לא ייאמן, כן יסופר

למי שחושב שההתפתחויות הטכנולוגיות הפנטסטיות בתחילת המאה ה־21 גרעו ולו מקצת ממרכזיותו של האדם בעולם, מצפה הפתעה גדולה ונעימה, כאשר יקרא את הספר הזה.

שירותי ריגול חיפשו תמיד את המילה האחרונה בתחום המדעי־טכנולוגי. אבל למרות חשיבותם הגדולה של האמצעים האלקטרוניים והטכנולוגיים, העומדים לרשותם של המרגלים ואנשי המבצעים החשאיים, עדיין לא נמצא תחליף לרגשות האנושיים: אינטואיציה, אומץ, אהבה, קנאה, שנאה, רגשי סולידריות ותחרותיות. הרגשות האלה הם המובילים־מניעים את איש המבצעים במסלול חייו המקצועיים והאישיים, והם העומדים במרכזו של "נרדף‭,"‬ שזירת ההתרחשות שלו היא העולם כולו, שאינו אלא ביצה אפלולית רוחשת תחבולות, מזימות ותככים.

זוהי ממלכתם של שירותי ריגול ובראשם ה"מוסד" הישראלי. זהו הבסיס גם לספר הזה, הראשון למחברו, שלמעט כמה הגזמות פראיות למדי אך לגיטימיות לחלוטין לסוגתו, הגיע לתוצאה לא רעה לגמרי: רומן ריגול־מתח עכשווי, קולח, מרענן ונכון בגישתו העניינית רוויית ההומור האירוני כלפי חומריו־דמויותיו, וכזה שאינו מתיימר לחקות לא את האסכולה הבריטית של ג׳ון לה־קארה ולא את לן דייטון. והעיקר: הוא בנוי מפרקים קצרצרים, מושחזים מאוד, שמעבירים היטב את תחושת ה"תיזוז‭,"‬ הקופצנות והאי־ודאות האופייניות כל כך לעבודה המבצעית בשירות כגון זה, וכתובים בלשון ישראלית אמינה, ישירה, בוטה, קצת וולגארית לעתים - אבל תמיד עניינית, אפילו מצחיקה ולא טרחנית, ולרוב חפה מפאתטיות דביקה. כי אין כמו האירוניה וההומור כדי לפוגג את הפאתוס הישראלי, המתלווה בדרך כלל לדמויות ההירואיות העלומות האלה, שאינן אלא בשר ודם.

כשאין זמן נולדים הרעיונות הכי טובים

כזה בדיוק הוא אלכס ברטל, ראש אגף המבצעים במוסד, שבתו דניאלה, עובדת חוליה מבצעית במוסד, נחטפת בלונדון על ידי חוליה איראנית, שחיסלה שלושה לוחמי מוסד אלכס רואה את עצמו כמחליף טבעי לראובן חץ בראשות הארגון, אבל ברגע אחד הכול מתהפך והוא מוצא את עצמו נרדף כמעט על ידי כל העולם - האיראנים מבחוץ וגם היריבים המתקוטטים על תואר "הראש" הנכסף מבפנים, לאחר שמישהו בצמרת מכפיש ומחשיד אותו בגניבת מיליוני דולרים, 

 בעזרתו של בוגד בכיר במוסד עצמו שגויס על ידי המודיעין האיראני. וכך במקום להתמקד במאבק האכזרי נגד מזימותיה המרושעות והמסוכנות של איראן המגורענת, נאלץ אלכס ברטל לא רק לצאת למבצע חילוץ פרטי של בתו, אלא אף להגן על חייו מפני מתנקשי המוסד. את זה הוא עושה בעזרתם של ידידים ותיקים ונאמנים, המתפנים מעיסוקיהם המבצעיים מסמרי השיער ומתכנסים בלונדון הערפילית. שם מסייעת לגיבורנו האנטי־גיבורי אנגלייה מסתורית העונה לשם ג׳יין, אהובתו ושותפתו למבצעים בימים עברו. החבורה הנועזת הזאת פועלת באופן מקצועי מעורר התפעלות לחילוץ הבת־הלוחמת החטופה - והיא כגמול עוזרת לאביה ולמוסד כולו לחשוף את הבוגד שצמח בקרבו.

העלילה הנפתלת־מתעתעת הזאת, שדימיונו הקודח וחסר הגבולות של המחבר מפליא להשתמש בה כדי לשנע את הסיפור בקצב מסחרר (גם אם לפעמים במחיר של הגזמה מעוררת חיוך‭,(‬ היא דמיונית עד כדי כך שלפעמים מתעורר הרושם שהיא לא רחוקה מהמציאות.

באשר לסוף ההפי־אנדי למחצה - לא נפגע במתח אם נאמר שאלכס ברטל מצליח במשימותיו - אבל במחיר אישי נורא. דומה שרוני דונביץ׳, כסופר מתחיל, השכיל ללמוד מהגיבור שלו ש"אם זה כל כך מסובך הפתרון יהיה פשוט‭,"‬ כי "כשאין זמן, נולדים הרעיונות הכי טובים" (עמ׳ ‭(78‬ והצליח ליצור מותחן מקורי, ייחודי במבנה ובשפה, קולנועי בוויזואליות ובקצב, שיכול להעביר לקורא כמה שעות בעולם שבו הכול אפשרי.