מה עושים עם הילדים בהודו?

יש משהו מרתק בטיול בהודו עם ילדים. הם לא רואים אותה כמונו, מה שמרענן ומחדד את המבט, במיוחד למי שחרש אותה לא מעט וכבר הפנים את כל הקלישאות.

טיול עם הדור הצעיר במדינה רבת פנים כמו הודו מחייב בחירת מסלולים ופעילויות במינון מאוזן. את המולת הרחוב והשווקים חובה לגוון בטיולים לשמורות הטבע, רכיבה על פילים, שיטוט בכפרים וצפייה במופעים. הסימן הכי טוב לטיול מוצלח: אף אחד לא רוצה לחשוב על הבית כשכרטיס הטיסה מאותת לחזור.

חודש בהודו שווה משהו כמו שנת לימוד במערכת החינוך הישראלית. משפרים את האנגלית ומרחיבים ידע בגיאוגרפיה, תרבויות זרות, ארכיטקטורה, עולם החי ועוד ועוד.

בעלי חיים

כל מי שמבקר בהודו נדהם משפע החיים הרוחש בה. פוגשים אינספור בעלי חיים: פרות בכל מקום, תאו שחוזר מרחצה בנהר, חבורות קופים, כלבים מרוטים וחזירים מדובללים, להקות נשרים ועגורים, תוכים צווחניים, טווסים וסנאים. איפה רואים אותם בהמוניהם? בשמורות הטבע.

אולי המוצלחת בין מאות שמורות הטבע במדינה היא שמורת הציפורים של בהארטפור, בין אגרה לג'איפור. שמורת קורבט, מצפון־מזרח לדלהי, שוכנת במקום מרהיב, עם בתי מלון מיוחדים על שפת הערוץ. שמורה מדברית ומיוחדת היא המלחה הקטנה של קוץ' בגוג'אראט, ביתם של אחרוני חמורי הבר בעולם.

טיגרסי בנגלי. גם לו חם בקיץ (צילום: איי.פי)

בדרום כדאי לבקר באנדיפור, מדרום למייסור, או בפריאר, בין מאדוראי לקראלה. גני לודי בדלהי הם מופת לשלווה וליופי ולא להאמין כמה סוגי ציפורים רואים שם.

מי שבעניין של האכלת חיות, מוזמן להאכיל יונים מאחורי ארמון הרוחות בג'איפור או ליד מצודת אמבר. להאכיל קופים אפשר בגאלאטה, מחוץ לג'איפור.

חוויה נוספת שקשורה לבעלי חיים היא רכיבה על פילים, לפחות בעלייה התיירותית למצודת אמבר ליד ג'איפור. בחבל רג'סטאן, ליד העיירה קימסאר, יש מלון דיונות מיוחד שמוציא טיולי גמלים מדהימים. חובבי רכיבה על סוסים ירצו להכיר את גזע המארוואר.

נופים וחופים

הודו היא ארץ שופעת טבע, הרים, יערות, מדבריות, מישורים פוריים, נהרות ענק, פלגים שוצפים, חופים בתוליים, שדות אורז מוצפי מים ורמות שטופות רוח ומחורצות גיאיות. כדאי לשלב בטיול כמה נופים מרכזיים.

אזור הררי עם התצפיות היפות ביותר לעבר ההימלאיה הוא אזור אלמורה,

 באוטאר נאצ'אל שמצפון-מזרח לדלהי. זוהי ארץ האלים שנחצית על ידי שבילים עתיקים של עולי רגל ובעיקר יופי עוצר נשימה. המקום היפה ביותר הוא הכפר קאסאר דווי.

מנאלי, עמק קולו, עמק פארוואטי ודרמסאלה הם בחירה לא רעה, מה עוד שאפשר לצאת מכל המקומות האלה לטרקים שונים - בני יום, יומיים ואף יותר. אזורים פחות מוכרים לטרקים אבל בהחלט שווים הם דרג'ילנינג במזרח, רכס הנילגרי בדרום ורכס השאידאריס במדינת מהרשטרה. בכולם מסלולי טבע קצרים ונוחים.

חובבי החופים ימצאו את מבוקשם בדרום הודו - מגואה ועד קאניה קומארי, השפיץ של היבשת. כך גם בצד השני, במדינת טאמיל נאדו ובעיקר בסביבות פונדיצ'רי. חוף מדהים במיוחד נמצא בדיו, המושבה הפורטוגלית לשעבר בגוג'אראט.

תחבורה

טיולי ג'יפים הם צורה מומלצת להכיר חלקים רבים בהודו. ג'יפ סומו הוא גם גדול ונוח וגם עביר, למרות שאינו רכב ‭.4X4‬ טיול לדוגמה: נסיעה אל כפרי שבט הבישנואי, שמתגוררים סביב ג'ודהפור. החבר'ה האלה מגוננים בקנאות על כל החי והצומח בסביבתם, עד כדי מסירת חייהם על קידוש עץ.

