ים בטעם של עוד
אין שנטי שבעולם שמשתווה להוד ולשלווה של הפלגה ממושכת, כאשר הדבר היחיד שאתה רואה בטווח של עשרות קילומטרים לכל כיוון הוא ים כחול. אחיה ראב"ד נפרד ומסכם את ה"מד רד ראלי"
אתמול (ב') סמוך ל-11:00 בבוקר התנתקנו מהרציף בנמל פורט סעיד, ויצאנו לצד המערבי של התעלה בחזרה לים התיכון. ה"לינדה", עליה הפלגתי בחלקו הראשון של המשט, המשיכה לעומק תעלה ומפרץ סואץ לעבר שארם א-שייח', ואילו אני סונפתי ל"אל גל" בדרך לארצנו הקטנטונת.
הלינדה. ממשיכה במורד תעלת סואץ (צילומים: אחיה ראב"ד)
אל גל מתנדנדת אל על
ה"אל גל" היא יאכטה קטנה, מפנקת ומאובזרת. עולם אחר ושונה מהלינדה, שהתהדרה אמנם באופי, אך פחות ב"סקס-אפיל". אל גל שייכת למועדון "דרך הים", והצוות שלה מונה את אור קדר, הסקיפר, ונדב רבן, יד ימינו. אליהם נלווים דורית ואיתן, בני זוג שסיימו קורס סקיפרים ומנצלים את המסע כדי צבור "שעות ים", ואריה, בעל יאכטה משלו שהצטרף למשט.
בכל פעם שאפשר מפליגה "אל גל" בכוח מפרשיה בלבד. רוח הצד לה אנו זוכים בדרך חזרה מאפשרת שיט מפרשים במשך קרוב לארבע שעות. ההטיה החזקה של הרוח בשילוב "סוול" - גלים ארוכים ויציבים, שרידיה של סערה שחלפה - הופכים את השיט לחוויה שונה ממה שהכרתי עד כה. הטלטולים שונים - הם גדולים וארוכים יותר ומחייבים אחיזה חזקה בחפץ או בגוף אחר שמחובר היטב לספינה. אחרת אתה מגלה את עצמך דוהר מצד לצד בניסיון להיאחז בציפורניים במשהו (או במישהו) לפני המכה הכואבת.
גם השינה בסיטואציה כזו הופכת לחוויה מעניינת. מחד, נדנוד הגלים ושיט המפרשים מרגיע אותך כמו תינוק בעריסה, מאידך, אתה צריך לייצב את עצמך כדי לא להתגלגל במיטה בכל פעם שהספינה תופסת גל.
יאכטות במשט. עדיין בפורט סעיד
לא רק לאריסון
חמשת ימי השיט והכייף בהם השתתפתי מגיעים היום לסיומם. לקראת הצהריים אמורה "אל גל" לעגון במרינה בהרצליה. את ה"מד-רד" אני מסכם בכמה תובנות בנוגע לספורט השיט. ראשית, זה עדיין לא ספורט עממי, ממש לא. אולם תדמית האלפיון העליון שיוחסה לו אינה מדויקת. לא חייבים להיות שרי אריסון כדי לשוט ביאכטה, ואפילו לא כדי לעבור קורס סקיפרים, שעלותו הממוצעת (כולל אגרות ומבחנים של משרד התחבורה) הוא 12 אלף שקל.
מעגל השייטים אמנם הולך ומתרחב אך מבחינת איזי שישה, הקומודור של המשט וראש פורום השייטים בישראל, אין בכך די: "זהו ספורט מדהים, משפחתי, ובפירוש לא שייך רק לעשירים. אחד העקרונות שקבענו למד-רד הוא שיתופן של יאכטות עד אורך מסוים בלבד. אנחנו לא רוצים לקלקל את היופי והכיף בניקור עיניים". אגב, עלות המד-רד ראלי, מתל-אביב לשארם א-שייח' וחזרה, יכולה להגיע לכ-1,500 דולר לאדם, סכום סביר עבור חופשה של קרוב לשלושה שבועות.
אני מסכם את ה"רד מד" כחוויה לא מוכרת בהחלט. שום יציאה לשיט מנועי בים, סמוך לחוף, לא משתווה להוד ולשלווה של הפלגה ממושכת, כאשר הדבר היחיד שאתה רואה בטווח של עשרות קילומטרים לכל כיוון הוא ים כחול.
וקצת קיטש לסיום
השקיעה בדרך הביתה היא דרמה שתוזמנה ישר בשבילנו. שמש אדומה לוהטת יורדת בין העננים לים הכחול, ויאכטה נוספת ברקע. איך אפשר שלא להפוך סיטואציה כזו לתמונה קיטשית?
מה אתם אומרים, קישט?
בבוקר אנחנו כבר מול חופי אשדוד ושוב השמש מפליאה ומציגה בפנינו זריחה מהסרטים. אנחנו פותחים את הרדיו ו-וינוגרד נופל עלינו בעוצמה של שני טון. וולקאם באק טו ד'ה ריל וורלד.
איפה הייתי ומה עשיתי? ליום הראשון , ליום השני , ליום השלישי
לפנייה לכתב/ת 
