על יבש

למרות שהוא שומר על פרופיל תקשורתי נמוך, איתן אורבך (29) מצליח להתברג בקביעות לחמישייה הפותחת של מצעד הגברים הכי הורסים שלנו. השנה, למשל, הוא הגיע למקום החמישי והמכובד (כשהוא עוקף בסיבוב את עפר שכטר, יהודה לוי, ואפילו את אושרי כהן (תאכלו אבק!) – אנשים שזוכים להרבה יותר זמן מסך ממנו. התוצאות בשנה שעברה, דרך אגב, היו די זהות. ובכל זאת – למרות ההתעניינות הנשית המסיבית, אורבך משתדל לשמור את חייו האישיים הרחק מעיני הציבור.

"בגיל צעיר מאוד למדתי גם מה זה לא לנצח" (צילום: איתן טל)

מה הוא עושה היום? אחרי שזכה בטייטל "השחיין הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים" ופרש בגיל 25, הוא נרשם ללימודי מנהל עסקים והתחיל לחיות את חייו מחוץ למים. הוא מחזיק בשני בתי ספר לשחייה (אחד ברמת אביב ג', השני ביהוד והשלישי בדרך), ואחרי שהספיק לצבור ניסיון כמנהל השיווק של "ספידו" וכשותף בפאב ה"לוקה", החליט לעבור לבריכה של הגדולים ולפתוח פאב משל עצמו העונה לשם "ברגמן".

התפקיד מחייב

אנחנו יושבים על קפה מתחת לבית שלו. איתן (הוא קורא לעצמו "איתן" במלרע) מתגלה כבחור מיושב, אינטליגנטי ורחוק מכל תדמית ציבורית הוללת שהוצמדה לו. את חיי הלילה הפרועים הוא משאיר בעבר. עכשיו הוא יוצא לפאב רק כי העבודה מחייבת.

מה גרם לך לעבור משחייה לפתיחת ברים?

"זה לא שדבר אחד הוביל לדבר השני, לא היה סדר מסוים. בגיל 25, אחרי האולימפיאדה, התחלתי ללמוד משפטים ומנהל עסקים. אחרי שנתיים עזבתי את לימודי המשפטים כי הבנתי שזה לא מעניין אותי. לא שמנהל עסקים זה משהו מרתק במיוחד, אבל נשארתי עם זה. בעקבות הקריירה שלי כשחיין פתחתי בית ספר לשחייה בערך בגיל 26. זה לא מה שאני רוצה להיות כשאהיה גדול, אבל זה מה שטבעי בשבילי לעשות עכשיו. אני מרגיש שיש לי המון מה להעביר".

אז מה אתה כן רוצה להיות כשתהיה גדול?

"אני באמת לא יודע. יש כל מיני רעיונות ודברים שאני רוצה לעשות, אבל זה לא משהו ברור כמו בית הספר, כמו ה'ברגמן'. אין משהו מוגדר".

היו לך רגעי שבירה בשחייה?

"היה לי רגע אחד שקופץ לי עכשיו בראש. אני לא מאמין שאני זוכר את זה עד היום. הייתי בן 18 והשתתפתי בתחרות שלא השגתי בה תוצאה טובה. יש תחרות עיקרית אחת בשנה בשחייה, וברגע שמגיעים לשיא - מאוד קשה לשפר את הזמן. לפעמים מתאמנים שנה שלמה בשביל לשפר בשנייה. שנה שלמה של לקרוע את התחת, שאין יום חוץ משבת שלא שוחים בו. בסופו של דבר לא שיפרתי את השיא בתחרות. זאת הייתה הפעם הראשונה, והיחידה, במהלך הקריירה שיצאתי החוצה ובכיתי ואמרתי 'זה לא יכול להיות'. אבל לא קרה שום דבר, לומדים להתמודד עם כאלה דברים".

על "פיק אפ": "זה היה ניסיון וחוויה נחמדה" (צילום: איתן טל)

אתה בנאדם תחרותי גם היום?

"מאוד. אם לא הייתי תחרותי לא הייתי מגיע לאן שהגעתי בשחייה. בגיל צעיר מאוד למדתי גם מה זה לא לנצח, לא להגשים את הציפיות. לדעת להפסיד בכבוד זה להסיק מסקנות: מה עשיתי נכון, מה לא עשיתי נכון. למדתי במהלך הקריירה איך לקבל ניצחונות ואיך לקבל הפסדים".