מומלץ לאפשר לילדים להכיר סוגי תחבורה נוספים, כמו נסיעה בטונגה (סוס ועגלה‭,(‬ ריקשה, אוטובוס (בשביל חוויית הצפיפות והריחות‭,(‬ וגם רכבת פה ושם. יש רכבות נוחות ומהודרות ויש את המזחלות העשנות והצפופות.

ריקשה: סוגי תחבורה שהילדים לא מכירים (צילום: איי.פי)

הנה, לדוגמה, רעיון שכדאי ליישם בפושקאר: לשכור לכל אחד מבני המשפחה טוסטוס 50 סמ"ק ולעשות טיולים קצרים בסביבה. יש שבילים מדהימים מהאגם אל שדות הוורדים ועד לגבעות החול והסלעים שמסביב. בדרום הודו, במדינת קראלה, אסור להחמיץ שיט בלגונות בין אלפי לקוטיאם.

רוחניות

בעידן הניו־אייג' אין סיבה שהילדים לא יתחילו לעשות יוגה בגיל חמש. כל האשראמים והקייטנות הרוחניות יקבלו אותם באהבה, יחד עם ההורים. אחת האפשרויות היא להתמקם במקום כמו רישיקש, בירת היוגה בעולם, ולחוות שיעורים משפחתיים באשראם שיוואנאנדה, ובין לבין לעשות רפטינג על הגנגס (לא אחרי העונה הגשומה, כאשר הנהר גועש ומסוכן‭.(‬ אפשר לבחור באשראם של אושו בפונה, שגם בה נמצא מרכז יוגה גדול וחשוב, של ראממני איינגאר.

אם בדרך לאגרה עוברים בברינדוואן, כדאי לשבת עם הילדים בטקס הצהריים באשראם של הארי קרישנה. מי שרוצה מידע על כל המרכזים הרוחניים כדאי שיקרא את "הדרך לנירוונה" של אן קשמן וג׳רי ג׳ונס (הוצאת ספרי הברירה הטבעית‭.(‬ אפשר כמובן להעניק לילדים שיעור יוגה מזדמן על המדרגות היורדות אל הגנגס.

הווי

כיום אפשר ללון בבתים הודיים, אפילו במיין באזאר בדלהי, אבל אם אתם חוששים שלא יהיו מים חמים (חשש מוצדק) או שלא תרגישו בנוח, לפחות תנו לילדים להסתובב על המדרגות בפושקאר בעת השקיעה, בין המוני התיירים והמקומיים. ההודים אוהבים ילדים, ואלה מהסוג המערבי מסקרנים אותם.

מרתק לטייל עם הילדים בכפרים ההודיים, להרגיש ולראות איך אנשים חיים עם מעט מאוד, בבתי בוץ, מתחת לגגות קש, סוחבים מים מהבאר ומשתמשים בגללי פרות להסקה.

אתרים

ילדים ימצאו עניין במקדשים החצובים בסלע, על שפת הים, על איים בנהרות, בראשי הרים ואפילו מתחת לאדמה. לאלה יש להוסיף ארמונות פאר, מצודות נישאות, טירות קסומות, אחוזות קבר, גנים מלכותיים ואגמים מלאכותיים. מניסיון, רצוי שהמבנה יהיה גדול (טאג' מהאל) מצועצע (מקדש הזהב באמריצאר) ועם הרבה פסלי אלים משונים שיזכירו להם את העולמות הוירטואליים (מקדש בירלה מאנדיר בדלהי‭.(‬ הפופולרי ביותר מבין האלים (גם לדעת ההודים) הוא גאנש, האל בעל ראש הפיל.

הטאג' מהאל באגרה. חוויה לכל הגילאים (צילום: סי די בנק)

אוכל

די מסובך לאכול בהודו. לא לכל אחד האוכל קל, בגלל הרטבים השמנים ובגלל החריפות. הילדים בבעייה מתמדת, כי גם החטיפים ההודים הם לא בדיוק בטעמים המוכרים. מזל שבגסטהאוסים אפשר לקבל דוגמאות חיוורות של פסטה, ספגטי ופיצה.

מנה שעוברת ילדים בהצלחה יחסית היא הטאלי: מגש ועליו כל מיני מנות קטנות, מג'אפאטי ועד אורז. בארוחות הבוקר קל יותר, כי כמעט בכל מקום יש דגנים, יוגורט וחלב. גם פירות בדרך כלל לא חסרים ואפשר ליהנות כל יום ממנגו, פפאיה ובננות.

