מדי פעם אני נתקלת בפורום בהודעות של מי מכם הקובלים על כך שכקוראים משפיעים אין לכם בעצם הרבה השפעה עלינו, אנשי ההוצאה. ביני לביני אני תמיד מתקוממת – באמת שקשה להגזים במידת ההשפעה שלכם עלינו. כולנו קוראים באדיקות את התגובות שלכם, ערים לניואנסים בטון, במספר התגובות ובמהירות שבה הן עולות לפורום, וההתכוונות הפנימית שלנו לגבי הספרים – כפרטים וכהוצאה – מושפעת מכל אלה במידה רבה.
בעבודה עם ספרים יש מרכיב מאוד אינטימי. חוויית הקריאה – וגם עבודת הבחירה, התרגום והעריכה - היא אישית וסובייקטיבית. לכן אין מחיר לקול שלכם, שעבורנו הוא בוחן מציאות שלא יסולא בפז. הוא מאפשר לנו לעשות סימולציה (מקורבת) של האופן שבו יתקבלו הספרים על ידי קהל הקוראים, אבל יותר מכך הוא מאפשר לנו לבחון את ההחלטות שלנו ולהתכוונן נכון יותר להבא. מה שבטוח הוא, שכשאתם אוהבים את הספרים שאנחנו שולחים אליכם, אנחנו אוהבים אותם יותר.
זה בדיוק מה שקרה עם המסע אל קצה העולם. הספר נועד לצאת בסדרת פרוזה עשרה לבני הנעורים, ובכל זאת מאוד רצינו לשמוע את דעתכם עליו. חשבנו שהוא
מקסים – משובב ממש – ורצינו לשתף אתכם בחוויה. ואכן, אהבתם אותו. עם מעט מאוד יוצאים מן הכלל, גמעתם אותו בשקיקה ונשביתם בקסמו. ובעיקר אמרתם לנו: אל תשימו עליו חותם של ספר ילדים, כי כך תימצאו מקפחים קהל גדול של קוראים מבוגרים שיכול ליהנות ממנו לא פחות מקוראים צעירים. אתם אמרתם – ואנחנו הקשבנו. אתמול ירד הספר לדפוס כספר בסדרת פרוזה למבוגרים, וכך הוא גם יימכר בחנויות. אלמלא הייתם קוראים אותו, הוא היה נשלח אל מדף ספרי הנוער. עכשיו, משהוצאתם אותו מהארון, מוטלת על כולנו האחריות לעשות לו נפשות ולשתף כמה שיותר קוראים בחוויה.
