסוננס שבשתי ההצהרות האלה. אנשיו של אילון, אגב, מסבירים כי קשה להבין את האדמירל רק משום שהמסר שהוא מבקש להעביר לציבור מורכב ולא פשוט, ומטרתו לשדר אחריות לאומית.
5. באורח קצת מוזר, בשעה שאהוד אולמרט ועמיר פרץ אמורים להיות שני הפוליטיקאים המבוקרים ביותר על ידי דו"ח וינוגרד, הפך דווקא יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, האיש הפופולרי בקרב הפוליטיקאים היום, לאויב מספר אחת של הציבור הישראלי.
בשמאל הישראלי צבעו את נתניהו בצבע אדום, והם מנפנפים בו בפני הציבור המרכז-שמאלי כאילו היה סדין בקרב שוורים. תראו, אומרים אנשי השמאל ובראשם ביילין, אי אפשר להפיל את אולמרט, וגם אי אפשר ללכת לבחירות, כי אז נתניהו יעלה. תראו, אומר עמי אילון, אני רוצה לתת לאולמרט הזדמנות, כדי שביבי לא יהיה ראש ממשלה. בקיצור, אומרים כולם, עזבו אותנו משטויות. למי יש כוח לבחירות עכשיו.
6. לאירגוני הסטודנטים שהתפרעו
בשבוע שעבר בתל אביב, היתה הזדמנות יוצאת דופן לעשות היסטוריה. לו היו מנהיגי הסטודנטים מרימים מעט את ראשם מתוך הבעיות האישיות שלהם, הם היו מזהים את ההזדמנות להוביל, אולי, את המחאה הציבורית שבעקבות דו"ח וינוגרד. אלא שהסטודנטים, משום מה, מסרבים לקחת אחריות ולהוביל מהלכים במדינה הזאת, מלבד, כמובן – את המאבק על שכר הלימוד. כנראה שקצת מוגזם בישראל 2007 לפנטז על פריז 1968, ועוד יותר מוגזם לפנטז כאן על התעוררות המחאה הציבורית.
7. אהוד אולמרט נבחר לפני כשנה לראש ממשלה, לאחר שהציג את עצמו כממשיך דרכו של אריאל שרון. כעת, על פי הפרסומים בתקשורת, ועדת וינוגרד צפויה למתוח ביקורת על אולמרט ולומר כי הוא פעל בפזיזות ובחוסר שיקול דעת. מעניין מה זה אומר על תלמידו של שרון, שבבחירות 2003 הבליט כל כך את שיקול הדעת שלו כמנהיג מדינת ישראל.
8. עדיין לא ברור עד כמה ועדת וינוגרד תתייחס אל תקופת שלטונו של שרון, אבל אם הטונים המינוריים שבקעו עד כה מהוועדה בעניינו של שרון יתבררו כנכונים גם מחר, הרי שאפשר לקבוע כי באורח מוזר, האתרוגיזם ממשיך, גם כששרון שוכב במיטה בבית חולים. ולמה זה מוזר? משום שאם הוועדה אכן תמתח ביקורת על הרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון, ועל שר הביטחון לשעבר, שאול מופז, כיצד היא יכולה להתעלם מפעולותיו ומהחלטותיו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון?
9. לסיום, הנה תסריט אחד שבכל זאת כדאי לזכור אותו: אחרי פרסום מסקנות הדו"ח, ייצאו הפוליטיקאים במחול חרבות תקשורתי ויתחרו בחריפות הודעות הביפר שיוציאו לכתבים. אחר כך, במשך שעות של שידורים חיים, ינותח הדו"ח, וכולם ינסו לבדוק האם הגברת ציפי לבני הרימה גבה לאחר שקראה את מה שכתבו חברי הוועדה, או שהיא נשמה עמוקות ועם משמעויות כפולות.
אחר כך, תתארגן לה ההפגנה בכיכר, הפוליטקאים ידירו רגליהם, כולם יגידו שצריך להסיק את המסקנות, להתכונן למלחמה הבאה ולעשות חשבון נפש, אך בעיקר למנוע מביבי נתניהו להפוך לראש ממשלה. ואחר כך, יהיו מאמרים, ויהיה לא נעים, וכולם יגידו שאולמרט כישלון, אבל כמו שאמר אחד מיועציו הבכירים של ראש הממשלה: "כל זמן שלא יעלו עם קלשונים על קריית הממשלה, אין סיבה לזוז". או במילים אחרות: המצקצקים ימשיכו לצקצק, ובסוף נחכה לדו"ח הסופי של וינוגרד.