מיצי הפירות הסחוטים הם חגיגה של ממש. יש הרבה דוכנים שסוחטים מנגו, רימונים וכמובן קנה סוכר עם לימון. בדרום תנו לילדים לנסות לשתות את מיץ אגוזי הקוקוס - בריא ומזין. גם לאסי, יוגורט עם קרח מרוסק, הוא תענוג.

בידור

הודו מציעה מבחר מוזיקלי ענקי - מהופעות של קלאסיקה הודית, דרך סדנאות תופים וכלי מיתר ועד שיעורי נגינה ברחוב, אצל מוכרי הכלים. באסי-גאט בוואראנסי אפשר לשבת שבוע שלם ולעבור סדנה מוזיקלית משפחתית.

הודו היא אחד המקומות האחרונים בעולם שבהם נשמרת מסורת תיאטרוני הבובות - החל מהצגות המבוצעות על ידי צוענים נודדים ועד ביצועים תיירותיים בבתי המלון. התחום פופולרי בעיקר ברג'סטאן, אוריסה, קרנטקה ובנגל. בקוצ'ין כדאי לראות עם הילדים מופע של ריקוד קאטאקאלי.

לינה

שינה היא מרכיב חשוב בטיול משפחתי וההמלצה היא ללכת על אחד הקצוות - מלונות ייחודיים ויקרים (יחסית) או גסטהאוסים פשוטים ומיוחדים. המבחר בהודו מדהים - מחדר בג'איסלמר, עם תצפית מרהיבה אל המקדשים, ועד סוויטה עתיקה במלון-מצודה במאנדווה. הכסף, אם עוד לא הבנתם, לא מהווה בעיה. באודאיפור, למשל, יש מלונות האוולי (בתי עשירים) בעלות אירוח של 10-15 דולר ללילה לחדר.

אודאיפור. לגדות אגם פיצ'ולה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

הסתייעות במדריכים הנכונים תוביל למקומות מפתיעים. מומלץ להשתמש למשל במדריך האנגלי למלונות מורשת

בהודו (alastair sawday‬).

קניות

לילדים יש ראש משלהם כשמדובר בקניות: כל מיני מזכרות משונות (מקטורת ועד פוסטרים של אלים‭,(‬ תמונות קטנות וממוסגרות וגם חולצות מעניינות עם הדפסים וכתובות ברוח השאנטי שאפשר להשיג במרכזי התרמילאים.

לא כדאי

מומלץ להתרחק מהמראות הקשים של הודו. לא חייבים להסביר מה זאת צרעת ואין שום סיבה להתקרב לאתרים בהם שורפים גופות.

מודיעין שלום

• ויזה: בשגרירות הודו בתל אביב או דרך סוכני הנסיעות.
  

• מטבע: המטבע ההודי נקרא רופיה והכי קל לרכוש אותו אצל חלפנים. בדלהי שערי המטבע טובים יותר מאשר בערים הקטנות. ההודים מקפידים מאוד על שלמות שטרות הכסף.
  

• רכבות: לנסוע רק במהירות, שליד שמן מופיעה המילה mail או ‭.express‬ במחלקה הראשונה יש מיזוג.
  

• אתרים: הכניסה לאתרים כמעט תמיד בתשלום. בכניסה לכל המקדשים הפעילים (הינדואים, סיקים, ג'אינים‭,(‬ וכמובן למסגדים - יש לחלוץ נעליים.
  

• חטיפים: אחת ההנאות הזולות של הודו היא לעצור ליד מוכר תה וללוות את המשקה במקלות חומוס, סמוסה, קצ'ורי, פקורה או מון קא באגו.
  

• שתייה: חובה לשתות הרבה. המשקאות הקלים המקומיים איומים למדי, כך שתמיד עדיף מים. תה הוא עסק רציני בהודו, את הצ'אי מבשלים עם חלב וסוכר ושותים בספלים או בכוסות.
  

• קבצנים: הקבצנים ממלאים פונקציה חשובה בחשבון הקארמה, ולכן הם רבים כל כך ליד מקדשים ומרכזי צליינות. מי שמקבל את ההשקפה ההודית על גלגול נשמות כדאי לו לחלק נדבות, אבל לאחרים ממליצה הממשלה ההודית שלא לתת שום דבר לאף אחד. וזה לא תמיד קל.
  

• היגיינה: לא להגזים בקמצנות. אפשר לישון בדולר, אבל עדיף להוציא חמישה כדי להבטיח היגיינה מינימלית. זיהומי מזון ושתייה נפוצים מאוד בין מטיילים צעירים. השיטה הפשוטה להימנע מהם היא לאכול רק במקומות שהודים "מסודרים" אוכלים בהם, אם במסעדות ואם בדוכני רחוב.