העבודה איבדה את זה
כשמגזרים שוליים יחסית נהנים מהשפעה שכזאת על זהות היו"ר, מה הפלא שהמפלגה לא ממריאה?
מפלגת העבודה בחרה מנהיג חדש. ברכות. זהו היו"ר השמיני בשמונה שנים. פחות אף מממוצע ההישרדות של ראשי הממשלות בישראל (העומד כיום על שנתיים). יש משהו שובה לב במראה הציבור הרחב, ההולך ומשתתף בהליך פוליטי שבמבט ראשון נראה כחגיגה לדמוקרטיה - אולם במבט נוסף, ממעוף הציפור, מגלה לדאבוננו כי תהום פעורה בין הדימוי למעשה; בין הציפיות והתקוות לבין היכולת לבצע בפועל.
כבר לפני שנים רבות איבדה מפלגת העבודה את היכולת לגייס לשורותיה חלקים נרחבים מהציבור הישראלי. עובדה היא כי הציבורים המשפיעים, החשובים והמכריעים בהתמודדות האחרונה בין ברק לאילון היו הקיבוצים והערבים. הקיבוצים כידוע מהווים כ-1.5% מכלל החברה הישראלית, והם איבדו מזמן את היכולת להשפיע על סדר היום הפוליטי בישראל, אך משקלם בתוך מתפקדי מפלגת העבודה עצום. המתפקדים הערבים למפלגת העבודה הינם הציבור השני המכריע את תוצאות הפריימריז במפלגה, אך גם כאן קיימת הטיה פוליטית ברורה: המגזר הערבי בישראל כבר מזמן הפסיק להצביע ולתמוך במפלגות ציוניות. אבל בעבודה, כמו בעבודה, כאילו דבר לא אירע - הזמן עומד מלכת, ושיעורי ההשתתפות וההצבעה של המגזר הערבי עבור המועמדים ה"ביטחוניים" נשאר מאורגן ומכריע ובמספרים גדולים. מעניין ודמוקרטי? אולי; לא משקף, לא נכון ולא מציאותי? מאוד.
כך, מדי שנה בשנה, בוחרת לה מפלגת העבודה מועמדים ראויים, אישים רציניים ובעלי משקל סגולי. אך בפועל, הם מנהיגים וגנרלים ללא חיילים וגייסות, מפקדים ללא צבא ומפלגה. כאשר שרון הקים את קדימה, טרם מחלתו הקשה, העבודה צנחה בסקרים לשבעה עד עשרה מנדטים, וגם היום, לפי התחזיות, תתקשה לעבור את העשרים - מספר נאה לכל הדעות, אבל לא מספיק לשלטון. ודאי בשיטת ההצבעה בפתק אחד, היא שיטת הממשל הפרלמנטרית, אין לעבודה סיכוי לחזור להנהגה. אז על מה המהומה?
מלחמת לבנון השנייה יצרה שבר קשה בחברה הישראלית. לפעמים בצדק, לפעמים לא. הדבר המרכזי שהתרחש במפה הפוליטית הוא תזוזתו של הציבור ימינה, כתוצאה מהחשש והפחד מאי תפקודו של הצבא. למרכז העשייה הפוליטית גויסו והוחזרו אישים בעלי רקורד צבאי וביטחוני, שאוזלת ידם בניהול מערכות אזרחיות מורכבות היא מן המפורסמות. ההנהגה האזרחית נדחקה הצידה.
המערכת הפוליטית בישראל זקוקה לשידוד מערכות, ובהקדם. גם הציבור מאותת על רצונו בכך (מפלגת הגמלאים ואולי מפלגת צעירים בעתיד הנראה לעין). כל סימולציה ובדיקה מוכיחות כי הדרך לשנות ולייעל את המערכת הפוליטית בישראל, כמו גם לשמור על יציבותה, היא באמצעות חיזוק המפלגות הגדולות, וזאת באמצעות יישום וחקיקה של בחירות אזוריות מעורבות. אין דרך אחרת. רק בחירות אזוריות יחזירו את המפלגות לרלוונטיות בקשר בין האזרח לנבחריו, ויהפכו את הבחירות הפנימיות במפלגות ואת המנהיגים הנבחרים לרלוונטיים. כולנו נצא נשכרים מכך.
הכותב הוא מנכ"ל "המרכז להעצמת האזרח"
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
