שתף קטע נבחר

הפתרון ברור כשמש

האם ישכילו מקבלי ההחלטות להפוך את ישראל לנסיכות השמש של המזרח התיכון?

מדינת ישראל מכורה לפחם והיא נמצאת בהכחשה. תושבי אשקלון יתעוררו בקרוב למציאות הזויה לפיה בנוסף לקאסמים ולתחנה הפחמית המזהמת הקיימת תצטרף ככל הנראה עוד אחת, בגודל של התחנה בחדרה.

 

אף אחד לא מעז לפקפק בנחיצותה של תחנת הפחם, שכן התרגלנו לייבא את כל צורכי האנרגיה שלנו ממדינות רחוקות וביוקר, השלמנו עם כך שמחיר הפחם עולה בהתמדה ומנגד שזיהום האוויר, יחד עם העלייה בתחלואה ובתמותה, זוכים להתעלמות מוחלטת. אנחנו מאמינים כשאומרים לנו שאין ברירה, רזרבות החשמל נגמרו ותיכף כולנו נצטרך להזיע ללא מזגן ב-40 מעלות חום כי מפלס החשמל יהיה אדום. כמה קל להוליך אותנו שולל! על כך אמר פעם שלום חנוך "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם", אלא שבמקרה זה הציבור משלם את מחיר הפחם בבריאותו.

 

כאשר בעולם נערכים לבלימת ההתחממות הגלובלית, מתוך הבנה מדעית שנקודת האל-חזור תגיע בתוך 10 שנים אם לא תינקט המדיניות המתאימה, ישראל עדיין שרויה בתרדמת.

 

אפשר גם אחרת. למעשה, ישראל מחזיקה בשרוולה קלף מנצח, פתרון טכנולוגי לבעיה גלובלית שעשוי להניב לה רווחים רבים תוך תנופה תעסוקתית ושיפור מעמדה הבינלאומי. הפתרון ברור כשמש – אנרגיה סולארית.

 

למרבה האבסורד, למרות שפתרון כחול- לבן זה מייצר חשמל לכחצי מליון תושבים בקליפורניה כבר 20 שנה, בישראל עוד לא השכילו להקים אפילו תחנה סולארית אחת. על אף שהתקבלה כבר לפני שבע שנים החלטה ממשלתית על הקמת תחנה כזו, משרדי הממשלה הפליאו לקבור אותה תחת סחבת ביורוקרטית ורק לאחרונה חלה התקדמות קלה, לפחות למראית עין.

 

החום עולה

ברחבי העולם, במדינות דוגמת גרמניה אשר עוצמת השמש שלהן היא רק כשליש מזו של ישראל, כבר הוקמו שכונות שבתיהן מכוסים בתאים סולאריים. בכל שנה נתח השוק של האנרגיה הסולארית בתמהיל הדלקים עולה. מדינות כגון ארה"ב, גרמניה, ספרד, יפן ואפילו סין משקיעות בפרויקטים סולאריים רחבי היקף ומתגמלות בהתמדה אנרגיה מסוג זה. אנרגית שמש בתוספת אגירה יכולה לפעול גם 24 שעות ביממה וסוגים מסוימים של אנרגיה סולארית לא דורשים חום אלא אור בלבד. עדיין מאמינים למשבר הרזרבות?

 

בינתיים בארץ, החום עולה ויחד איתו גם צריכת השיא. חברת החשמל מפרסמת כי בכל רגע צפוי משבר, מפלס החשמל יעלה על גדותיו, רזרבות החשמל ייגמרו והנה – כל הציבור בהיסטריה. היסטריה, שכן אף אזרח ישראלי לא רוצה להיוותר נוטף זיעה כאשר המזגן יחדל לעבוד. וכך בהינף תשדיר, חברת החשמל גורפת לגיטימציה ציבורית להקמת תחנות פחם מזהמות נוספות.

 

אולם, ידע בסיסי באנרגיה היה מגלה כי צריכת השיא פוגשת את שיא תפוקת אנרגית השמש באותן שעות. בעולם כבר קיימת טכנולוגיה סולארית לקירור והפעלת מזגנים. דווקא כשהכי חם ניתן לנצל את חום השמש עצמה כדי להתקרר. בלי זיהום, בלי מחיר מופרז ובלי בנייה של עוד ועוד תחנות מזהמות.

 

הצורך בתחנת פחם מתייתר שכן היא נדרשת רק בשביל לענות על אותם ביקושי שיא. אז מדוע לזהם את האוויר בשביל מספר ימים ושעות בודדים בשנה? טכנולוגיה סולארית עשויה לספק מענה הולם הן לצרכי החשמל של ישראל והן כענף יצוא משגשג בעידן של מודעות סביבתית. לו מקבלי ההחלטות היו מתייחסים לכל מטר רבוע של שמש כאילו הייתה זו חבית נפט, שזה פוטנציאל השמש השנתי באזורנו, ודאי היו מזדרזים למצוא את העוז הרוח, אורך הרוח והעקביות בכדי להנהיג מדיניות המתקנת כשלי שוק ועיוותים ישנים.

 

האם ישכילו מקבלי ההחלטות להפוך את ישראל לנסיכות השמש של המזרח התיכון? האם יצליחו להיגמל מדפוסי ההתמכרות לפחם ולהתרפסות מול חברת החשמל על חשבון הציבור? האם יימצא מנהיג במשרד האוצר שיבין את כדאיות ההשקעה? האם ישלבו ידיים משרדי התשתיות, הפנים, הגנת הסביבה והתמ"ת ויעמידו אותנו בסטנדרטים של שאר מדינות ה-OECD (המדינות המתקדמות) או שמא לאלו של מדינות העולם השלישי? "דבר אינו חזק מרעיון שהגיעה שעתו", אמר ויקטור הוגו, הגיעה שעתה של האנרגיה הסולארית ויפה שעה אחת קודם.

 

עו"ד גרוסמן היא מנהלת קמפיין האנרגיה ושינויי האקלים בארגון גרינפיס

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים