רק בת 21 וכבר רוצה להיות שם, מתחת לחופה
רבים צוחקים עליי, חושבים שאני סתם שוקעת בפנטזיות ילדותיות, כמו בת שמונה שמלבישה את הברבי שלה בשמלת כלה ומבקשת מאמא שתקנה לה ברביות תינוקות. אני דווקא רוצה קריירה וכסף, רוצה להרגיש שאני מגשימה את עצמי, אבל עדיין יש לי את הכמיהה הזאת לבעל וילדים
ממש בימים הקרובים נחגוג, בן זוגי ואני, את יום השנה הרביעי לאהבתנו. ארבע שנים תמימות, עמוסות חוויות וריגושים, שמחות ואכזבות, עליות וירידות, ובעיקר - המון אהבה.
רבים צוחקים עליי כשאני מספרת על השיחות שלנו, חושבים שאני סתם שוקעת בפנטזיות ילדותיות, כמו בת שמונה שמלבישה את הברבי שלה בשמלת כלה ומבקשת מאמא שתקנה לה ברביות תינוקות. לדעתי לא מדובר כאן בילדותיות, וגם לא בבגרות יתר. מדובר פשוט בשעון ביולוגי שהתחיל לתקתק מוקדם מהצפוי, ומשאיפה משותפת של שנינו להיות כבר במקום הכל כך מחויב ורציני הזה.
כתבתי כאן לפני מספר חודשים, ניסיתי לעוץ עצות לזוגיות מאושרת. היו רבים שהטילו ספק, אולי בצדק, שהרי אני רק בת 21 (וחצי), ומה אני בכלל יודעת על החיים. וחוץ מזה, "רק חכי עד שיגיעו הילדים והמשכנתה".
אז אני מקדימה תרופה למכה – הפעם אני לא באה לתת עצות, ולא אתיימר להיות מומחית בכל תחום שהוא. אני פשוט אני, וטוב לי. הפעם אני פשוט אספר על הפנטזיות שלי.
בנים, תירגעו, לא מדובר בפנטזיות מהסוג הזה. מדובר בפנטזיות על משהו מאוד טבעי, משהו שיקרה בעוד כמה שנים, ולפעמים אני מרגישה שכבר נמאס לי לחכות – חתונה וילדים.
נכון, יש לי עוד זמן, עוד חיים שלמים לפניי, אני אספיק עוד מיליון דברים, ואין ספק שחתונה וילדים ביניהם. ואל תחשבו שלהיות עקרת בית זו פסגת שאיפותיי. אני דווקא רוצה קריירה וכסף, רוצה להרגיש שאני מגשימה את עצמי, רוצה לעשות דברים משמעותיים בחיי ולהיות אשה חזקה. אבל לפני הכל, עדיין יש לי את הכמיהה הזאת, את הרצון המהותי, כבר להיות שם. לעמוד מתחת לחופה עם אהובי, להחליף טבעות, לראות את כל האנשים היקרים מביטים בנו בהתרגשות. לשכב על מיטה במחלקת היולדות, להחזיק בידיי תינוק שזה עתה הגיח לאוויר העולם, כשבעלי עומד בצד המיטה וצופה בנו בהתרגשות. להיות אשת קריירה שיש לה המון זמן לילדים שלה, שחוזרת כל יום הביתה אחרי הצהריים, מחבקת ומנשקת אותם, שואלת איך עבר עליהם היום והאם הכינו כבר שיעורים. אני רוצה להיות שם, רוצה בכל מאודי.
ברור שאני אגיד כן, וברור שאני אתרגש
מצד שני:
"אז ספר לי שוב למה אתה לא רוצה להתחתן"
ש. לומפי
דוקטור, אני חושב שאני אוהב אותה. בעצם אני אוהב אותה, אבל לא יודע אם הגיע הזמן. אני עוד צעיר, כולה בן 30, וברור לי שאיך שנתחתן אמא שלי תתחיל לשאול מה עם ילדים ו...
יש לי עוד זמן, אני יודעת את זה. אני גם לא רוצה שזה יקרה היום, עכשיו, אין לי ספק שגיל 21 (וחצי!) הוא לא גיל אידיאלי להתחתן, שלא לדבר על ילדים. אני פשוט רוצה להיות שם, בגיל 26, אחרי תואר בתקשורת ועם תחילת קריירה שנראית מבטיחה. רוצה שהחבר שלי, שיהיה אז כבר בן 29, יכרע ברך ויציע לי להינשא לו. וברור שאני אגיד כן, וברור שאני אתרגש, כי אני אבין שהפעם זה לא עוד פנטוז משותף על חתונה בעתיד הרחוק, אלא הבטחה ממשית לחתונה בחודשים הקרובים. יכול להיות שאהיה כל כך חסרת סבלנות, שארצה להתחתן כבר בתוך חודשיים. אף פעם לא הבנתי איך זוגות מאורסים מסוגלים לחכות חצי שנה ויותר עד החתונה. נראה לי שאפשר להתחרפן בזמן הזה.
אגב, בלי לשפוט, אני לא יכולה להבין את אלה שלא רוצים ילדים. גם אני וגם בן זוגי כל כך נעולים על זה, כל כך חולמים על ילדים משותפים. אנחנו כבר מדסקסים את אופן החינוך שלהם, ואיך נצליח שנינו לשלב קריירה עם המון תשומת לב לילדים, וכמובן גם לא לזנוח זה את זו.
הטור הקודם:
סקופ: אני מאושרת עם בן זוגי
חן מורן
לכל זוג יש מריבות וחילוקי דעות, וגם מחשבות (לא תמיד נדירות) על פרידה. אבל רוב האנשים שמסתכלים עליי ועל בן זוגי זה שלוש וחצי שנים - מקנאים. אנחנו עוברים תקופות קשות כמו כולם, אבל מאוהבים יותר מאי פעם. אני לא מומחית, אבל יש לי כמה טיפים בדוקים בשבילכם
אני מקווה שזה לא סתם, אני מקווה שזה אומר שנהיה הורים מצוינים, שנדע לחנך את ילדינו להיות אנשים טובים ומאושרים, ושתמיד נהיה זוג מוצלח.
נראה שנצטרך לחכות בסבלנות עוד כחמש שנים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
