ארגון המרצים הבריטי UCU החליט לקרוא לחבריו
"לשקול את ההשלכות המוסריות" של קשר עם מוסדות אקדמיים ישראלים, ואף לשקול הטלת חרם על אותם מוסדות, במחאה על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים. מעבר לפגיעה הבלתי נסבלת בחופש האקדמי, יש בהחלטה צביעות רבתי: לארגון המוקיע את ה"כיבוש" של עם ישראל בארצו אין כל בעיה להזדהות עם הכיבוש הבריטי באירלנד, הנמשך כבר מאות שנים, שגרם למאבקים אלימים ולהסכמי שלום שכשלו בזה אחר זה. מדובר בביטוי נוסף לצביעותם של האירופים משני צדי התעלה בכל הקשור לכיבוש, ל"כיבוש", וליהודים.
יש המשווים את המאבק הבריטי בטרור האירי למאבק היהודי בטרור הפלסטיני, אבל שוכחים את העיקר: הצבא הבריטי הוא כובש באירלנד; צה"ל איננו כובש בארצו. מדובר במקרה היחיד בהיסטוריה שבו קיימת אוכלוסייה הנתונה אמנם תחת שלטון אחר, אבל שלטון זה איננו יכול להיות מוגדר ככובש, כי מדובר בארצו. ההשוואה הנכונה אינה בין ישראל לכובש הבריטי אלא בין עם ישראל לעם האירי. ואגב, יש בקרב האירים הערכה לישראל, על שזו הצליחה להשתחרר לחלוטין, ולא חלקית, מן השלטון הבריטי.
ישראלי המבקר באירלנד אינו יכול שלא להתרשם מן האופן שבו מתייחסים האירים למולדתם, ולהתמדה שהם מגלים במאבקם מול הכיבוש האנגלי בחלקה הצפוני: אירלנד החופשית, זו
| החרם |
|
| ציד מכשפות / רועי מנדל |
|
ד"ר יונתן ריינהולד, מרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן וחבר בוועדה הבינלאומית לחופש אקדמי, הגיב בחריפות לקריאת ארגון המרצים הבריטי לשקול חרם אקדמי על ישראל: "אין כאן אפרטהייד, כפי שמנסים להציג זאת" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
קשה להימנע מן ההשוואה עם המציאות בארץ: מדינת ישראל הריבונית ו"החזקה", זו המשתרעת על כשלושה רבעים מארץ ישראל המערבית, מתייחסת לרבע הנותר - והמשוחרר - כ"שטחים כבושים" שיש להסגירם לכובש הערבי, במקום הכובש הבריטי שסולק לפני כ-60 שנים; ישראל המפוחדת מקימה במו ידיה חיץ בינה לבין ערש מולדתה ותולדותיה: חומת הפרדה, מחסומים ואמצעים נוספים, לפי מיטב דמיונם הקודח של האדריכלים והקבלנים העומדים להתעשר מהפיל הלבן היקר, ושל סייעניהם בתקשורת הסוגדים לעגל הזהב התורן; מתקיים תהליך נסיגה של השפה העברית והתבטלות פרובינציאלית בפני הכיבוש הלשוני האנגלו-אמריקני: "תרבות" ה'היי-ביי' וקריאת שמות לועזיים לשכונות חדשות בישראל ("סי אנד סאן" לחוף העיר העברית הראשונה, "ווסט פארק" בראשון לציון, "סיטי הייטס" בכפר סבא ועוד).
אין כל סיבה מדוע לא ילמדו היהודים מן האירים - שאף הם עם קטן, בעל יצירה תרבותית עשירה, פזורה ענפה ומולדת כאובה - כיצד להתייחס לארצם. אין הכוונה לחיקוי השיטות האלימות של קבוצות טרור קיצוניות, אלא לקשר ההדוק לשורשים הלאומיים, בהשוואה להתנכרות של מיעוט גדול בישראל למולדתו.
במשך ארבעים שנה מאז מלחמת ששת הימים, שלטה בישראל התפישה שה"שטחים" הם פיקדון המיועד ליישום רעיון העוועים של שטחים תמורת שלום, שהתגלה כשטחים תמורת טרור. הגיעה העת להתפכח מתפישה אבסורדית זו שהתפוצצה בפנינו, כצפוי מראש. ניתן לדרוש מממשלת ישראל
לפסול את רעיון המדינה הפלסטינית ממערב לירדן ואת "חזון שתי המדינות", וגם להוקיע את צביעותם של כובשי צפון אירלנד. ניתן לדרוש שממשלת ישראל תעסוק בתפקידה העיקרי - ריכוז עם ישראל בארץ ישראל - ולא בכינון מדינה חדשה לאויביה ממערב לירדן, או במימוש תביעת השיבה לארץ ישראל המערבית, כפי שמדקלמת שרת החוץ לבני. הגירה ערבית לארץ ישראל המערבית, גם ל"מדינה הפלסטינית" ולא למדינת ישראל, היא פגיעה דמוגרפית קשה ומסוכנת, וההיפך מייעודה של ממשלת ישראל. טוב תעשה אם תטפל בהעלאת יהודי התפוצות במקום בתוספת ערבים לארץ ישראל.
ובעניין החרם הצבוע של האקדמיה הבריטית - יש להגיב בתקיפות ולהפסיק להזדהות עם אשמת ה"כיבוש". כאשר ישראלים רבים מפנים אצבע מאשימה נגד עצמם, כאילו צה"ל הוא כובש בארצו - לא ניתן להלין על גורמי אקדמיה באירופה, הניזונים מעלילות של אנטישמים נוצרים ומוסלמים ושל אוטו-אנטישמים יהודים.
ד"ר בריימן כיהן כיו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
