דוד המלך: דרוש מנהיג ומשורר
המלך מבטא את השלטון, הטקסיות, הפורמליות, היציבות והכוח. המשורר מטבעו הוא מהפכן, מרדן ולא מקבל מוסכמות. מירון איזקסון גורס כי השירה והמלכות מפרות אחת את השנייה. קחו לדוגמא את דוד המלך
בטור האחרון עסקנו (בהקשרו של שבוע הספר) בתורה ושירה. כיון שאירועי שבוע הספר נמשכים ראוי להיפרד ממנו בהיבט רלבנטי נוסף. דמותו של דוד קשורה בתודעתנו מטבע הדברים במלכות ישראל. לא רק שהוא מלך גדול כשלעצמו, אלא ששושלת בית דוד היא שנקבעה לדורות בכל הנוגע למלכות ישראל. והנה דווקא המלך האולטמטיבי הוא גם "נעים זמירות ישראל".
אם נחשוב על כך, כמעט לא ייתכן ניגוד גדול יותר, מאשר הניגוד בין מלך לבין משורר. המלך מבטא בדרך-כלל את השלטון, ההמשכיות, ההורשה, הטקסיות, הפורמליות, היציבות והכוח. המשורר מטבעו הוא מהפכן, מרדן, לא מקבל מוסכמות, סולד מכללים קבועים ובודאי שאינו כפוף לירושת כישרונו הפיוטי.
ייתכן מאוד שדיאלקטיקה זאת, של מלך משורר, רומזת לנו משהו עמוק על תפיסת השלטון בישראל. אולי רק אדם שהוא גם מלך וגם משורר מסוגל להיות מלכם של ישראל וזאת מתוך הסתירה הפנימית המפרה, המורכבת והיצירתית. ייתכן שבימינו היו מכנים זאת בשילוב שבין אינטליגנציה שכלית לבין אינטליגנציה רגשית. לא פעם אנו נתקלים ב"טיפוסים" אשר יכולתם החשיבתית גבוהה אבל רגישותם האנושית והחברתית נמוכה.
נדמה לי שבמובן זה השירה והמלכות אומנם מבלבלות אחת את השנייה, אבל גם מפרות ומאזנות אחת את השנייה. לא פעם ההיפוך מסוגל דווקא להועיל לזהותו ולחיזוקו של מה שהפוך ממנו. ייתכן שהיותו של דוד מלך–משורר הוא גם לימוד לדורות, עד כמה קשה לשלוט על ישראל ועד כמה אותו שליט זקוק לכישורים פלאיים גם בתחום היצירתי והרגשי.
בהעמקה נוספת אפשר ללמוד מכך על סגולה נוספת של שירה. משורר תהילים, דוד המלך, חי לא רק את המציאות הנחזית אלא גם את הדמיון העמוק, כמעט את החלום עצמו. בחיים האנושיים יש מקום רב לדמיון ולעומקי הנפש ומנהיג גדול אמור לחוות גם היבט זה. בדרגות הפנימיות הגבוהות ביותר הדמיון הוא גם כלי הכרחי להופעת הנבואה, ועל כך מדבר לא מעט הרמב"ם.
ראוי לציין שהופעתו של דוד המלך היא מלכתחילה באווירה שירית. הבשורה הראשונה עליו מופיעה במגילת רות במסגרת המהפכה האישית של רות המואבייה המתגיירת לתוך עם ישראל. בהמשך לכך התיאור על המלכתו (בספר שמואל), היחסים הנרקמים בינו לבין שאול והביטוי המופלא עליו "אדמוני עם יפה עינים" (שמואל א', פרק ט"ז) כל אלה הם יסודות שיריים מובהקים. הוא מופיע בשדה הקרב ומציע לשאול (אותו הוא עומד להחליף במלוכה) את עזרתו. שאול מלביש אותו בבגדיו במין טקס מדהים שאף אחד ממשתפיו לא מודע למשמעותו. כל אלה מכינים רגע דרמטי ושירי להופעת המלך החדש: מלך אשר שירתו ואמונתו אחוזות זו בזו כמין רגליִם לכיסא המלוכה.
לפנייה לכתב/ת 
