חמישה ספרים לקרוא במילואים

יש מילואים של שמירות ארוכות, במקומות צחיחים, נידחים. במשמרת הראשונה, בדקות הראשונות, מתעוררת בנפש כמיהה להתמזגות עם הטבע. בשאר הזמן מתגברות המחשבות האובדניות. יש מילואים של תרגיל חטיבתי, המשלבים, לאחר שלב הקליטה באפסנאות ובמטווחים, שלבים שונים המתאפיינים בדומיננטיות משתנה של לחץ, אבק, זמני המתנה ממושכים, פרצי פעילות, כאוס מוחלט, ומחשבות אובדניות. יש את סוג המילואים שאני עושה, במעמקי בונקר ממוזג ומוגן. בעת מלחמה אמיתית, אתם, בחוץ, תשלמו את מחיר הטעויות שאעשה אני, בפזיזותי, שחצנותי וחוסר שיקול הדעת שאפגין. עד אז, בזמן המילואים, בעת הפעלת תרחישים דמיוניים והסעת גייסות לא קיימים, אני זה הסובל משעמום ומחשבות אובדניות.

הניתוח הזריז לעיל מראה כי בכל שירות מילואים יש צורך להתמודד עם שעמום ומחשבות אובדניות. אדם מצליחן, עליז ומאושר עולה על מדי ב' ולפתע הופך קודר, קצר רוח וחשדן. איזה ספרים כדאי לו לקרוא?

ראש לראשונים - "מילכוד 22". היצירה המדהימה, החד פעמית, של ג'וזף הלר. העלילה מתרחשת על רקע מלחמת העולם השניה, אך המלחמה עצמה כמעט אינה נוכחת בה, והעיקר הוא הכאוס האנושי. מצחיק עד דמעות (באמת), מצמרר (באמת). יש קטעים המתבררים עד תומם רק בעת שירות מילואים. הספר אומנם אינו מתאים לקריאה מקוטעת, האופיינית למילואים, הקורא עלול להתבלבל לחלוטין בין עבר והווה, מוקדם ומאוחר בעלילה. לא נורא, גם מי שקורא את הספר בתנאים נוחים הולך לאיבוד. למי איכפת? העיקר החגיגה על חשבון אופיו של האדם.

"החייל האמיץ שוויק" הצ'כי של ירוסלאב האשק הרבה יותר תם ונינוח. הכל השתנה מאז ימי מלחמת העולם הראשונה וכלום לא השתנה בעולמו האווילי של האדם. חוכמתו הנצחית של שוויק: הדרך היחידה לשרוד בעולם היא להתנהג כטיפש מוחלט. על עצמו מעיד שוויק שזכה למתנה יקרת ערך והוא טיפש מטבעו. עצוב, מבדר. חיילי המילואים יוכלו להשתעשע במציאת מקבילים אקטואליים בבסיס לקצין דובין ועוד מגיבורי הספר.

למי שמעדיף מרה שחורה ומדעית, אני ממליץ על הספר ההיסטורי-פופלארי, "סטלינגראד" של אנתוני ביוור. נותן קצת פרופורציות על הגודל הזעיר של המלחמות שלנו, היקף הכוחות הקטנטן, המרחק שלנו מהזוועה האמיתית, מ"פשעי מלחמה" כשהם "במלוא גדולתם".

בעת תהליך הבחירה של חמש היצירות נצנץ בראשי כל העת המועמד הטבעי - "מלחמה ושלום" של טולסטוי. לכאורה אפשר להשליך עשר מחסניות רובה מהתרמיל, ובמקומן לדחוס שניים שלושה כרכים של יצירת המופת הלא-באמת-נחוצה הזו. סוף דבר, מכל בחינה אפשרית מוטב למילואימניק, ובעיקר זה הקרבי, להצטייד בספר שירה. שירה ניתנת לקריאה בלגימות קצרות, ברביצה ליד שיח או המתנה לתשובה בקשר. אני ממליץ על ספרון של המשוררת ויסלאבה שימבורסקה או של זביגנייב הרברט. שני פולנים דגולים, היודעים לכתוב בפשטות מפליגה, ולחדור לעומק נפשו של האדם. וחוץ מזה הם כותבים כל כך יפה. למי שנמנע עקרונית מתרבות פולנית בגלל דודות מהמוצא הנ"ל, ריימונד קארבר האמריקאי יספק סחורה דומה. השירה שלו הולכת נהדר עם סיגריות "נובלס" ויין רבנות.

מילואימניק החווה חרדה בכל פעם שהוא עוזב את העולם הבורגני היומיומי שלו ונכנס למסגרת המילואים, ואשר שואף לראות התפרקות טוטאלית של המסגרות האנושית, החברה והערכים, יוכל למצוא ידיד בספרו של האנטישמי המבריק, פרדינאן סלין, "מסע אל סוף הלילה". התרגום העברי מופיע בשני כרכים קטנים של עם עובד, נכנסים היטב לכיס מעיל או דגמ"ח. בעיני רבים וגם בעיניי זו היא יצירת מופת למרות שקשה לשים את האצבע ולהסביר למה.

לכל משרתי המילואים - המשיכו לשרת. אתם נושאים בעול הבסיסי של קיומנו וגם זוכים להכיר משהו שאין-אין-אין בעולם, מהוליווד ועד מדבריות קזחסטאן.