יקב יתיר - בין אינטימיות למסחריות

יקב "יתיר" הוא היקב המסחרי הדרומי ביותר בישראל. איכשהו, אולי בגלל המרחק מהעיר הגדולה, אולי בגלל האופן שבו מייצר היקב את היין, יש לו תדמית של יקב בוטיק מוקפד ומהוקצע, ולא רבים יודעים שהוא מייצר יותר מ- 100,000 בקבוקים בשנה.

חלק גדול מהכרמים של "יתיר" ניטעו בשעתו בלב יער יתיר בגובה של 650 – 900 מ' מעל פני הים, והזנים הגדלים בהם הם קברנה סוביניון, מרלו, שיראז, פטי-ורדו וקברנה פרנק.  מאז נוסד בשנת 2000, הוסיף היקב ונטע גם זנים אחרים, כמו מלבק, ויונייה, מורבדר וטמפרניו, שחלקם כבר מניבים ענבים.

הכרמים עצמם פרושים בחמישה אזורים שונים ומחולקים למספר חלקות כרם ביער. כל אחת מהחלקות האלה מחולקת לתת-חלקות, והענבים שמגיעים מכל תת חלקה כזאת, מוכנסים לרוב למכלים נפרדים. כדי לחסוך מקום, כל מיכל כזה מורכב למעשה משני מכלים נפרדים – עליון ותחתון – כך שהיינן , ערן גולדווסר, יכול להגיע להפרדה המקסימלית בין הענבים על מקורותיהם השונים, במינימום מקום.

סוף האביב עכשיו ביתיר, וברמת ערד עצמה, שפרחה עם הגשמים שירדו ממש בסוף החורף, כבר מתיבש הכל ומצהיב. הכל, מלבד כרמי השקדים והענבים, שהאחרונים נמצאים בלבלוב והורקה. כל אלה יוצרים כתמים ירוקים גדולים; מראה סוראליסטי למדי, כשמביטים לכיוונם מתל ערד, או בירידה מאזור יער יתיר עצמו.

אי אפשר לדבר על היקב, בלי להזכיר את בעלי הבית: יקבי "כרמל". "יתיר" מהווה בשבילם לא רק מתקן קליטה לענבים מהנגב (סוביניון בלאן, בעיקר), אלא גם סמן איכות מוביל. לכל אחד מהיקבים הגדולים יש יקב קטן יותר – "הרי גליל" ל"רמת הגולן", "סגל" ל"ברקן", ואפילו, במידה מסוימת, "המערה" ל"בנימינה" – אבל דומה שרק "הרי גליל" ו"יתיר" הם יקבים טרוארים אמיתיים, ויתיר ממוצב גבוה יותר מ"הרי גליל", נניח, וגם מ"סגל".

טעימות חבית

בסיור האחרון ביקב טעמתי כמה טעימות חבית מעניינות, כולן משנת 2006, ואם אלה מהוות סמן כלשהו, הרי שהשנה תהיה כנראה מוצלחת למדי:

קברנה פרנק 2006 – כהה מאוד – מאוד לא אופייני אולי - בעל אף מלא דובדבנים ופרי אדום, גוף בינוני-קל, טאנינים טובים וסיומת ארוכה ומתובלת, ומאוד יבשה.

טמפרניו 2006 – פרחוני ונעים. סיומת קצת חומצית. מורגשת השפעתה של החבית האמריקאית שבה מתישן היין, אבל לא יותר מדי. הסיומת מפולפלת.

מלבק 2006 – אף מאוד פרחוני – וערן גולדווסר הוסיף "על צד הרימון" – בעל מבנה טוב ואיכותי בפה, חומציות טובה וטאניניות וכמתבקש – צבע סגול כהה ואטום. גם הפטיט ורדו היה בעל צבע מרוכז, אבל הוא היה גם מאוד סגור ובפה – מאוד טאני.

שיראז 2006 – צבע מצוין, אף מאוד אופייני: מורגשת אנימליות, לצד פרחים סגולים. הפרי מאוד מתוק, והסיומת ארוכה ומפולפלת.

וטעימות בקבוקים

סוביניון בלאן 2006, 12.5% (כ- 60 שקל לצרכן) - היין עבר הפעם רק שלושה חודשים בעץ, כולו ישן. הוא מאוד לימוני, עם מעט אננס ומנטה. מין בלנד רענן שכזה, כמעט תרכיז קיץ. הפה חלק, מאוזן ופריך. לאחר שהוא שוהה קצת בכוס, הוא מוציא מעט מתיקות – סוכריות. האמת שאהבתי יותר את הסגנון של 2005, שהיה מיוחד ומאוד מעניין, אבל זה יהיה גם הוא הצלחה, ללא ספק.

ויונייה חצי יבש 2006 - קצת לא פייר, כי היין לא ממש ייצא לשוק. ערן גולדווסר היה במילואים בתקופת מלחמת לבנון השניה, והיין הוא תוצר של הענבים של אותו פרק אפל בעברנו. הענבים הגיעו לריכוז אלכוהול פוטנציאלי של 15.5%, ולכן היה צורך להוסיף 14% סוביניון בלאן, שיוריד קצת את ריכוז האלכוהול. התוצאה היה יין בעל ריכוז סוכר של 13 גרם לליטר – עם כל האלכוהול, 14.5% סופי. האף מעורב: אפשר להרגיש בניחוחות השיטה הצהובה, ומתחת לזה מסתתרות ארומות מינרליות: פטרול ובסיומת מעט גרפיט. האלכוהול הרב אינו מורגש. הסיומת ארוכה, מתובלת. יש מהיין הזה בערך חבית וחצי, וכנראה שלא ממש למכירה, כאמור.

קברנה מרלו שיראז 2002 - היין עדיין טוב וטעים, ונראה שיש לו עוד זמן. האף טוב, ומתבגר בצורה מאוד אלגנטית ופירותית. הסיומת ארוכה, וטאנית. גוף בינוני, מעט כהיל. מלבד משקעים בבקבוק, גם הצבע לא ממש יסגיר את העובדה שהיין הזה בן חמש.

קברנה מרלו שיראז 2003 - 56% קברנה סוביניון, 33% מרלו, 11% שיראז, 12 חודש בעץ מעורב. צבע סגול כהה, עמוק, אף צעיר ופרחוני, מלווה במשהו שוקולדי, ולאחריו עור וגווני ירוק. פה חלק, סמיך, טאנינים רכים. היין יצא לשוק בספטמבר 2006, ורק עכשיו הוא מתחיל להיות מוכן לשתיה. הסיומת שלו מתובלת עם טאנינים עדינים וטובים. כרגע בשוּק: 99 שקל.

"בלנד יתיר" 2005 - למעשה טעימת חבית של היין, שאינו הבלנד ה"רגיל" של קברנה-מרלו-שיראז. הוא מפגין ארומות מעניינות של ליקר דובדבנים, טימין ואניס, ובפה יש לו גוף ונוכחות טובה.