"אני לא דוגמן"

"אני לא דוגמן", הוא דואג להבהיר ולציין, "אני פשוט לא עושה את זה. היום אני מבין יותר מה רוצים, אבל אני נמצא במקום שאני לא צריך לעשות את זה אם אני לא ממש רוצה. השיקול הוא אם זה שווה מבחינה כלכלית, אז אני לא פוסל שום דבר".

אתה זוכר את ההרגשה כשהצטלמת בפעם הראשונה?

"מאוד הובכתי בהתחלה. אני חושב שהייתי ילד ביישן. הובכתי שאומרים לי מה לעשות, לא ידעתי איך להתייחס לזה. אומרים לי 'תצחק' וכאלה, לשחק, לא ידעתי מה המשמעות של זה. לא הבנתי 'אוקיי, אתה פה כי אתה דוגמן'. בשורה התחתונה לא הרגשתי עם זה בנוח".

ואיך היה לשחק ב"פיק אפ"?

"לא בדיוק שיחקתי, אני לא ממש יודע לשחק".

נכון, זאת הייתה יותר התגפפות עם בר רפאלי.

"כן. ראיתי את זה כחוויה. לא הייתי צריך לשחק, הייתי צריך להיות איתן, להיות עצמי. זה היה ניסיון וחוויה נחמדה. היה מוזר, אבל עבר צ'יק צ'ק".

על "רוקדים עם כוכבים": "רוב הזמן הייתי במבוכה" (צילום: איתן טל)

וההתנסות ב"רוקדים עם כוכבים"?

"אני חושב שהחוויה הזאת השפיעה עליי טיפה כבנאדם. יותר נפתחתי לאנשים, הייתי יותר סגור לפני זה. הכרתי גם המון אנשים חדשים וכולם היו נפלאים, מאוד נהניתי. יש לי בלאק אאוט מכל ריקוד, ובאופן טבעי מאוד התרגשתי, בכל זאת, שידור חי. זה לא משהו שאני רגיל לעשות, לרקוד, להיות חינני. זה ממש ככה, הייתי צריך ללמוד להיות חינני. לא הרגשתי עם זה בנוח, רוב הזמן הייתי במבוכה, וגם אחרי שראיתי את עצמי בטלוויזיה הרגשתי מובך. אבל זה היה נחמד, היה אחלה ניסיון".

אז מה אתה עושה כשיש לך זמן?

"אני אוהב לשחות. זה נשמע מוזר, אבל היום אני אוהב לשחות. שחיתי המון זמן כשלא אהבתי לשחות. שחייה זה ספורט מאוד מונוטוני ומעייף והייתי שוחה המון. אהבתי את השחייה, את ההכרה, את התחרויות, את הסיפוק, את הכול, אבל כבר שכחתי מה זה לאהוב לשחות, את הרגשת המים, כמה כיף זה לזוז בתוך המים. הייתי שוחה 15 קילומטר ביום כל הזמן כי הייתי חייב, אז כבר שכחתי שאני אוהב את זה. חוץ מזה, כמו רוב האנשים אני אוהב לנסוע על אופניים, ספרים, סרטים, חברים, אין לי עיסוק מיוחד של איסוף בלטות משנת 74'".

אתה עוד מתאמן?

"לא, אבל אני רוצה. כל פעם אני מחליט להתחיל עוד מעט, אבל אני פשוט מרגיש שעשיתי כל כך הרבה כושר כשהייתי יותר צעיר עד שהיום, אם אני לא חייב, אני מעדיף שלא".

מפריע לך שהתקשורת מבחינה בכל כרס קטנה שצומחת לך?

"פעם זה הפריע לי יותר, היום זה כבר פחות מזיז לי. אני לא יכול לעשות שום דבר נגד זה, אז למה להיות מוטרד?"

ובכל זאת. יש משהו שהיית משנה בעצמך?

"יש לי שערות על הבוהן, אולי הייתי מוריד את השערות האלה. לא הייתי הולך לעשות לייזר אבל אם את שואלת – אז את זה הייתי משנה".