האלבום החינמי של להקת The Crimea הוא בדיוק מסוג האלבומים שבלוגרי מוזיקה אוהבים מאוד. המהפכה כנראה לא תגיע בעקבותיו אבל רעש תקשורתי הוא דווקא מצליח לעשות
אנחנו שבים ודשים, כאילו אין לזה סוף, בתהפוכות המדהימות שמתרחשות ממש עכשיו בדרך בה אנחנו, המאזינים, נפגשים עם המוזיקה. אם פעם היה לנו רדיו, עיתון וחנות תקליטים, היום יש לנו את האינטרנט, האינטרנט והאינטרנט. המכשיר שמבטל ומטשטש אינספור גבולות, ומצליח לספק מהפכות כמעט על בסיס חודשי בכל הנוגע לקשר של אמן, מאזין וחברת תקליטים.
לפעמים באמת נראה שאין לזה סוף. כולנו יודעים שבסופו של דבר הסערה תשכך והעולם שלנו ייראה אחרת, אבל כרגע, בלב הטורנדו שמעיף את כל הגורמים לכל עבר, אין לנו שום דרך לדעת איפה ינחת האסם, איפה דורותי, ואיפה טוטו. בינתיים אנחנו מעלים השערות.
אחת ההשערות הפופולריות, שחביבה במיוחד על גולשים, היא אלבומים חינמיים. כבר היו ניסיונות קטנים בעבר, וסיפרנו פה על טאליב קוואלי שהוציא עם מאדליב את Liberation, אי-פי שניתן להורדה חינמית, אבל רק עכשיו מגיע הרעיון הזה לכלל מימוש מלא ראשון, אצל להקה בריטית אלטרנטיבית ומצוינת שהולכת עד הסוף. היכונו (שוב) לעידן חדש.
The Crimea,
שקרויים על שם חצי האי קרים, עושים מוזיקה שיושבת בנוחות בטווח שבין Death Cab For Cutie, Bright Eyes ו-Brand New ונשמעת אמריקאית לחלוטין, הן במבטא והן בגיטרות. את אלבומם הראשון הם הוציאו ב-2005 וזכו להצלחה נאה ברדיו ובחנויות הבריטיות, שזיכתה אותם בהזדמנות לחמם בין השאר את בילי קורגן, Snow Patrol ורג'ינה ספקטור.
ב-2006, למרות ההצלחה המתונה של אלבום הבכורה, Warner Bros החליטו להיפרד לשלום מהלהקה. בניגוד לשאר להקות, The Crimea לא התרגשו מהעניין. הם המשיכו לכתוב ולהקליט את אלבומם השני, Secrets Of The Witching Hour, במימון עצמי של כמה אלפי ליש"ט.
חמושים בניסיון העבר של הצלחה שלא צלחה, ומתוך האמונה שהדור הצעיר אליו מדברת המוזיקה הזו התרגל שלא לקנות את מה שהוא יכול להוריד בחינם, החליטה הלהקה לתת את כל האלבום הנהדר שלה להורדה חינמית,
החל מה-1 במאי. בלי משחקים, בלי הפתעות ובלי מגבלות (מלבד איכות קבצים לא-מושלמת של 128kbps, שפוגמת מעט בסאונד הגיטרות).
האלבום, אם להתרכז רגע במוזיקה עצמה, בהחלט שווה את הכסף ההיפותטי. אלבום כייפי, נטול יומרות אבל מלא שירים מצוינים ומרגשים (שימו לב ל-"Raining Planets" ו-"Several Thousand Years Of Talking Nonsense"), כתוב טוב, מנוגן ומופק מעולה. מסוג האלבומים שבלוגרי מוזיקה אוהבים מאוד. מצד אחד הם קליטים מספיק גם למאזיני רדיו ממוצעים, מצד שני יש בהם משהו שהופך אותם למיוחדים, כאלה ששווה להשקיע בהם האזנות חוזרות ונשנות.
חברי הלהקה מתכוונים להשתמש באלבום החינמי כצעד להרחבת הקהל שלהם, וכתוצאה מכך מקווים להרוויח מהופעות, מוצרים נלווים ושימוש מסחרי (בפרסומות, למשל) יותר כסף משהיו מרוויחים אחרי כיסוי ההוצאות הגדולות של ייצור והפצת הדיסק לחנויות. לפי איכות ונגישות האלבום, והגימיק התקשורתי שעומד לרשות הלהקה, נראה שהניסיון שלהם בהחלט עומד להצליח.
The Crimea היא הלהקה המבוססת הראשונה שעושה צעד חינמי כזה, דבר
שעשוי לפתוח דלת לאמנים אחרים שישתמשו בטקטיקה דומה. בינתיים, הלהקה בהחלט מרוויחה חשיפה. הצעד הנועז זוכה לסיקור יפה בתקשורת (האינטרנטית בעיקר), מה שמשרת את מטרתה: עוד ועוד קוראים ומאזינים גולשים לאתר הלהקה ומורידים את האלבום, שעד כתיבת שורות אלו ירדו מעל ל-13 אלף עותקים שלו, תוך פחות משבוע.
האם הטקטיקה הזו תעזור גם לאמנים אחרים שמאסו בחברות התקליטים? לא בטוח. ראשית, אמנים רבים נתנו בשנים האחרונות אלבומים להורדה חינמית, אבל אף אחד מהם לא החזיק ברזומה שלו להיט ממצעד הטופ 40 בבריטניה. כך שהפרסום הקודם של הלהקה בהחלט משחק פה תפקיד.
שנית, כמו הרבה חדשות, זה מרגש בפעם הראשונה, אבל בפעם החמישית אף אחד כבר לא כותב על זה, והאמנים הבאים שילכו בדרך הזו עשויים להיחשב כ"אלה שמחקים את Crimea". לכן אני מהמר ש-The Crimea מסמנים בו זמנית את תחילתו ואת סופו המתקרבים של אותו הטרנד ממש.
